צל"ח ברכות כט

השיב לו המלך א"כ כלה נבואתך וצא כלומר מה לך להתמהמה כאן צא והכרז הדבר בחוץ לפי דעתך שעלי אי אפשר לבטל הגזירה אבל אני כבר מקובלני וכו'

ע"ב אר"י אמר רב שסמך גאולה לתפלה ר"ל אמר שגנז ספר רפואות. נלע"ד שחזקי' הזכיר מה שמדה כנגד מדה ראוי שישלח לו הקיבה רפואה ובסוף פ"ק דב"ב אמר רשב"י מרגלית טובה היתה בצוארו של אברהם אבינו וכל חולה שרואה אותה נתרפא וכשמת אברהם אבינו תלאה הק"בה בגלגל חמה והיינו דאמרי אינשי אידלי יומא אידלי קצירי וא"כ החולים מצפים כעטלף לאור הנץ החמה בשביל רפואת הגוף אבל חזקי' הי' מצפה להנץ החמה לסמוך גאולה לתפלה שעקרה כותיקין וכמו"ש התוס' בדף הקדום בד"ה כל הסומך גאולה לתפלה ולכן מדה כנגד מדה ראוי יזריח לו שמש צדקה לרפאו בכנפי' וכן רשב"ל שאמר שגנז ספר רפואת והי' כוונתו כדי שיבטחו בהק"בה וממנו יבקשו מרפא למכאובם ברחמיו כן ראוי שהק"בה ירחם עליו לרפאו

שם אמר ר' מני גדול הקורא וכו' מדקתני וכו'. וכ' המעדני מלך שלא הי' זה בגירסת תלמידי רבינו יונה ורצונו בזה דאל"כ מה קשי' להו פשיטא דק"ש לא גרע משאר דברי תורה ולפי גירסא דידן הרי מבואר תשובתו בצדו דדיוקא קמ"ל דבעונת' גדול יותר מעוסק בד"ת. ואני אומר דגם בגירסת תר"י הוא כמו בגירסא דידן והמע"מ לא דקדק יפה בדברי תר"י דהרי חזינן דתר"י לא רשמו קושי' זו על משנתינו רק בסוף הסוגיא ובדקדוק גדול עשו כן דעל משנתינו ודאי דאיכא לתרץ דלדיוקא אצטרך דדיוקא מכו"א הוא רק כעוסק בתורה הא הקורא בעונתה גדול יותר כדדייק באמת ר' מני כן אכן דאכתי איכא להקשות דאכתי מה דתנן לא הפסיד הוא מיותר ודי באמרו הקורא מכו"א הוא כקורא בתורה וג"כ ממילא דייקינן דבעונתה הוא יותר גדול מקורא בתורה אלא דבמשנתינו קמ"ל שלא הפסיד הברכו' וכדמסיק באמת רב חסדא מאי לא הפסיד שלא הפסיד הברכות ולכן לא הקשו תר"י על משנתינו אבל בברייתא תני הקורא מכו"א לא הפסיד כאדם הקורא בתורה אבל מברך הוא וכו' בזה דקדקו תר"י דלמה לי למימר לא הפסיד דמה יפסיד ועל הברכות הרי תני בהדיא שמברך

שם ב"ש אומרים בערב וכו'. עיין בחידושינו בריש מכילתין במה שאמר אדקאי בשחרית וכו' ושם כתבנו למה התחיל כאן בערב

