צל"ח פסחים ק

ויזרו' דמו והרמב"ם עצמו פ"ט מחו"מ הלכ' ג' והלכ' ד' פסק כן וא"כ למה כאן בהלכות ק"פ סתם הדברים ונראה טעם רבינו שלא היה צריך לפרשו כאן דהרי שם בזבחים אמרו מתניתין נמי דיקא דקתנ' עד שיזרק דם התמיד קתני עד שישחט ויזרק אלא ש"מ [פירש ש"מ שמיירי שכבר שחט התמיד] וא"כ גם הרמב"ם כיון שכ' ויהי' א' ממרס דם הפסח עד שיזרק דם התמיד ולא כ' עד שישחט ויזרק ש"מ שמיירי שכבר שחט גם התמיד וכשם שסמך תנא דמשנתינו על דיוק זה סמך גם רבינו עליו: עוד נאמר שם ומוציא את האימורים והם החלב שעל הקרב וכ' והאליה לעומת העצה וגם כאן קיצר שהיה לו לבאר שזהו אם היה הפס כבש אבל אם היה עז אין שם הקרבת אלי' והמסדר ה הוא התחיל וכל הבא מן הכבשים או מן העזים וא"כ איך כתב סתם שמקריב האליה ולא חילק בין כבש לעז

בעזרת צורי וקוני אכתוב חידושים אשר בחסדו חנני על פסח שני

פרק תמיד נשחט דה ג"ח ע"א במשנה בערבי פסחים וכו'. נקט ערבי פסחים לשון רבים נלע"ד דהא דמקדימין לתמיד הוא משום שיהיה זמן לפסח שקרב אחריו והיה מקום לחלק בין פסח ראשון לשני דבפסח ראשון דגם הקטרת אימורו הפסח צריכין להיות בעוד יום דבלילה הוא יו"ט ואין עולת חול קריבה בי"ט לכך הוצרכו להקדים התמיד לפי שלא יספיק הזמן מתשעה ומחצה עד הלילה לגמור הקרבת הפסחים עם הקטרת אימוריהם משא"כ בפסח שני שהלילה היא חול יכול להקטיר האימורין בלילה אין צורך להקדים התמיד לכך שנינו בערבי פסחים שגם בפסח שני הדין כמו בראשון ואין להקשות אכתי אף אי הוה נקט בערב פסח הוה ידעינן שאין הטעם משום הקטרת אימורין שהרי שנינו בין בחול ובין בשבת והרי אם חל ע"פ בשבת לכ"ע נקטרים האימורין בלילה דחלבי שבת קריבין בי"ט כדלקמן דף נ"ט ע''ב יש לומר דבשבת. היה ראוי להקדים זמן התמיד שהרי אין כאן נדרים ונדבות שיאחרו בשבילם את התמיד אלא דמאחרינן משום גזירת נו"נ בקול ואם כן בע"פ שבחול מקדימינן ליה ממילא גם בשבת מקדימינן ליה משא"כ בפסח שני דנו"נ איכא והפסח יש זמן להקטרת אימורין בלילה ה"א דלא מקדימינן התמיד קמ"ל בערבי פסחים דגם בשני הדין כמו בראשון ומכאן יש ראיה דגם פסח פסח שני זמנו אחר תמיד של בה"ע והתוספות ביומא דף כ"א ע"ב נסתפקו בזה וכל זה אם משנתינו כר"ע אבל אם משנתינו כר' ישמעאל ולר"י חלבי חול קריבין בי"ט עיין לקמן דף נ"ט ע"ב בתו' ד"ה ולא עולת חול וכו' וא"כ פסח ראשון ושני שוים בהקטרת אימוריהן בלילה הא דנקט ערבי פסחים משום די"ל בשלמא פסח ראשון שיש שם פסחים הרבה הוצרכו להקדים התמיד אבל פסח שני שהוא רק לטמא ושהי' בדרך רחוקה אין צורך להקדים התמיד קמ דלא פלוג ובסיפא חל ע"פ להיות בע"ש שוב א"צ למתני לשון רבים שכבר שמעינן שאין חילוק בין