וילקט יוסף רפ

שהוא שמם בלתי מעוט קרוים מתים שכן רשעים בגי' כרת

יד צדיק וטוב לו צדיק ורע לו הענין הוא שלכל אדם יש לו נפש הבהמית דהיינו מקליפת נוגה שהוא טוב ורע וכשהאדם הוא צדיק גמור עד שמהפך הרע לטוב אז נקרא צדיק וטוב לו' צדיק ורע לו הוא דהיינו שיש בו עדיין מעט מזער רע בחלל השמאלי אלא שכפות ובטל לטוב מחמת מעוטו ולכן נדמה לו כי ויגרשהו וילך לו כולו לגמרי נקרא צדיק ורע לו (ליקוטי אמרים)

טו צדיק ורע לו רשע וטוב לו הטעם הוא משום דשכר מצוה אינה משתלמת רק אחר מותו והרשעים בחייהם קרוים מתים ולכך שכרם משתלמת בהאי עלמא וזהו הטעם דרשע וטוב לו משא"כ בצדיק שכרו בחייו ליכא רק אחר מיתתם וזהו הטעם דצדיק ורע לו ועוד משום דדינם של בני אדם בחטאם כמו דין נזיקין דדינו בעדית והצדיק הוא העידית. אבל השכר ממצוותיו אינו נוטל הצדיק רק לעו"הב. (צפנת פענח חדש)

טז צדיק ורע לו רשע וטוב לו מפני שהקב"ה הוא צופה לאדם וחפץ בהצדקו והקב"ה יודע העתידות אם רואה באדם שהוא צדיק גמור ולא ירום לבבו לבעט מתוך העושר כמו שמצינו לרבינו הקדוש שהרים עשר אצבעותיו ואמר גלוי וידוע וכו' שלא נהניתי מהעו"הז אז משפיע לו הש"ית טובות בעו"הז עד בלי די אבל כשרואה הש"ית שהעושר יזיק לו לנפשו כדכתיב וישמן ישורון ויבעט וכתיב ורם לבבך ושכחת וכו' אז מונע הש"ית ממנו העושר למען הצדיקו וכן הוא הענין ברשע שיש רשע שמתוך