צל"ח סדר מועד קיח

לפניהם אם הוא מוקדם או לא ולא היה צריך לקבוע יום מיוחד לשנת המלך בשביל פרוזבול רק משום שטרי חוב המוקדמין ודוק היטב הדק

רש"י ד"ה ארבעה וכו' ואפי' בשבט או באדר. יש לדקדק דלמה ליה למימר שבט הלא ק"ו הוא מאדר. ובגמ' באמת נקט רק כ"ט באדר. ואולי רצה רש"י לפרושי משנתינו בין למ"ד יום א' בשנה חשוב שנה ובין למ"ד ל' יום בשנה חשוב שנה ולכן אחז רש"י שבט למ"ד ל' יום ואדר למ"ד יום א'

ד"ה לנטיעה וכו' כלתה שנתו הראשונה לסוף אלול. לעיל גבי מלכים פירש רש"י כלתה שנתו משהגיע ניסן דגבי מלכים אם בא לכתוב שטר ליל שלשים של אדר אי אפשר למנות שנה שניה כי אולי יעברו לאדר וכן כל יום שלשים כל זמן שלא נתקדש החודש וכשקידשו החודש נמצא למפרע כבר כלתה אדר מאתמול תחלת הלילה ושנתו לא נתחדשה עד שהגיע ניסן ממש דהיינו לאחר שקדשו החודש. אבל לענין נטיעה תמיד שייך שכלתה שנתו סוף אלול ונטיעה בליל שלשים של אלול לא משכחת דאסור במלאכה שמא יתקדש החודש למחר והוא ליל יום טוב. ולשמיטין וליובלות שפירש רש"י לענין חרישה וזריעה נראה דלזריעה משכחת שזרעה ג' ימים קודם ונקלטת בר"ה הרי זורע בשביעית. ואגב זריעה נקט חרישה. א"נ נ"מ לענין תוספת שביעית

גמ' המוקדמין כו'. לא היה צריך להביא זה כלל דהרי ע"כ צריך לידע אם זמנו של שטר הלואה קודם לשטר מקח של הלוקח והרשב"א הרגיש בזה וכתב שמה שהביאו כאן שטרי חוב המוקדמין פסולין כו' לאו דוקא מחמת פסול מוקדמין והכשר המאוחרין אלא דין מוקדמין ומאוחרין כלומר טריפת הלקוחות מחמת שטר מוקדם מהם או מאוחר מהם דדין מוקדמין ומאוחרין אינו אלא מחמת טריפת הלקוחות וקשה לפי זה למה הביא כלל משנה זו ואי משום שמכאן שמענו שמלוה בשטר גובה ממשעבדי שאם לא היה טורף ממשעבדי לא היה לנו נפקותא מקדימת הזמן היה לו להביא משנה דשלהי בבא בתרא המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים ואולי לזה כיון רש"י בד"ה דתנן במס' שביעית וכונתו דלכך הביא משנה זו שמקומה במס' שביעית שהוא בסדר זרעים שסדרה קודם לב"ב שהוא בס' נזיקין

רש"י ד"ה שטרי חוב המוקדמין וכו' לפיכך קנסוהו מלגבות בו ולא יטרוף אפי' מזמן המלוה וכו' לכאורה דברים הללו הם אינם צריכין לסוגיא דשמעתין ואמנם לפי הסברא שישכח הדבר לגמרי באיזה חודש הוקם המלך ובאיזה יום בחודש א"כ לעולם לא יוכל המלוה לגבות מהלקוחות אם שטר המלוה ושטר המקח הם נכתבים בשנה אחת למלך דהרי לא ידעינן כלל באיזה יום הוקם המלך שנדע אם שטר המלוה קודם או שטר המקח וא"כ ממילא לא יוכל לגבות רק מהלקוחות שזמן שטר המקח שלהם הוא בשנה שאחר שנת המלוה כגון ששנת שטר המלוה נכתב בשנה שלישית למלך ושטר המקח נכתב בשנה הרביעית למלך וא"כ מה לי אם תמוז קודם או שבט קדים תמיד שטר המלוה קודם לשטר המקח ולכן הוצרך רש"י להקדים שהמוקדם פסול לגמרי מלטרוף בו אפי' מזמן ההלואה ממש

