צל"ח פסחים קב

הפסח קרב תכף אחר התמיד איכא היכרא דמשום פסח הקדמנוהו לתמיד אבל אם לא נעביד הפסח תכף אחריו ליכא היכרא ואיכא למגזר אטו נו"נ דחול וכ"ז לפי האמת דכל שבתות השנה גזרינן בשבת אטו נו"נ דחול אבל אי הוה אמרינן דדוקא בע"פ שחל בשבת מאחרינן התמיד משום מיכמר בישרא דפסח אבל בכל שבתות השנה באמת מקדמינן לי' ולא גזרינן גזירת נו"נ אם כן א"צ בערב פסח בשבת שום היכרא והדרא קושיא לדוכתא נקדים לתמיד בזמנו והפסח נאחר בשביל חשש מוכמר בישרא וכ"ז לרבא אבל לאביי שפיר תרצתי קושיית רבה ב"ע כנ"ל ואין לומר דגם לאביי קשה נימא כסדורו בחול בע"פ כך סדורו בשבת בערב פסח וג"כ נימא ק"ו אם בע"פ דאיכא פסח לא משנינן שבת מחול ק"ו בשאר שבתות השנה דליכא צורך הפסח דלא משנינן שבת מחול יש לומר דאי הוה נקיט כך אכתי ה"א דלא גזרינן גזירת נו"נ כלל והא דלא מקדמינן ליה בערב פסח שחל בשבת קודם שבע ומחצה היינו משום מוספין קודמי' לבזיכין אבל בשאר ימות השנה שתמיד נשחט בחול בשמונה ומחצה מקדמינן ליה בשבת בשבע ומחצה דבשבת ליכא נו"נ קמ"ל כסדורו בחול סתמא כך סדורו בשבת סתמא דתמיד שבת וחול שוי' דגזרינן גזירתנו"נ ולכך לא הקשה רבה ב"ע על אביי והקשה רק על רבא

ומעתה עפ"י הוצעה הנ"ל אני אומר דלסברת בעה"מ שכתב ליישב קושייתו דמשום מוכמר בישרא נאחרי' לפסק לחוד וכ' הבעה"מ דאי אפשר לאחר הפסח ולהקדים התמיד משום דאי אפשר לעכב כל ישראל מלשחוט פסחיהן אם לא על ידי עיכוב התמיד שאז על כרחיהם מתעכבים שצריכין להמתין שיוקרב התמיד תחלה אם כן נסתר קושיית רבה ב"ע וגם על רבא לא הקשה כלום דאיכא לשנויי כנ"ל דכסדורו בחול דעלמא כך סדורו בשבת תמיד בין בשבת של ע"פ בין בכל שבתות השנים וקמ"ל חדא דאית בה תרתי קמ"ל בע"פ דלא מקדמינן ליה משום פסח דחיישינן למיכמר בישרא ואכתי ה"א דדוקא בשבת ע"פ לא מקדמינן ולא משום גזירת נו"נ אלא משום מיכמר בישרא דפסח לחוד הוצרכו לאחר התמיד דא"א לעכב על כל ישראל מלשחוט פסחיהן כ"א ע"י איחור של התמיד אבל בשאר שבתות דליכא חשש מיכמר בישרא וליכא נו"נ מקדימין התמיד משום זריזין מקדימין קמ"ל כך סדורו בשבת סתמא בשאר ימות השנה שבת שוה לחול משום גזירת נדרים ונדבות דחול

ואומר אני דאעפ"כ שפיר הקשה רב"ע דהרי אי ר' ישמעאל כך סדורו בשבת כייל כל שבתות בין שאר שבתות שבכל השנה ובין שבת ע"פ על כולם אמר שסדורו כסדורו בחול דעלמא וא"כ גם ר"ע דפליג ואמר כסדורו בע"ע ג"כ על כל שבתות השנה קאי דבכל השבתות תמיד בז' ומחצה כסדורו בע"פ א"כ משנתינו ששנינו תמיד נשחט בשמונה ומחצה וכו' בין בקול בין בשבת אמאן תרמיי' לא ר"י ולא ר"ע דלר"י נשחט בכל השבתות בשמונה ומחצה אפי' בע"פ שחל בשבת ומשנתיני אמרה דנשחט כמו בחול בע"פ וכר"ע לא אתיא משום רישא דתמיד נשחט בשמונה ומחצה בין בחול ובין בשבת ולר"ע בשבת דעלמא נשחט בשבע ומחצה אלא דלכאורה הא טעותא היא דמשנתינו שפיר אתיא כר"ע ובין בחול ובין בשבת ששנינו במשנתינו לא קאי ארישא אלא אערב פסק דהרי רבה ב"ע גופיה מפרש לה רק אע"פ וכמבואר בתוס' בד"ה ד"ה היא ונראה דכך היא הוצעת הסוגיא דהא ודאי אוקימתא דרבה ב"ע היא אוקימתא היותר מרווחת דמוקי כסתמת הברייתא שלא הוזכר ע"פ כלל ובשלמא אביי לא מוקי כרבה ב"ע דלא סבירא לי' כלל גזירת נו"נ בשבת ואביי מפרש במשנתינו בין בחול ובין בשבת אסיפא וכמו"ש התוס' בד"ה ד"ה היא אבל רבא לפמ"ש לעיל דר"י על כל שבתות השנה קאמר כסדורו בחול דעלמא ע"כ ס"ל גזירת נו"נ א"כ קשה למה לא מוקי כרבה ב"ע ולכן נ"ל דודאי אוקימתא דרבה ב"ע מרווחת יותר והיינו אם לאוקימתא דידי' אתיא משנתינו גם כר"ע אבל אי הוה צריכי לאוקימתא ההיא לאוקמי משנתינו כר"י ולא כר"ע אז יותר ניחא אוקימתא דרבא דתתי מתניתין כר"ע דהוא סתימתאה וגם הלכתא כוותיה ולהכי באמת רבה ב"ע מוקי משנתינו כד"ה אלא שבזה צריכין אנו לסבול דוחק גדול ולמימר דבין בשבת ובין בחול לא קאי רק אסיפא ולא ארישא וכמו"ש התוס' כנ"ל ולאוקימתא דרבא שפיר קאי בין ארישא ובין אסיפא ועל זה בא רבה ב"ע והקשה מידי כסדורו וכו' כך סדורו בשבת בע"פ קתני ועל כרחך צריכת למימר דרבי ישמעאל על כל שבתות השנה קאי דסדורו כחול דעלמא ולפ"ז גם ר"ע פליג ג"כ על כל שבתות השנה וא"כ גם לדידך סיומא דמתניתין דתנן בין בשבת ובין בחול לא קאי ארישא רק על סיפא וא"כ שוב ממילא יותר ניחא אוקימתא דרבה ב"ע ובזה ובין קושיית הגמרא לעיל אי לא חיישינן נעבדיה בשש ומחצה ולכאורה הדבר יפלא דכשם שבכל שבתות השנה התמיד קרב כהלכתו בחול משום גזירת נו"נ דחול ה"נ בשבת ע"פ ראוי לתמיד להיות קרב כהלכתו בחול בע"פ משום גזירת נו"נ דע"פ דחול ולדידי ניחא דהרי קשה ורבא איך נעלם ממנו קושית רבה ב"ע וצריך לומר כפי מ"ש דכסדורו בחול כך סדורו בשבת דקאמר ר"י על כל שבתות קאי בין שבתות כל השנה בין שבת ע"פ ואם כן גם ר"ע על כל השבתות פליג דתמיד כסדורו בחול בע"פ וא"כ לא ס"ל לר"ע גזירת נדרים ונדבות שהרי בחול קרב בשמונה ומחצה ובשבת בשבע ומחצה אם כן נעבדי' בשש ומחצה

ובזה ניחא ג"כ מה דלכאורה יש להקשות על קושיית הגמ' אי לא חיישינן נעבדיה בשש ומחצה ודלמא בשעה אחת דמקדימין לא חייש למכמר בישרא אבל אם נקדים ב' שעות גם ר"ע חייש למכמר בישרא ולמה שכתבתי ניחא שעל כל שבתות השנה פריך נעבדיה בכל שאר שבתות בשש ומחצה ואז לא שייך מכמר בישרא. ובזה אתי שפיר דלא פריך על המשנה דג"כ לא חיישה למכמר בישרא דנעבדיה בשש ומחצה דעל המשנה יש לתרץ כנ"ל רק על אוקימתא דרבא הקשה אלא דאי קושייתו על שאר שבתות השנה לא אתי שפיר הלשון דקאמר אי לא חיישינן למכמר בישרא דכיון דעל שאר שבתות פריך רש"י ד"ה בשני בשבת וכו' ולאו מלתא שהרי עפ"י הראיה היו מקדשין נלע"ד דמודה רש"י דגם כשהוקדשו עפ"י הראיה היו משגיחין שלא יהיה אד"ו ראש אבל כוונת רש"י שעל בד"ו פסח לא היו משגיחין אז שהרי עקר מה שלא בד"ו פסח אינו בשביל הפסח אלא בשביל אד"ו ראש שאם חל פסק באחד מימי בד"ו ממילא חל ר"ה באחד מימי אד"ו ושם יש קפידא בשביל יוה"כ ושבת שלא יהיו סמוכים ובשביל יום ערבה וכל זה עכשיו שאצלנו חדשי הקיץ המה סדורים כסדרם וא"א לשנותם כלל אבל בימים שקידשו עפ"י הראיה לא היה זה נקשר בזה שאף שהיה פסח בא' מימי בד"ו היה אפשר לחסר א' מחדשי הקיץ יותר או לפחות ולא היה בא הר"ש בימי אד"ו ולכן עכ"פ בלא בד"ו פסח לא היו זהירין באותו הפעם ומסולק תלונות התוס' בד"ה באלו

ושנים רבות אחר שכתבתי זה מצאתי בלחם משנה פ"א מתמידין הלכה ז' כ' ג"כ כוונת רש"י כן כמו"ש: דף נ"ט ע"א יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים וכו' הרמב"ם בפ"א מחו"מ הלכה ג' כתב ולא שוחטין קרבן אחר תמיד של בה"ע חוץ מק"פ לבדו שאי אפשר שיקריבו כל ישראל פסחיהן בשתי שעות ודברי רבינו תמוהים מכמה צדדים חדא דשביק טעם המבואר בשמעתין יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובה"ע וגם היכן מצא ראיה זו שהימציא שא"א שיקריבו וכו' בשתי שעות ויתר על כל זה גוף דבריו תמוהים הלא זמנו של תמיד מן התורה הוא עד שקיעת החמה וא"כ יכול לעשות הפסח מן חצי שבע עד חצי אחד עשר שהוא ד' שעות ונשאר עוד שעה ומחצה עד הלילה לצורך התמיד ומהיכן יצא לו החשבון שאם יהיה הפסח קודם לתמיד לא יהיה לו זמן רק שתי שעות והנלע"ד בכוונת רבינו עפ"י דאמרינן בתחלת פרקין מנה"מ אמר ריב"ל וכו' בה"ע חלקיהו וכו' ופירש רש"י מדלא כתיב בערב וכתב בה"ע לדרשה וכו' ולבסוף אותבי' רבא ומסיק אלא אמר רבא מצותו דתמיד משינטו צללי ערב וכו' ואם כן רבא לא דייק מדהוה ליה למכתב בערב ובפסח כתיב בערב ובה"ע ומזה למדו שפסח יתאחר מן התמיד ויש להקשות מנ"ל דבערב אתי לאחרו ודלמא להכי כתיב בערב ובה"ע משום דהיכי דכתיב בה"ע לחוד לא דרשינן חלקהו לפי שאין לנו יתור שיכריח למדרש כן ולכן כתיב בפסח בערב ואם כן שוב בה"ע מיותר ואמרינן דלדרשה אתי חלקהו וכו' כדדריש ריב"ל בתמיד ולא כדדריש ריב"ל ממש אלא כך דרשינן בה"ע חלקהו לשני חלקים ובאיזה חלק מהם זמנו של פסח בערב באותו חלק שהוא סמוך לערב ממש דהיינו אותו החצי שהוא סמוך ללילה וטוב יותר לדרוש כן משנדרש כדרשת הגמ' יאוחר דבר שבדרשת הגמר' אנו סותרים קרא דעליה השלם ולדרשה הנ"ל אנו מקיימין עליה השלם ויוקדם הפסק לתמיד אלא דלפ"ז פסח התחלת זמנו שלש שעות קודם הלילה ולא קודם ומאלו הג' שעות אנו צריכין להניח פנאי שעה אחת לתמיד שהוא אחר הפסח נמצא נשאר להפסח רק זמן שתי שעות במכוון ומעתה זהו עצמו כוונת רבינו הגדול שגם הוא דורש בערב ובה"ע יאוחר דבר אלא דקשה מנ"ל למדרש כן ולסתור עליה השלם ודלמא נדרוש כנ"ל ולכן סיים הרמב"ם שאי אפשר שיקריבו כל ישראל פסחיהן בשתי שעות וכנ"ל וכוונתו להוכיח עי"ז דרשת הגמרא דיאחר הדבר

