וילקט יוסף קטז

ח"ן לו"ן שיהיה חנון ויסיר חרון אף מן העולם (שער המלך ח"ב שער ו' פרק א')

לג חיים ד' מיני חיים הם האחד הם החיים שבני אדם חיים בהמשכת הזמן והנפש מתקיימת בגופם בהתמדת בריאותם ב' החיים שאחר החולי שבחליו הגיע עד שערי מות והוא כדמיון הכלי הבלוי שנתחדש וחוזר לקדמותו ג' חיים של סליחה אחרי היותו רשע חשוב כמת שנאמר כי לא אחפוץ במות המת כ"א בשוב מרשעו וחיה. ד' חיים שאחר המות והוא תחית המתים וכנגד ד' חיים אלו מצינו בפ' אחרי מות ד' מיני חיים א' שנ' ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת. ב' וכסה ענן הקטרת ולא ימות ג' וד' הוא שנאמר וחי בהם ולא שימות בהם והזכיר ב"פ זו ד' מיני חיים אלו לפי שפרשה זו מדברת ביום מחילה וסליחה ובו גמר החתימה על כל ד' מיני חיים אלו הן על חיים הפשוטין הן על החיים הבאים אחר החולי הן על חיים של מחילה וסליחה ואף של עו"הב וכנגד ד' אלו הוצרך הכהן שיזכור לו הקב"ה ד' זכות הנרמז בד' בגדי בד אלו לרמוז שיזכור הקב"ה לישראל ד' דברים הנקראים בד שהוא לשון יחיד א' הקב"ה הנקרא אחד ושמו אחד והוא הנרמז במלת בד הרומז לאחדותו והוא לזכור זכות שישראל מייחדים שמו בכל יום ואומרים ה' אחד. ב' כנסת ישראל נקראו אחד כדכתיב אחת היא יונתי וכתיב ישראל גוי אחד והם לבנים שנאמר מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה והוא להזכיר את ישראל שבחר אותם הקב"ה לעם סגולה מכל העמים ג' התורה נקראת אחת שנאמר תורה אחת