אלא דאכתי לא הוצרכנו לזה כאן בסוגיא שהרי בשביל זה גופא הוצרכנו לקבוע יום קבוע וידוע למלכים כדי שיוכל לגבות מאותן לקוחות של אותה שנה עצמה של זמן שטר המלוה. ועיין מ"ש לעיל בשם הרשב"א. ולכן נלע"ד דרש"י סובר שאין זה חשש כלל שהב"ד והסופר וכל העולם ישכח מהם זמן עמידת המלך ובודאי כשהדבר יבא לפני ב"ד הם יחקרו ויבורר להם זמן עמידת המלך. וכל זה שייך אם הדבר בא לפני הב"ד אבל אם אין הדבר בא לפני הב"ד יכול להיות שמאיזה אנשים יהי' נשכח זמן עמידת המלך: והנה מה שמלוה בשטר גובה מהלקוחות הטעם הוא מפני שיש לו קול כדאמרינן בשלהי ב"ב וא"כ הלוקח כשקונה מסתמא חוקר אם יש כבר איזה הלואה בשטר קודם למקחו וכן המלוה בשעה שהוא מלוה חוקר אם יש ללוה שדות ואם עדין הם בני חורין שיחול שעבודו עליהם

ומעתה בשביל עסקי משפט שבין המלוה ללוקח לא היו צריכין לקבוע יום קבוע שאם דרך משל זמן שטר חוב שביד המלוה הוא תמוז בשנה שלישית וזמן שטר המקח שביד הלוקח הוא שבט שנה שלישית והמלך עמד בין שבט לתמוז והמלוה רוצה לטרוף והלוקח יטעון שאולי מקחו קודם והרי ידע בעצמו שבשעה שהלוה ודאי חקר שהיא שדה בת חורין ויבוא לב"ד ובב"ד יחקרו ויבורר להם זמן האמיתי שעמד בו המלך. וכן לאידך גיסא אם המלך עמד בין תמוז לשבט הלוקח ידע בודאי שבשעה שלקח חקר אם יש איזה שטר הלואה ולא שמע שום קול והלוקח יבוא לב"ד ויבורר הדבר וא"כ אין שום צורך לקבוע יום מיוחד למלכים לכן הוצרך רש"י לפרש שהוא פסול לגמרי לטרוף אפי' מיום ההלואה וא"כ אם ההלואה היתה בשבט שנה שלישית וכתבו הזמן על תמוז שנה שלישית והלוקח קנה בשנה הרביעית ואז באמת כבר קדמה ההלואה והלוקח ודאי שמע שהרי יש קול לשטר ואמנם הי' אז עוד שדות ללוה שסמך הלוקח עצמו שיאמר הנחתי מקום לגבות ועתה נשתדפו והמלוה יבוא לטרוף והלוקח לא יטעון כלום נגדו כי הוא יודע שהאמת הוא שההלואה קודמת שהרי ההלואה היתה בשנה שלישית והוא קנה בשנה הרביעית ולא יבוא כלל לב"ד ואעפ"כ יגבה המלוה שלא כדין שהרי הוא פסול לגמרי לטרוף בו אפי' משנה רביעית ובזה מסולק קושיות התוס' מעל רש"י