ראשון לשני בשאר יומי וק"ו בע"ש שהטעם משום צלייתו שבזה אין חילוק בין ראשון לשני דבשום אחד מהן אין צלייתו דוחה שבת שם והפסח אחריו זה קאי אכולי בבי דלעי דתמיד דפסח אחר התמיד של בין הערבים ומה שהוצרך כלל לאמרו והרי מרישא מוכח דמקדימין התמיד בכל ערבי פסחי' מכלל שהפסח זמנו אחר התמיד נלע"ד דקמ"ל שהפסח הוא אחריו תכף ואין דבר מפסיק בין תמיד של בה"ע לפסח לאפוקי מתניא כי קושיין לקמן דף נ"ט ע"א דקטורת ונרות היו קריבין בין תמיד לפסח קמ''ל תנא דמשנתינו והפסח אחריו ולכן אני תמה על רבינו הגדול הרמב"ם בפ"א מק"פ הלכה ד' דפסק כי תניא כי קושיין ולא כברייתא הראשונה ולפמ"ש סתם לנו רבי משנתינו כברייתא הראשונה ולכן נלע"ד כוונה אחרת במשנתינו במה דאמר והפסח אחריו ואדלעיל קאי בע"פ נשחט וכו' בין בחול ובין בשבת וע"ז קאמר והפסח אחריו דלא תימא שאם חל בשבת אף דמקדימינן התמיד שעה אחת לפי דליכא נו"ן בשבת ומשום סרך נו"נ דחול ליכא דהרי באמת בע"פ גם בחול מקדימינן לי' אבל הפסח לא נעשה בשבת תכף אחר התמיד כי אם נמתין שעה אחת משום מיכמר בישרא ועיין לקמן בדברינו באוקימתא דרבא קמ"ל תנא דמשנתינו והפסח אחריו ולא חיישינן למיכמר בישרא שם בגמר' מתיב רבא בע"פ נשחט וכו' בין בחול ובין בשבת וכו' הא דהביא סיומא דבין בחול ובין בשבת הוא לכאורה ללא צורך לקושייתו ונראה דגם בפסח כתיב בה"ע ועיין בירושלמי והיה מקום לומר שנקיים שניהם בע"פ יהיה התמיד עם הפסח צירופם יחד יהיה בין שני הערבים שיהיה משש שעות ולמעלה עד התחלת שחיטת התמיד כמו שישאר מן אחר גמר עשיות הפסח עד הלילה וזמן עשיית הפסחים כ' הרמב"ם בפ"א מתמידין הל' ג' שאי אפשר שיקריבו כל ישראל פסחיהן בשתי שעות ולא פירש לנו רבינו כמה צריך יותר משתי שעות ואולי מעט זמן יתר על שתי שעות מספיק ועכ"פ פחות משתי שעות אי אפשר והתמיד נמשך זמן עשייתו שעה וצריך לצירוף שניהן שלש שטות ומן התחלת הערב עד הלילה הוא ששה שעות נשאר שלש מעות ומחצה לכאן ושעה ומחצה לכאן ושלש שעות לעשייתן ושפיר אתי אף לדברי ריב"ל מה ששנינו בע"פ נשחט בשבע ומחצה ונסתר תיובתא דאותיב רבא ואמנם עיקר מה דאותיב הוא ממה דאמר בין בחול ובין בשבת ומדאיצטרך התנא להורות שום בשבת הדין כן שלא תאמר דבשבת מקדימינן לי' ואי ס"ד שמונה ומחצה דאורייתא היכי מקדימינן לי' והאי שמונה ומחצה דקאמר רבא כולל תרתי כולל בשאר ימות השנה על השחיטה וכולל בע"פ על ההקרבה ואם הזמן הזה תמיד מן התו' היכי מקדמינן ולמה הוצרך לומר בין בקול ובין בשבת ובדרך יותר פשוט נלע"ד לתרץ עפ"י דברי הירושלמי דקא דגם בפסח כתיב בין הערבים ואם אתה מקיים בין הערבים דפסח עתה מבטל בה"ע דתמיד ואם מקיים בה"ע של תמיד מבטל