אורים ותומים, אורים סד

מחיים תפסתי וכו' זהו לדינא דגמרא דמטלטלין דיתמי לא משתעבדי ולכך טען בפירוש אמרתי בחיים של הלוה כי אני תופס אותו למשכון כי מה שהיה ברשותו הואיל והם בפקדון לא מיקרי תפיסה עד שיאמר כן בחיים להדיא:

למשכון פי' שלא יהיה יכול המלוה לגבות מלוה עד שיחזיר לו שטרו והוא תפסם למשכון עד שיפרע לו ומחזיק בגוף הנייר למשכון ובזה כופו למלוה לפרוע לו:

דאלו לגבותם וכו' פי' אפי' אמר כן להדיא בפני עדים בחיי המפקיד דתופס השטרות בשביל חובו לגבותם אין מועיל ולא מיקרי תפיסה דבעי כומ"מ ועיין תומים מ"ש בזה:

ומיירי שיש עדים וכו' ע' תומים מ"ש כי הש"ע אזיל לשיטתו דס"ל לקמן כהרמב"ם דלענין קנינו נגד המלוה א"צ עדים ולכך אית ליה מגו אבל לשיטת הרמ"א לקמן דאף נגד המלוה צריך ראי' דעת רוב מחברים דהשטרות בחזקת המלוה ומפקיד ולא מהני ביה מגו אפילו ליכא עדים כלל ועי' תומים מ"ש בזה באריכות:

במגו דנאנסו ודעת הש"ך דאפי' שבועה א"צ דהוא שטרות וטענת שמא והסמ"ע מצריך שבועה ועיימש"ל בסימן ס"ו וקל"ג ועיין תומים:

אע"פ שאין לו מגו כו' דהא איכא עדי פקדון ועדי ראה ואם כן לא יוכל לומר שום טענה מכל מקום נאמן למשכון תפסתים:

אלא בידע שהיה חייב לו משמע לדעת רמ"א אפי' אין ידוע דחייב לו וכבר השיגו הסמ"ע וכל אחרונים ועי' תומים מ"ש דכוונת רמ"א דיש עדי ראה ולא עדי פקדון אבל ביש עדי פקדון נמי אף רמ"א מודה דלא מהימן ומכל מקום לדינא הנכון כדעת אחרונים ז"ל ועיין תומים: