וילקט יוסף ל

מרעים דהיינו מ' רעים כלומר מ' קללות שמעתי וא"כ הו"ל הכאה שאין לה קצבה א"כ צדיק כתמר יפרח שהוא פטור: ודוק

מ אדה"ר אכל מעץ הדעת וכוונתו היה לטובה דרצה לקיים פו"ר וזה א"א להתקיים כי אם ע"י תאוה ועץ הדעת הוא הגורם לתאוה. (שם בשם אמרי נועם)

מא אדה"ר לא חטא באכילת עץ הדעת מטעם דסחטה ענבים ונתנה לו והוא לא ידע שהוא דבר איסור דפסקינן דאשה אפוטרופוס בתוך הבית ונאמנת ואין הבעל חייב לדקדק אחריה אי הוא דבר איסור או לא. (שם)

מב אד"הר לא חטא באכילת עץ הדעת מטעם דכוונתו היה לטובה שהיה מתיירא שלא יעשו אותו לאלוה כמו שהיה באמת שהשתחוו אליו כל הברואים ולכך לא נתקלל רק בעצבון תאכלנה כדי שלא יתגאה (שם בשם ש"ך)

מג אד"הר כיון שעשה תשובה ונתקבלה תשובתו למה לא חי לעולם אבל הטעם דמתחלה היה כתוב כתנות אור באלף ר"ל כולו אור זך היה והיה יכול לראות בשכינה מתי שירצה אבל לאחר החטא אז נתעבה ונעשה עור בעין ולא היה יכול לראות שוב בשכינה ממילא טוב לו שימות ולאחר מיתה יראה בשכינה וז"ש במדרש והנה טוב מאד זה מיתה: (ילקוט דוד משם של"ה)

מד אד"הר אילו לא חטא אד"הר והיה כותנות אור באלף אז לא היו צריכים לתורה שבע"פ כי מרוב שכל הזך היה מבין הכל מתורה שבכתב ולאחר החטא נתעבה החומר