בה"ע של פסח וקאמר שם ביר ושלמי דתמיד אם אתה מבטל בה"ע שלו בע"פ אתה מקיימו לאחר זמן [דהיינו בשחר ימות השנה אבל פסח אם אתה מבטלו בע"פ שוב לא יתקיים ] ואם כן נסתר קושיית רבא דבע"פ שצריכין אנו לשחוט הפסח בשמנה ומחצה כדי לקיים בה"ע דפסח על כרחך אנו צריכין לבטל בה"ע דתמיד ולכך מקדמינן ליה ועקר הקושי' מדהוצרך לומר בין בחול ובין בשבת ואי שמנה ומחצה מדאוריי' דהיינו בשאר ימות השנה בתמיד ובע"ב בפסח אם כן היכי מקדמינן ליה בשבת ובין תפרש הך בין בחול ובין בשבת ארישא ובין אסיפא הוא ללא צורך דפשיטא דמה שהוא מן התורה לא ישתנה שבת מחול ועפ"י זה נבין קושיית מהרש"א שכת' וז"ל פרש"י בד"ה וכו' וק"ק הא בפסק נמי בה"ע כתיב וא"א לפרש כן דהא הפסח אחריו עכ"ל מהרש"א וכוונתו מסיפא דחל ער"פ בע"ש נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה והפסק אחריו נמצא נעשה הפסח קודם שמונה ומקצה ולכאורה דבריו תמוהים דאם אליבא דאמת הוא מקשה הרי נדחים דברי ריב"ל לגמרי ולא דרשינן כלל חלקוהו לבין שני הערבים ואם על רבא מקשה דלמה לא הקשה על ריב"ל מסיפא דמתניתין הלא עדיפא לי' לרבא להקשות ממציעתא ולפ''מ שכתבתי ניחא דמציעתא אין הקושיא חזקה שהרי אין כאן קושיית סתירה רק קושיית קיצור משא"כ בסיפא היא קושיית סתירה דאי בה"ע חלקהו היא מן התורה הרי בערב פסח שחל בערב שבת עקרינן ליה בין בתמיד בין בפסח. שם אלא אמר רבא הנה רבא, פליג על ריב"ל בתרתי דלריב"ל זמנו מן התורה בשמנה ומחצה ולרבא מכי ינטו צללי ערב וגם לריב"ל מתחיל בה"ע מתחלת שבע ולרבא מתחיל בה"ע בחצי שבע ולכאורה קשה מי דחקו לרבא דנפליג עלי' דריב"ל גם בהתחלת זמן ערבים דבהא ליכא תיובתא ונפרש טעמי דמשנתינו דמאחרינן לי' תרתי שעי ומחצה משום נדרים ונדבות ונראה דבשלמא ריב"ל לא נחית רק לרישא דמתניתין ולא שם לבו לא למציעתא ולא לסיפא דהרי כשם שאיתותב אמציעתא איתותב גם מסיפא דחל ע"פ בע"ש ועמ"ש לעיל וא"כ לפרש רק רישא היה יכול לומר ואפי' מוכרח לומר דמתחיל מתחלת שבע דאל"כ אין החלוקה שוה שהרי אחר גמר התמיד נשאר ב' שעות ומחצה עד הלילה ובהכרח שכך זמן יהיה לפניו ולכן הוכרח לומר דמתחיל מתחלת שבע אבל רבא שבא לפרש כל המשנה כלה והרי בע"פ שחל בע"ש ודאי דמוקמינן התמיד על דין תורה לגמרי שזמנו בהול מאוד בשביל צליית כל הפסחים וא"כ על כרח' דין תורה הוא שזמנו בשש ומחצה וכדמסיים רבא באמת דמוקמינן לי' אדיני' בשש ומחצה ולכן הוכרח לומר שזמן בה"ע מתחיל בשש ומחצה וכן מפורש בהדיא ביומא דף כ"ח ע"ב דאמר רבא רב יוסף הא קשיא ליה ע"פ בע"ש וכו' שם דאיכא נמי צלייתו דלא דחי שבת הא דלא קאמר דאיכא נמי הקטר חלבים שאי אפשר להקטירם בלילה שהוא שבת וצריך להקטירם ביוש צריך להקדים עשיית הפסח ומוקמינן ליה אדיני' משום דמרא דאוקימתא זו הוא רבא ורבא לטעמיה דמוקי לקמן משנתינו כר"ע ולר"ע גם בחל בשאר ימי החול צריך להקטיר חלביו מבע"י דלר"ע חלבי חול אין קרבין בי"ט וא"כ אין חילוק בין חל ע"ש בע"ש או בשאר ימי השבוע ולכך הוצרך למיהב טעמא משום צלייתו ועמ"ש לעיל במשנתינו ועיין בדברינו לקמן

