צל"ח ברכות כו

שם חדא פרשה היא דאמר ל"י ברי' דר"ש ב"פ ק"ג פרשיות וכו'. ואני תמה מה הוסיף להביא ראי' מהך דק"ג פרשיות יותר מהך דאחר י"ח פרשיות ושניהם ר"י ברי' דר"ש ב"פ אמרם ומה אולמא דהך מהך. ולדעתי הרגיש רש"י בזה ולכן כתב דאמר ר"י ברי' דר"ש גרסי' וכוונתו דכיון לא מסיימינן בן פזי רק סתם ר"י ברי' דר"ש וכוונתו שזה אינו בן פזי רק תכא אחרינא ושפיר ניחא שמביא סייעתא דגם האי תנא סבר חדא פרשה היא כמו האי דלעיל זהו הנלע"ד כוונת רש"י בזה. ואמנם אני אומר לקיים גירסא שלפנינו דגם כאן גרסינן ברי' דר"ש ב"פ והיינו האי דלעיל ואעפ"כ יהי' ניחא משום דלכאורה יש לדקדק דאף דמוכח דבהני י"ט מזמורים יש שני מזמורים שנחשבים רק לאחד והוא מוכח ממה דאמר י"ח פרשיות והרי י"ט נינהו אבל עכ"פ מנ"ל דאשרי האיש ולמה רגשו הם חד ודלמא תרי מזמורי אחרינא נינהו וג"כ יהי' האי יהיו לרצון אחר י"ח פרשיות. ונראה דזה שוב מסברה ידעינן כיון דעל כרחך צריכין אנו לחבר שנים מהם מסתמא הני נינהו שיש לנו טעם על חבורם דמשום חביבותייהו פתח באשרי וסיים באשרי. אלא דהיא גופה מנ"ל שזה הוא חשיבות מה שמסיים במה דפתח ואף שמצינו עוד כמה מזמורים בתהלים שמסיימין במה דפתח כמו מזמור ח' ה' אדונינו וגו' וכל הני דסוף תהלים דתחלתן וסופן הללוי' מ"מ מאן יימר שלחשיבות נעשה כן ודלמא אקראי בעלמא ועל זה הביא ראי' מאידך מימרא דר"י ברי' דר"ש ב"פ שמדבריו שם מוכח שזה הוא חשיבות ומעלה דהנה יל"ד בהך אידך מימרא שאמר ר"י דלא אמר דוד הללוי' עד שראה במפלתן של רשעים מי הכריחו לזה ואטו על כל לשון שבח שבתהלים נצטרך ליתן טעם למה לא אמר דוד לשון זה במזמורים הקודמים ואף אנו נשאל על מה שאמר דוד בסוף מזמור מ"א ברוך ה' אלקי ישראל מהעולם וגומר למה לא אמר לשון זה במזמורים הקודמים א"ו שאין זה קושיא כלל ואטו כל השבחים יאמר בדבור אחד וא"כ מי הכריחו ליתן טעם בהללוי' על שלא אמרו דוד עד כאן. ונראה דכאן הוה קשיא לי' כיון דאנן חזינן דפרשה זו של ברכי נפשי הוה חביבה על דוד שהרי פתח בה בברכי נפשי וסיים בב"כ וכיון דחביבה עליו למה שינה בה שינוי כל דהו בהסיום מבהתחלה שהרי בסיום הוסיף הללוי' מה שלא אמר בהתחלה ולמה לא השוה לגמרי והי' לו לפתוח ג"כ בהללוי' לכך הי' להתחיל הללוי' ברכי נפשי את ה' זה הוה קשיא לי' לר"י ברי' דר"ש ב"פ ולכך הוצרך לומר שלא רצה לומר הללוי' עד שראה במפלתן של רשעים ומפלתן של רשעים לא נזכר עד סוף המזמור דכתיב יתמו חטאים וגומר וא"כ במימרא דר"י כאן במזמור ק"ג מוכח שזה הוא חשיבות ומעלה במה שהמזמור מתחיל ומסיים בחד לישנא ומזה ידעינן דאשרי ולמה רגשו הם חדא מה שממימרא קמא דר"י לא שמענו הי נינהו הם חדא ושייך שפיר דאמר וכו'. ונראה דגם רש"י שכתב דאמר ר"י ברי' דר"ש גרסינן אין כוונתו דלא גרסינן ב"פ אלא כוונתו דגרסי' דאמר ולא גרסינן ואמר לפי שמחמת קושיא הנ"ל הי' מקום להגי' ואמר לכן כתב רש"י דאמר גרסינן

