וילקט יוסף רצא

עובד אלהים וכו' ובהסתכלות האדם בג' זמנים אלו אז אינו בא לכלל עבירה. (הרב עיר גבורים ת' שלח לך)

לט צדיק כל זמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה הודה הוא מה שמשפיע מלמודו על יושבי עירו כד"א ונתת מהודך עליו שנתן משרע"ה מן הודו חלק ליהושע תלמידו. זיוה הוא מה שהוא מגן על יושבי עירו להגין עליהם מן היסורין ואשר המה עושים ה' מצליח בידם ומברך אותם בגללו של הצדיק המגין עליהם וכמו שאמרו נהנין מזיו השכינה הדרה הוא מה שמהדר ומפשפש במעשיהם ומעיין להזהירם ולמגדר דרכם באיסור מוסיף על ההיתר בכדי שלא יבאו לידי מכשול: (שער המלך ח"ב פרק ו' ד"ז ע"א)

מ צדיק כשאין הצדיק מת בעון הדור אז אינו מת אלא אחר תשלום שניו מיום אל יום וטרם מיתתו מזריח הקב"ה שמשו של צדיק אחר כדי שלא יהיה הפסד לבני דורו משא"כ כשהצדיק מת בעון הדור אז מת קודם זמנו ואין הקב"ה מזריח שמשו של צדיק אחר כדי שיהיה הפסד לבני דורו (אור לישרים דרוש ט'). ולעד"ן שזהו כוונת הפסוק נפלה עטרת ראשינו וכו' דהיינו נפלה עטרת ראשינו דהיינו הצדיק שהוא מגן הדור וא"ת ומה הספד שייך בזה הלא זרחה שמשו של צדיק אחר לזה מתרץ אוי נא לנו כי חטאנו וכיון שמת בעון הדור אינו מזריח שמשו של צדיק אחר והוא הפסד לדור וע"ז שייך לקונן ולהספיד

מא צדיק ורע לו רשע וטוב לו כביכול הקב"ה עשה זה לטובתו של הצדיק ולטובתו של הרשע כי לצדיק