אורים ותומים, תומים טז

ואיני רוצה לקבל שבועתו כו' ואף על פי שכ"ז שמביא ראיה זוכה אף ע"פ שכבר נשבע לו חבירו. מ"מ אולי לא יהיה ראיה ברורה כ"כ ומ"מ כ"ז שלא נשבע יודה ויתפשר עמו וכיוצא בזה. סמ"ע וב"ח. ואפשר לצדד יותר בדבר ולומר דלא יבוא רק עד אחד ויהיה לו מורא דילמא אחר שישבע יהיה העד ובע"ד פוסלו לשבועה ועדות כמ"ש התו' להדיא בב"ב גבי נסכא דר"א ועיין לקמן ס"ס ל"ד ולכך לא ישבע משא"כ בשכבר נשבע אף כשמביא ע"א צריך לשבועה שניה מ"מ אין לו מורא מחמת פיסול דאף בלי שבועה השניה על הראשונה יכולים לפוסלו. אבל באמת לענ"ד א"צ לכל זה דהא מבואר לקמן סימן פ"ז ס"ך דאמרינן סורו נא מעל אהלי הרשעים האלה ופי' דקאי גם על התובע המשביעו דלא ה"ל להשביעו בשקר ע"ש בסמ"ע ואם כן צועק התובע אני ידעתי דלשקר ישבע ואף אני אקרא רשע ואהיה צריך למחול על שבועתו אהיה ממתין עד שאביא ראיה ויהיה מוכרח לשלם בלי שבועה ולא אהיה בכלל רשע ומכל מקום אזכה במעות ופשוט ולק"מ:

מי שכנגדו חייב להגיד עיין באורים מ"ש הסמ"ע וב"ח דאם יודע ביד מי השטר מונח חייב להגיד. אלא אם יודע ביד מי השטר רק יודע הוא בנפשו ששטר זה בטל ונמחל וכדומה ואם יגיד לבית דין ויראו הבית דין השטר לא יהיה נאמן בטענתו כי מגו לית לי' הואיל ושטר ביד אחר נראה מדברי הרא"ש דלא חל חרם עליו ואינו צריך להגיד בב"ד כי הרא"ש נתן טעם האיך יאכילוהו דבר איסור להגבותו ממון שאינו שלו וכדומה וזהו לא שייך כאן דאצלו אין דבר איסור דהוא יודע בנפשו דהשטר חספא בעלמא ואם יאמר יוציאו בית דין ממון שלא כדין ויאכל חבירו דבר איסור וגזל והוא יפסיד. ולכן נר' פשוט דאין צריך להגיד בכח החרם:

שיש בו זיוף כו' הסמ"ע בס"ק ט"ז האריך כי הרא"ש חולק על הרשב"א וסבירא ליה דלאו דוקא שטוען שיש בו זיוף אלא הוא הדין בטוען שיש לו שאר טענות גם כן יש לו ליתן הטפסה לשיטת הרא"ש. ולא הבנתי לו יהיה כן כדבריו מכל מקום מה החרדה אם המחבר ישית ידו להכריע בין רשב"א ורא"ש דמחולקים בדין זה ולפסוק דבטוען מזויף הנכון כרא"ש אבל זולת זה הנכון כרשב"א. אבל באמת לאו דוקא שטוען ברור שיש בו זיוף רק טוען ליתן לו שטר אולי ימצאו בו זיוף או גרר וכדומה ובזו כתב הרא"ש ליתן לו הטפסה אבל אם מודה שהשטר כשר מבלי פקפוק ולית בי' גמגום כלל בעצם השטר רק מבקש העתקה לטעון עליו שיש בו תנאי ואינו כדין התנאי או נעשה כאסמכת' ואונם וכהנה יתר טענות היינו הך דאין נותנים לו טענות חבירו משום דיחפש בתחבולות לטעון על חבירו בדברי מרמה ומאי שאני על טענות ומ"ש על שטר גם בזה כל מגמתו לבוא עליו בטענת דברים ומודה הרא"ש ויפה כתב הש"ע וברור: