וילקט יוסף קנג

מה עושים אותן מלאכי משחית אשר ברא כאשר יגורו מדבר זה שלא תמלט מהם מניחים כלבים בכל הדרכים ונתיבות ואז אפי' שרוצה הנשמה להשמיט עצמה באיזה דרך מעוקם הרי שומעים הכלבים שעטת פרסותה אפי' בדממה דקה ומיד מתחילים לנבוח ושומעים המשחיתים הממתינים ובאים וחוטפים אותם ב"מ ומקלעים אותה בכל מיני השחתה. אך מי שעושה צדקה רבה ולא נת' עיניו בממון בעו"הז הרי הצדקה הולכת לפניו ומלפפתו ואז כשרואים הכלבים את פני האדון היא השכינה ההולכת בהדי צדקה כי כל צדקה שהאדם עושה הלא גומל חסד לשכינה הרי מתייראים ומתפחדים הכלבים ההם ונאלמים לא יפתחו פיהם: ובין כך ובין כך ניצולת הנשמה וא"ת ואם השכינה הולכת עמה א"כ אף אם ינבחו הכלבים מה בכך שאף שיבואו המשחיתים הנוגעים אליה גם הם לא יוכלו לה כשיראו השכינה. אין זה תימה כי הקב"ה אלהי המשפט ב"ה וע"כ אילולי היו בעלי הדין לעין לא מצי כביכול ליטול מהם בכח כי יאמרו השופט כל הארץ לא יעשה משפט אבל כשאינם מרגישים והנשמה ניצולת מהם אז אין להם פתחון פה כלל כי היה להם לשמור את שלהם (אספקלריא המאירה) ולענ"ד נר' שעפי"ז יובן הפסוק מתן בסתר יכפה אף וכו' דהיינו מתן שהיא הצדקה כשהאדם הולך בסתר דהיינו שהנשמה מפני יראת המשחיתים הולך בדרך מחבואות ונתיבות עקלקלות ושם יש הכלבים המנבחים כדי שיבואו המשחיתים וכדכתב הרב הצדקה יכפה אף שהכלבים מפני אימת השכינה אינם מנבחים ולא יבואו המשחיתים לעשות לו אף. ושוחד בחיק