אורים ותומים, אורים קנב

בניהם יש להם וכו' ואפילו בבן גזלן שאביו עדיין חי לא אמרינן משום יראת אביו הגזלן ירא למחות בבנו כ"כ בד"מ וע"ל סימן קל"ד סמ"ע ועמ"ש שם:

מכרוה ז"ל הטור אפילו מודה שבא ליד אביו בתורת אריסות וכו' אלא שטוען שלקחה ממנו אח"כ יש לו חזקה סמ"ע:

שאכלה ואפילו אם גם הבן אכלה אח"כ שני חזקה לא מהני משום דה"ל חזקה שאין עמו טענה סמ"ע:

שירשה מאביו יש לו חזקה משום דטוענין ליורש כל מאי דהוה אבוהן מצי למטען ואלו היה אביו קיים הוה נאמן לומר שקנאה כיון דלא הוי גזלן והחזיק בה ג' שנים או דר בו יום אחד ובנו העומד במקומו דר בו ג' שנים וכדלעיל סימן קמ"ו ולזה כיוון המחבר גם כן מ"ש בס"ז ובן בן הגזלן אפילו בא בטענת אביו יש לו חזקה אבל אם כו' נמצא מ"ש מור"ם כאן מיותר הוא כיון שכתבו המחבר עצמו אח"ז ומור"ם אגב שיטפא כתב כאן וכו' ע"ש ועיין תומים כי הרמ"א קמ"ל דאפילו לדעת ופי' הרא"ש בגמרא ואין ראיה לדין זה מ"מ כתב הרמ"א דדין אמת ועוד כתבתי מאי קמ"ל הרמ"א עיין שם:

ואם הביא העדים שהודו הבעלים וכו' עיין תומים שהבאתי שכן הוא דברי הרמב"ם וכך היה הגירסא בגמרא והמ"מ תמה עליו קושית התוס' מה איריא בן אומן ואריס אפילו אריס ואומן בעצמו ועיין מ"ש לתרץ ונכון הוא ע"ש:

במגו נראה דהיינו דוקא לסברת הרא"ש שהביא הרמ"א ס"ס קנ"א דאפילו בגזלן אם ראו עדים נתינה ולא מסר המוכר מודעה מכירתו מכירה אבל להרמב"ם דבגזלן א"צ למסור מודעה ג"כ אין לו חזקה אלא מחזירו הדמים סמ"ע:

וכן צ"ל ובן ומ"ש אפילו ר"ל ל"מ אם בא בטענת עצמו שהמערער מכרו לו שקנאה סמ"ע: