צל"ח סדר קדשים קנ

הב"ח על זה וקשה לי דבסוגיא מבואר דמשום אמ"ה חייב ולא משום בשר מן החי דבשר מן החי וטרפה בלאו אחד קיימי עכ"ל הב"ח והנה הר"ן הביא ראיה זו בשם הראב"ד והראב"ד לשיטתו דלדידי' מוכח שגם איסור במ"ה יש בחלב ובודאי החיוב משום אמ"ה אבל אי לאו דהיה בו גם איסור בשר מן החי לא הוה אתי שפיר מ"ש שם בגמ' שאין טרפה חל על אמ"ה ועם כי הוא קצת דחוק בלשונו של הראב"ד אבל הראי' היא נכונה. אלא דקשה אכתי מאי טעמא דמאן דאמר שתים הרי אף דסובר דלא אתי איסור טרפה וחייל אאיסור חלב מ"מ יש כאן שלש דחיילי אהדדי דהיינו אבר מן החי ובשר מן החי וחלב. ודע שזה קשה לי ג"כ על דברי התוס' כאן בסוף ד"ה שאין בו שהוכיחו דאפילו עומדת לאברים אינו עומדת לבשר מדנקט לקמן חלב מן החי מן הטרפה וכו' ולמה לא הוכיחו הוכחה יותר חזקה דאי עומדת לבשר וא"כ איך משכחת לאוקימתא אחרונה שיתחייב רק שתים ואפילו על התוס' קשה יותר מאשר קשה לדידי דלדידי אוכל לומר דמיירי שלא התרו בו רק משום חלב ומשום אמ"ה ומשום טרפה אבל משום בשר מן החי לא התרו בו ולכן אינו חייב משום בשר מן החי ופליגי ר"י ורשב"ל אם חייל טרפה על אמ"ה אבל להתוס' אם היה זה סברא לומר שלא התרו בו א"כ נסתר קושיית התוס' שם בתחלת הדבור שהקשו על פרש"י דלמה לא יתחייב גם לריש לקיש שתים משום טרפה ומשום בשר מן החי. דדלמא מיירי שלא התרו בו משום בשר מן החי. והנה סברא זו שחידשו התוס' דאפילו למ"ד לאברים עומדת מ"מ לאו לבשר עומדת הנה התוס' הוכיחו דבר זה מהגמרא אבל לא נתנו שום טעם בדבר רק כתבו הדבר כחקה בלי טעם לחלק בין אברים לבשר ואני אתן טעם בדבר ומתוך זה יתחדש לנו שדבר זה במחלוקת שנוי' ותליא בפלוגתא דר' יוחנן ורשב"ל והנה גבי אברים כתיב לא תאכל הנפש עם הבשר דהיינו כל זמן שהנפש הוא עם הבשר והרי גם בחיי הבהמה הנפש היא עם הבשר ולכן אם בהמה בחייה לאברים עומדת א"כ נאמר לאו זה להזהיר עלי' גם בחיי' אבל בשר מן החי אזהרתו מקרא אחרינא ובשר בשדה טרפה לא תאכלו בין לפי מה שהסבירו בו רש"י ותוס' דהיינו שפירש ממקומו דבשדה משמעותו שפירש ממקומו ובין לפי מה שהסביר בו הרמב"ם בפ"י ממ"א שהוא בכלל טרפה דמה לי נטרפה כולה ומה לי נטרף ממנה אבר לכל הפירושים לא שייך לאו זה כי אם לאחר שכבר פירש שאז הוא בשדה ואז נטרף אבל כל זמן שמחובר בבהמה אינו בשדה ואינו בכלל נטרף ולא שייך לאו זה כלל ולכן אף למ"ד בהמה בחיי' לאברים עומדת וחל איסור אמ"ה בחיי' אבל איסור בשר מן החי לא שייך קודם שפירש מן החי וכל זה לר' יוחנן דדריש בשר מן החי מובשר בשדה וגו' אבל רשב"ל דדריש אמ"ה ובמ"ה שניהם מקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר א"כ כי היכי דשייך לאו זה בחי' לענין אבר שייך ג"כ לענין בשר ואין שום טעם לחלק בין אבר מן החי לבשר מן החי ושניהם תלוים ועומדים בסברא אם בחי' לאברים עומדת א"כ כשם שעומדת לאברים כך עומדת לבשר. ומעתה תבאר לנו אוקימתא שלישית של אביי דמוקי דלכ"ע בהמה בחי' לאברים עומדת ונטרפה לאחר מכאן באתי איסור טרפה חייל אאיסור אבר קמפלגי מ"ס אתי וחייל וכו' והנה אין שום טעם שיחול איסור טרפה על איסור אבר שהרי איסור אבר מקרי איסור חמור דאסור גם לבני נח ואיסור טרפה הוא איסור קל ואיך יסבור ר' יוחנן שחייל ואם סבר ר' יוחנן בכל התורה כלה איסור חל על איסור אף שאינו לא כולל ולא מוסיף דבר זה לא שמענו בכל הש"ס ועוד דהוה ליה למימר מ"ס איסור חל על איסור דהוה משמעותו דסובר כן בכל התורה אבל למה שכתבתי נלע"ד טעם הדבר דדוקא כאן סבר דחייל משום דמיירי באמ"ה שיש בו בשר גידין ועצמות וכבר כתבתי שבזה הבשר לחוד מקרי לענין אמ"ה חצי שיעור שהרי אינו חייב על בשר לחוד בלי צירוף גידין ועצמות ומשום במ"ה לא חייל לר' יוחנן מחיים אף שסובר בהמה בחי' לאברים עומדת וא"כ הי' לנו לומר שגם לבשר עומדת מ"מ הלאו דבשר בשדה טרפה לא שייך מחיים וא"כ הבשר מקרי חצי שעור ולענין טרפה מקרי כזית מן הבשר שעור שלם ושפיר חייל אפילו לר"י דסובר חצי שעור אסור מן התורה מ"מ לא אמרינן בי' אין איסור חל על איסור כמ"ש לעיל בשם התוס' במס' שבועות ולכך סובר ר' יוחנן לפי שיטתו דחייל איסור טרפה על איסור אמ"ה וריש לקיש לשיטתו דסובר אזהרה דבשר מן החי אתי מקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר ומקרא זה קאי על אבר ועל בשר מן החי וא"כ אי בהמה בחי' לאברים עומדת גם לבשר עומדת וכי היכי דחייל איסור אמ"ה מחיים חייל ג"כ איסור במ"ה מחיים ולכך לא חייל איסור טרפה כלל על איסור אמ"ה לפי שכולל ג"כ איסור בשר מן החי:

ובזה נראה לענ"ד לתרץ קושיית מהרש"א שהקשה בד"ה בא"ד וא"ת לההוא לישנא וכו' וזה לשון מהרש"א ועוד קשה האיך מצאנו ידינו ורגלינו להך לישנא דלעיל דסבר ר"י בהמה בחי' לאברים עומדת ואיסור טרפה חל על איסור אבר היכי משכחת לי' הכא באכל חלב וכו' דלא מחייב אלא ב' דבשום גוונא לא מצית לאשכוחי עכ"ל מהרש"א. ולדידי אתי שפיר דדוקא לעיל סובר ר"י דאיסור טרפה חל משום בשר מן האבר הוה רק חצי שעור ולעיל באבר שיש בו עצמות וגידין מיירי אבל כאן באוכל חלב דלדעת הרמב"ם החלב מקרי אבר ואפילו מקצתו מקרי אבר וא"כ כיון דבחי' לאברים עומדת חייל איסור אמ"ה על כל זית וזית מן החלב ולכך לא אתי איסור טרפה וחייל על איסור אבר ואינו חייב אלא ב' ודו"ק:

עוד נלענ"ד לחזק ראייתו של הראב"ד דחלב ובשר הוה מין במינו וחלב אקרי בשר מסוגיא זו שהביא ממנה הראב"ד ראיה מאוכל חלב מן החי מן הטרפה דהנה יש להקשות לאוקימתא קמייתא דפליגי הנך תרי לישני דר' יוחנן אם בהמה בחי' לאברים עומדת דר' חייא בר אבא סובר לא לאברים עומדת ור' אבוה סבר לאברים עומדת א"כ קשה למה פליגי בחלב והוה להו לאיפלוגי באבר מן הטרפה דלמר חייב שתים ולמר חדא ובהך פלוגתא עצמו דפליגי ר' יוחנן וריש לקיש לאוקימתא קמייתא דאביי וצריך לומר. דאפילו לר' חייא בר אבא חל איסור אבר על טרפה דקיל רק על איסור חלב דחמיר לא חייל וכמו שכתבו התוס' בשמעתין בסוף ד"ה דאיסור חלב וכו'. אלא דלפי זה קשיא איפכא למה הוזכר טרפה בפלוגתייהו כלל ונפלגי באוכל חלב מן החי דלמר חייב שתים שלאברים עומדת ואיסור חלב ואיסור אמ"ה בהדדי חיילי ומ"ס לאו לאברים עומדת ולא אתי איסור אבר וחייל על איסור חלב [וחוץ לדרכינו נלע"ד דרבותא קמ"ל אף שהיא ג"כ טרפה ועל טרפה דקיל חייל אמ"ה וקמ"ל רבותא דאף דחייל על טרפה לא חייל על חלב ולא אמרינן מגו דחייל אטרפה חייל נמי אחלב] אלא צריך לומר דחלב הוה מין בשר וכשם ששייך בו איסור אמ"ה שייך בו ג"כ איסור בשר מן החי ולדעת רש"י אף למ"ד לאו לאברים עומדת לבשר עומדת וכמ"ש כאן התוס' בשמו וא"כ באוכל חלב מן החי לכ"ע חייב שתים משום חלב ומשום בשר מן החי לכך פליגי באוכל חלב מן הטרפה מן החי שאז אין לנו נפקותא מאיסור בשר מן החי לר' יוחנן שהרי כבר לוקה משום בשר מן הטרפה ומעתה פליגי אם אמ"ה חל על חלב וא"כ ממילא מוכח דינו של הראב"ד דחלב מקרי בשר ודוק אלא דקשה אכתי נפלגי באוכל חלב מן החי לחוד ולמר לוקה שלש משום חלב ומשום בשר מן החי ומשום אמ"ה דלר' יוחנן בשר ואבר חלוקים בלאוים ולמר אינו חייב אלא שתים דבהמה לאו לאברים עומדת ולא אתי איסור אמ"ה וחייל על איסור חלב וקושיא זו הקשו התוס' כאן בד"ה שאין בו כזית וקושיא זו ודאי קשה על הראב"ד שהתוס' דחו קושיא זו ואמרו דאפילו למ"ד לאברים עומדת מ"מ לאו לבשר עומדת אבל הראב"ד שכתב בהדיא באוכל חלב מן החי שחייב משום בשר מן החי קשה קושיית התוס'.:

ונראה משום דגם באיסור בת אחת איכא למ"ד דלא חיילי