וילקט יוסף רלט

חסדים. גומלי חסדים היינו צדקה ביישנים היינו תפלה כענין שנא' אלהי בושתי ונכלמתי להרים פני אליך וכמשרז"ל שבתפלה צריך האדם שיתן פניו למטה לפי שצריך להתבייש מבוראו רחמנים היינו התורה המתקיימת בזכי לבב שיש להם לב בשר ולב האבן יסירו מקרבם כי האכזריות תלוי בלב שנ' ולא תאמץ את לבבך לפיכך הוא נק' אכזר לשון אך זר כי זר הוא אצל התורה בכ"א אותיות כמנין א"ך. (הרב עיר גבורים פ' חיי שרה)

כא ס"ת אם לא נשתברו הלוחות ולא עשו ישראל את העגל לא היו צריכים לס"ת כלל רק ע"י עשיית העגל שקלקלו נעשה נתקלקל עולם העשיה ע"כ הוצרכו לס"ת לתקן דומם צומח חי מדבר דהיינו הלוחות תיקנו דומם העפצים שמעבדין בו העור הוא צומח העור עצמו הוא חי והאדם הכותב הוא המדבר והיינו טעמא למ"ד דאשה פטורה לכתוב ס"ת לפי שהאשה קלקלה ידיה בחטא אד"הר ואין קטיגור נעשה סניגור ולמאן דס"ל כשרה. היינו טעמא לפי שבשעת מ"ת נתקן הפגם של אד"הר רק שבמעשה העגל חזר העולם לקלקולו ועי"כ הוצרכו לס"ת לתקן הקלקול וא"כ האשה כשרה לכתוב כי העגל נעשה ע"י אנשים ולא ע"י נשים ועכ"פ אינם גרועים מן האנשים (תפארת הגרשוני פרשת משפטים): מערכת העין

א ענוה כמו דכבר נודע דע"י שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן עי"ז היה יציאת עולם התיקון כן האדם שהוא עולם קטן דאם אע"פי שהוא עושה מצות ומע"ט ובונה עולם קטן