וילקט יוסף קלו

לד יצחק היה בסופו עני עד דכדוכה של עניות כמ"ש הראב"ע בפ' תולדות והטעם הוא שבהיות שמד"הד בעו"הז מתגרה בישראל והם דחופים ומטורפים אמנם בביאת הגואל בב"א יעלו מעלה מעלה ויתגברו על הדין ולכן לרמוז לזה העני הקב"ה ליצחק שהוא דין בסוף ימיו לרמוז שבסוף הדין לא ישלוט בישראל ויתגברו ויהיו מתנהגים בחסד וברחמים בלבד ולא ישלוט עליהם דין כלל וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי ויהיה עונה אמן בע"כ והדין יתהפך עליהם לרחמים שכן בסופו נהנה יצחק מיעקב והאכילו וברכו יצחק ויצא עשו בפחי נפש (מדר' האיתמרי דע"ד ע"ב

) לה יעקב היה בהיפוך כל הצדיקים שבחייהם אינם יודעים עתידות רק בשעת מיתתן מתנבאין כמו יצחק והלל ורבי וביעקב נסתמה ממנו הנבואה בעת מיתתו ומקודם היה הכל גלוי לפניו (ילקוט דוד בשם יד יוסף)

לו יעקב כשהלך יעקב למצרים למעשה גופני נקרא שמו יעקב וכשהלך למעשה נשמה נקרא שמו ישראל וז"ש ויחי יעקב ואח"כ ויקרבו ימי ישראל למות ר"ל שהלך אחר מעשה הנשמה שעיקרה אחר מותו. (שם בשם בחיי)

לז יעקב הקב"ה כשבירך את יעקב ואמר לא יעקב יאמר עוד שמך הוא לא שיעקר שם יעקב אלא לפעמים שמך יעקב ולפעמים שמך ישראל כדרז"ל והטעם הוא מפני שהמלאן ג"כ בירך אותו כך ואמר לא יעקב יאמר עוד שמך וכוונת המלאן היה לרעה שרצה לעקור שם יעקב ואח"כ לקטרג על הבכורים באומרו עשו מכר ליעקב ואתה ישראל לפיכך כשבא הקב"ה