רש"י ד"ה הקורא מכו"א וכו' שהרי הוא כאדם הקורא מכל הפרשיות וכו' הנה לא פרש רש"י זה במשנתינו שגם שנינו כן ונראה דרש"י בפירשו הזה הוא מפרש דהאי כאדם הקורא וכו' הוא נתינת טעם למה שאמר לא הפסיד שהרי הוא כאדם הקורא וכו' ובמשנתינו אי אפשר לפרש זה לטעם שהרי במשנתינו הפירוש של לא הפסיד הוא שלא הפסיד הברכות שתים לפניה וכו' ואיך שייך לומר ע"ז הטעם שהרי הוא הקורא אחת מפרשיות שבתורה ואטו הקורא בשאר פרשיות מברך לפניה ברכת יוצר ואהבה ולאחרי' גאולה ולכן לא פירש"י כן במשנתינו אבל בברייתא הפירוש שלא הפסיד היינו לא הפסיד קבלת שכר שהרי ענין הברכות הוא אומר אח"כ בפירוש ושפיר שייך הך כאדם שקורא לנתינת טעם על לא הפסיד ואמנם במשנתינו הי' נלע"ד ע"פי מ"ש הרא"ש בשם רבינו האי דהא דלא הפסיד הברכות היינו דוקא בשעה רביעית אבל אח"כ הפסיד הברכות והרא"ש מסתפק עד חצות שהוא זמן תפלה לרבנן אבל אח"כ הפסיד הברכות ע"ש ולפי"ז משנתינו מילי מילי קתני הקורא מכו"א דהיינו בשעה רביעית לרבינו האי או ע"ח להרא"ש לא הפסיד הברכות ומשם והלאה לכל מר כדאית לי' הוא כקורא בתורה אבל אינו מברך

דף י"א ע"א א"כ נימא קרא בבקר ובערב. הנה היפך סדר הכתוב דכתיב תחלה בשכבך וכאן אמר דנימא בבוקר ובערב והנה לעיל בריש מכילתין דקאמר יליף מברייתו של עולם כתב מהרש"א דעל התנא קאמר דיליף מברייתו של עולם אבל הקרא לא קפיד למילף מברייתו של עולם דהרי חזינן בתמיד דהקדים בוקר לערב ע"ש במהרש"א ומעתה כוונתו של ב"ש דבשלמא אם בשכבך ממש ובקומך ממש והא ודאי דב"ש דאמרי בבוקר יעמדו היינו ג"כ דדרשי ובקומך דרך קימתו ממטתו שהוא קם על רגליו וא"כ לכך הקדים בשכבך לבקומך דאי אפשר לקים אם לא שכב תחלה אבל אם בשכבך ובקומך קאי על הזמן א"כ ה"ל למימר בבוקר ובערב ולהקדים בוקר כמו בתמיד