שם לדבר שלא נאמר בו אלא בה"ט לבד יש לדקדק וכי בפסוק אחד כתיב בפסח בערב ובין הערבים והלא זה כתוב בפרשה בא וזה בפרשה ראה ואם כן גם בתמיד כתיב שני פעמים בה"ע בפרשה אחת ואת הכבש השני תעש' בין הערבים ושוב בסוף הפרשה ואת הכבש השני תעשה ביה"ע כמנחת וגו' ואם כי בפסח נאמר עוד פעם בה"ע בפרשה בהעלותך ואם כן מלבד שני פעמים בה"ע כתיב גם בערב משא"כ בתמיד קשה הלא פ' תמיד כפולה ובכל פרשה כתיב שני פעמים בה"ע בפ' תצוה ובפ' פנחס ולפמ"ש רש"י בפרשת פנחס בפסוק את הכבש האחד שמה שכתוב בפרשה תצוה הוא רק לימי המילואים ניחא ועוד נלע"ד שכוונת הגמרא שבפסח נאמר שתי לשונות בערב ובה"ע ובתמיד לא כתיב רק לשון אחד בה"ע ואף שנכפל כמה פעמים מ"מ הכל הוא חד לישנא ועפ"י זה יש לדחות דברי המהרש"א בריש פרקין דאמר ריב"ל חלקהו לשני בה"ע והקשה מהרש"א והלא גם בפסח כתיב בה"ע באמת גם בירושלמי דקדק כן ולפמ"ש ניחא דרש"י פירש בריש פרקין חלקהו וכו' דהוה ליה למכתב בערב ושני בדיבוריה וכתב בה"ע וכו' וזה שייך בתמיד שהו"ל לכתוב בכל המקומות בערב ושני וכתב בה"ע אבל בפסח שהוכרח לכתוב שני ק לשונות בערב ובה"ע אין לנו הוכחה לדרוש חלקהו

שם יאוחר דבר כו' ראיתי המשנה למלך בפ"ו מכלי המקדש נסתפק בזמן שחיטת חגיגת י"ד אימת זמנה ומסקנתו דודאי זמנה אחר חצות שהרי כתיב אשר תזבח בערב ומזה יליף לקמן ד' ע"א ע"ב חגיגת י"ד שנאכלות לב' ימים והרי מפורש שזביחתו בערב שהוא אחר חצות אבל זמנה קוד' לתמיד סל בין הערבים דבפסח כתיב בערב ובה"ע אמרינן יאוחר אבל במגינה שלא כתיב אלא בערב לחוד זמנה אחר התמיד ואני אומר דלדבריו מה נעשה למשנתינו בריש פרקן חל ערב פסח להיות בערב שבת נשחט בשש ומחצה וכו' ולדברי המ"ל אימתי תהיה אז זביחת החגיגה קודם חצות אי אפשר דהרי כתי' בערב עד שש ומחצה עדיין לא קרינן בערב ולאחר שש ומחצה כיון שכבר קרב התמיד שוב אין חגיגה באה אחר התמיד ואפשר לדחות הוכחה זו דתנא דידן סבר חגיגת י"ד לאו דאורייתא ואם כן לא כתיב בערב על המגינה כלל וכיון דרבנן תקנוהו הא ודאי שהיא קודם לתמיד דאטו רבנן יתקנו לעקור עשה דעליה השלם אבל זמנה כל היום גם קודם חצות ושפיר תמיד נשחט בשש ומחצה אלא דקשיא רב אשי לקמן דף ס"ט ע"ב דאמר ש"מ חגיגת י"ד לאו דאורייתא למה קבע דבריו לקמן על על משנה דאימתי מביא חגיגה עמו היה לו לקבוע דבריו על משנתינו חל ערב פסח להיות בשבת נשחט בשש ומחצה ש"מ דחגיגת י"ד לאו דאורייתא גם קשה אביי לעיל דף נ"ח ע"א דמוקי פלוגתיימו לדר"י ור"ע במוספין קדמו לבזיכין נימא דכ"ע בזיכין קדמו ור"י ור"ע פליגי אי חגיגת י"ד דאורייתא דר"י סבר דאורייתא וא"כ דחי שבת כדקאמר רב אשי לקמן ואם היא דאורייתא זמנה אחר חצות דכתיב תזבח בערב וקודם תמיד ודאי צריכה להיות לדברי המ"ל ועביד לחגיגה בשש ומחצה ולתמיד בשבע ומחצה ר"ע סבר לאו דאורייתא ולא דחי שבת כלל ועביד לתמיד בשש