שם במאי קמפלגי במוספין קודמי' לבזיכין קצת קשה ונימא דכ"ע בזיכין קדמי ובמכמר בישרא קמפלגי דר"י חשש למיכמר בישרא אלא דטפי משבע ומחצה אי אפשר לאחר שחיטת התמיד דא"כ לא יספיק הזמן לכל הפסחים של כל ישראל המרובים ור"ע לא חייש למכמר בישרא ומקדימין לתמיד ולפסח שאחריו ונראה דאי משום מיכמר בישרא היה לאחר זמן הפסח אבל למה איחרו זמן התמיד והיה לעשות התמיד בזמנו בשש ומחצה דזריזין מקדימין למצוה ומשום נו"נ ליכא בשבת ומשום גזירה נו"נ דחול ג"כ ליכא דהרי גם עתה שעבדינן ליה בשבע ומחצה כבר הקדמנוהו לזמנו שבחול ולא משגיחינן בגזירת נו"נ וכיון דבלא"ה אי אפשר למעבדי' כבחול נעבדיניה בשש ומחצה והפסח יתאחר עוד שעה יתירה אחר גמר התמיד משום מיכמר בישרא בשלמא לרבא אליביה דר"י דסובר דעבדינן לתמיד בשמנה ומחצה כסידורו בחול דעלמא שפיר יהיב טעמא משום מיכמר בישרא וליכא לאקשויי נאחריה לפסח ונקדים לתמיד דלרבא חיישינן לסרך נו"נ דחול ולא משנינין ליה כלל מזמנו בחול אבל לאביי דבלא"ה עכ"פ מקדמינן ליה שעה אחת מזמנו בחול א"כ שוב אין חילוק בין אם נקדים שעה אחת או שתים ונעבדיני' בזמנו משום זריזין מקדימין ולכך הוצרך לומר דסובר מוספין קודמין לבזיכין ולקמן בדברינו באוקימתא דרבה יתבאר יותר רש''י ד''ה וקרב בתשעה ומחצה גמר הקרבתו וכו' ובגמ' מפרש טעמא הא דלא פירש רש"י על השחיטה דנשחט בשמנה ומחצה בגמרא מפרש טעמא ונראה דעקר טעם משום נו"נ דכתב עלי' חלבי השלמים והתוספות במנחות דף מ"ט ע"ב כתבו דלא הקפידה התורה אחר תמיד של בין הערבים אלא מילי דהקטרה דוהקטיר עלי' כתיב ואם כן אין קפידא לשחוט נו"נ אחר שחיטת תמיד של בין הערבים אם יוכל לגמור הקרבתם קודם הקטרת חלבי התמיד ולכן פירש"י בגמרא מפרש טעמא על מה שקרב בתשעה ומחצה אלא דכיון שאין הקרבתו אלא בתשעה ומחצה לכן איחרו ממילא השחיטה לשמנה ד"ה אלא אמר רבא וכו' דמדאורי' כל שש שעות אחרונות בשירות דברי רש''י סותרים לדבריו בסוף הדבור שסיים מכי ינטו צללי ערב דהיינו מקצי שבע וכו וחצי שש וחצי שבע היא עומדת באמצע הרקיע ד"ה במאי קמפלגי אמאי קמאחר ליה ר"י הא מסתבר טעמיה דר''ע וכו' מדברי רש''י הללו שמעינן דעקר קושייתו על ר"י והרי לאוקימתא על הני ברייתות ולמה לא הקשה על משנתינו בערב פסח וכו' בין לחול ובין