והרשב"א הקשה דאיך נימא קרא בערב א"כ יתחיל זמן ק"ש של ערבית משעה שינטו צללי ערב כמו שחיטת הפסח דכתיב תזבח הפסח בערב ודרך פלפול אמרתי ע"פי מ"ש לעיל בריש מכילתין דהא דקאמר דיליף מברייתו של עולם שכן הוא סדר זמנים ומתחלת הבריא' קדמה הליל' ליום ואמנם זהו בלילה ממש אבל מה שזמנו מכי ינטו צללי ערב אז גם בתחלת ברייתו של עולם הבקר קודם לערב שהלילה ראשונה בשעת הבריאה תיכף היתה לילה ממש ולמחרתו הי' הבוקר ואחר חצי היום התחיל הזמן שנוטים צללי ערב ולכך בשני תמידין שהקדים הכתוב תמיד הבוקר כברייתו של עולם לפי שגם של בין הערבים הוא קודם הלילה אבל ק"ש שזמנה בלילה ממש יליף התנא מברייתו ש"ע והקדים ק"ש של ערבית ומעתה קושייתי על מה שאמר נימא בבוקר ובערב שהיפך הסדר עם קושית הרשב"א מתורצת חדא בירך חבירתה דבודאי כוונת הגמרא דנימא בערב ובבוקר אלא דלא תימא שלא הי' יכול לכתוב בערב דא"כ ה"א דהיינו מכי ינטו צללי ערב וכקושית הרשב"א ולדחות טעות זה אמר דודאי הוה ידעינן דערב היינו ערב ממש דאי ס"ד מכי ינטו צללי ערב א"כ נימא בבוקר ובערב בוקר תחלה כברייתו ש"ע וכמו בתמיד א"ו מדהקדים ערב לבוקר ש"מ דהיינו ערב ממש ויליף מברייתו ש"ע ואמנם זהו דרך פלפול לחדודי אבל אינו דרך אמת דעקר חסר מן הספר ואמנם לתרץ קושיית הרשב"א נלע"ד דודאי בכל מקום דכתיב בתורה בערב היינו בלילה ממש ולא מכי ינטו צללי ערב וכמה מקראות יוכיחו ע"ז וביוה"כ כתיב ועניתם וגומר בערב וכן מערב עד ערב תשבתו וכן בערב תאכלו מצות דבכולהו הפירוש לילה ממש מלבד הקרא דשם תזבח הפסח בערב היינו משום דכתיב ביום צותו ולילה פסולה לשחיטת קדשים ומשום זה מפקינן לערב מפשטי' ומפרשים אותו מכי ינטו צללי ערב. אבל מה שקשה לי הוא איך נכתב קרא בבוקר וא"כ הי' זמן ק"ש דשחרית עד חצות או עד ד' שעות לכל מר כדאית לי' לקמן דף ך"ז ע"א דפליגי בזה ר"י ורבנן בוקר הוא עד חצות ולר"י עד ארבע שעות והרי זמן ק"ש של שחרית הוא רק עד ג' שעות אם לא דנימא דכוונת ב"ש דה"ל למכתב בבוקר בבוקר תרי זימני ואז הוא שלש שעות כדאמרי' לקמן שם דלרבנן חלקוהו לשני בקרים ולר"י בוקר יתירא להקדים לו שעה והוא דוחק. ועוד י"ב דביש סברי דגם זמן קימה הוא עד ד' שעות ואיכא מיעוטא מבני מלכים דקיימי בארבע שעות. ובזה יתכנו דברי הלבוש בסי' נ"ח שנתן טעם דלא הפסיד בשעה רביעית ברכות ק"ש לפי שגם אז הוא קצת זמן קימה והמע"מ הקשה עליו דהרי אפי' לבני מלכים לא מצינו יותר משלש שעות. ולפמ"ש מוכח מדברי ב"ש דיש קצת ב"מ דקיימי בד' שעות אלא דאנן לא אזלינן בתרייהו שהם מעוטא דמעוטא אבל ב"ש אזיל גם בתרייהו אלא דלפי"ז קשה דא"כ ק"ו דסברי ב"ש דק"ש של ערבית מגיע עד הנץ החמה דהרי איכא אינשי דגנו בהאי שעתא ואיך נימא קרא בערב והרי ודאי אחר עלות השחר שוב אינו בכלל ערב אף שמקרי זמן שכיבה דאיכא אינשי דגנו אבל ערב לא מקרי ולכן נלע"ד לתרץ כ"ז שכוונת ב"ש שהרי פרשה זו כפולה שכתיב בשכבך ובקומך בפ' שמע ושוב שנית בפ' והי' אם שמוע ובשלמא לדידי דחד זימנא אתי לאוריי זמן ק ש אימת שהיא זמן שכיבה וקימה ואידך אתי לאוריי שכיבה וקימה ממש דהיינו בערב יטו ובבוקר יעמדו אבל לדידך תינח בפ' שמע כתיב שכיבה וקימה להורות הזמן אבל באידך פרשה נימא קרא בבוקר ובערב כדי להודיע דלא בעינן שכיבה וקימה ממש א"ו מדכתיב גם באידך פרשה בשכבך ובקומך שהאמת הוא כן שכיבה וקימה ממש

שם בבוקר ובערב. מזה נראה דב"ש סברי שכל הלילה זמן ק"ש כר"ג דאי כר"א דהיינו תחלת השכיבה א"כ איך נכתב קרא בערב שהוא כל הלילה עד הבוקר ובמס' ביצה דף ל"ד ע"ב בתוס' בד"ה ואומר מכאן וכו' כתבו בירושלמי מקשה מחלפא שטתייהו דב"ש דר"א שמותי הוא ע"ש וא"כ גם כאן קשה מחלפא שטתייהו דב"ש דהרי בריש מכילתין במשנה שנינו עד סוף האשמורה הראשונה דברי ר"א וכאן סבר ב"ש כל