ואמנם לפי זה נסתר מה שכתבתי לעיל בכונת רש"י במה שכתב שהוא משנה במס' שביעית ונראה דכונת רש"י לסתור פי' של התוס' וסובר רש"י שהסופר אינו טועה כלל אפי' ביום א' כי הסופר דייק וכותב וליכא למיחש לטעות וממילא נסתר פי' התוס' והביא רש"י ראיה לזה וכתב שהוא משנה במס' שביעית ובאמת המסכתא ההיא אין ענינה לדיני שטרות ואמנם הובא שם אגב גררא דפרוזבול ששנינו שם במשנה הקודמת לזה והיא גופא קשיא למה לא הביא המשנה דפרוזבול המוקדם כשר והמאוחר פסול ואם הסופר יטעה יום אחד יאחרהו שנה שלימה כגון שהמלך עמד בג' בניסן והסופר יסבור שעמד בב' בניסן ויכתוב עתה פרוזבול ב' ניסן שנה שני' ובאמת היא שנה ראשונה ואיחרו שנה שלימה לכך הוצרכו לתקן יום מיוחד למלכים ומדלא הביא משנה זו ש"מ דלא חיישינן לטעות הסופר כלל: והתוס' ס"ל דלכך לא הביא פרוזבול מטעם שכתבתי דהלל הוא דתקן פרוזבול והרי שנה למלכים הוא משלמה

דף ד' ע"א גמ' כיון שעברו עליו ג' רגלים כו'. הקשה בספר ברכת הזבח בסוף מס' ערכין בבאוריו להרמב"ם על מה שפסק הרמב"ם בפ' א' מהלכות בכורות כיון שעבר עליו שנה עובר בלאו דהרי פסק הרמב"ם בפ' י"ד מהלכות מעשה קרבנות דג' רגלים עובר אפילו בשלא כסדרן כת"ק דברייתא [בגמ' שלפנינו) א"כ איך מצינו שנה בלא רגלים דהא קיי"ל כחכמים דערכין דאם נתעברה השנה נתעברה לו וגם קיי"ל כאחרים דאין בין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים בלבד א"כ תו לא משכחת שנה בלא רגלים. ע"ש בברכת הזבח דלאו על הרמב"ם לחוד קא מתמה אלא גם על סתם גמרא דקמבעי' בכור אימת מונין לו שנה ופליגי בי' אביי ור"א בר' יעקב הא לדידן לא נפקא לן מידי בהאי מנין שנה דבג' רגלים לחוד עובר בלאו אף דליכא שנה. והנה הברכת הזבח מתרץ לי' דאיירי כשהי' חולה ברגלים כמ"ש התוס' בד"ה ובשלמא לרבי והוא דוחק חדא הא הגמרא לא מתרץ לי' כן שהיה חולה ברגל ועוד דה"ל להרמב"ם לפרש כשהי' חולה ברגל דליכא לאו דרגלים ובגוף דברי התוס' דכתבו דהוה מצי לשנויי הכא לרבנן כשהיה חולה ברגל כבר שדא בי' נרגא בספר פני יהושע במלתא בטעמא דמאי מהני בי' דחלה ברגל סוף סוף הא עבר לי' זמנו דבשלמא על העשה דובאת שמה והבאת שמה שפיר קאמר הגמ' כגון שהי' חולה ברגל דהואיל והעשה קאי על הרגל עצמו אם כן כשהיה חולה ברגל ולא היה יכול להקריבו ברגל שוב עבר זמן העשה דאחר הרגל ליכא עשה כלל אבל לענין לאו דבל תאחר אף שהי' חולה ברגל עצמו מ"מ הוא מחויב להביאו תיכף כשהבריא הואיל וזמן הניתן לו הוא שלש רגלים ומה מהני לי מה שהי' חולה בתוך הרגל ע"ש בפ"י

אמנם לדידי לא קשי' לי כלל קושית הברכת הזבח דאף שעובר בלאו בג' רגלים מ"מ כשעבר שנה הוא עובר עוד לאו משום שנה דכל זמן שעברו רגלים ואינו עבר השנה הוא בלאו אחד וכשעבר השנה הוא בתר' לאוין ואף דליכא בי' נפקותא בין לאו אחד לתרי לאוין דהא אינו לוקה על לאו זה דהוי לאו