רש"י ד"ה מאי קרא דמצוה להתפלל וכו' וד"ה דכתיב יראוך וכו' דהיינו מלכות שמים שמקבלים עליהם בק"ש כבר ראיתי מי שנתקשה בדברי רש"י בשני דיבורים הללו שמתחיל בתפלה וסיים בק"ש. ואמנם כוונת רש"י דודאי זמן התחלת ק"ש דהיינו זמן האמיתי אף לכתחלה מפורש במשנתינו למר משיכיר בין תכלת לכרתי ולמר בין תכלת ללבן אבל לדברי כלם עכ"פ הוא הרבה קודם נץ החמה אבל התחלת זמן תפלה לא מצינו מפורש במשנה אבל בברייתא מצינו שזמנה בנץ החמה ועל זה קאמר מאי קרא דכתיב יראוך וגו' שמאחרים לקבל עול מלכות שמים בק"ש עד הנץ החמה ע"כ משום לסמכה לתפלה ומוכח שזמן תפלה למצוה מן המובחר אינה עד הנץ החמה

תוס' ד"ה אחרים אומרים וכו' בירושלמי וכו' וצ"ל וכו' דהא ר"מ איירי לעיל מינייהו. דברי התוס' תמוהים דעדיפא הוה להו להוכיח דאחרים לאו היינו ר"מ דהרי חזינן דר"מ נתן שעור אחר דהיינו משיכיר בין זאב לכלב ואחרים יהבי שיעור אחר משיראה את חבירו. ועלה בדעתי לומר דאחרים היינו ר"מ ואידי ואידי חד שיעורא והא דנתן שני סימנים איכא למימר דהאי סימנא שיכיר בין זאב לכלב הוא מובהק יותר מהסימן שיכיר חבירו אלא שאינו שכיח כל כך דזאב בישוב לא שכיח כי אם לפרקים ולכך יהיב ג"כ שעורא משיכיר חבירו ואף שאינו מובהק כל כך כמו הכרת הזאב מ"מ הוא סימן השייך בכל יום אבל כיון דמוקי בירושלמי דהאי שיכיר חבירו היינו אכסניא דאתי לקיצין א"כ גם סימן זה אינו מצוי ולמה לי האי סימנא כלל כיון שיהיב סימנא דזאב אלא ודאי דלאו חד שיעורא הוא ואחרים לאו היינו ר"מ. ואמרתי שזה כיון התוספת מ"ש הך וצריך לומר בסוף הדבור אחר שהביאו תחלה דברי הירושלמי דבלי דברי הירושלמי אין הכרח לומר דלאו היינו ר"מ ואמנם לשון התוס' דהא ר"מ איירי לעיל מינייהו מורה שאין כוונת התוס' שהשעורים סתרי אהדדי רק כיון דר"מ איירי לעיל בהך ברייתא לא שייך למימר אח"כ בהך ברייתא גופי' ואחרים אומרים

דף יוד ע"א הוה קבעי רחמי עלייהו וכו'. הדבר יפלא דלשון בעי רחמי עלייהו משמע שעליהם בקש רחמים וא"כ איך קאמר דלימותו ואין זה בקשת רחמים עליהם אדרבה הי' מעורר עליהם מדת הדין ועוד מאי כי היכי דלימותו והוה לי' למימר בעי רחמי עלייהו דלימותו. וע"ק ואטו מי לא ידע ר"מ דגם ענוש לצדיק לא טוב וכמבואר לעיל דף ז' ע"א. ונראה דר"מ הוה חזי בהני בריוני שהם רשעים גמורים וראה שהק"בה נותן להם כל טוב בעוה"ז והבין בזה שהם מאותן דכתיב בהו ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו וזה הוא מדה"ד הגמור על שונאיו של הק"בה להאבידם מעוה"ב (עיין בדברינו לקמן על מאמרו של רשב"י פי' פתחה בחכמה) ובעי ר"מ רחמי עלייהו שלא יתנהג הק"בה עמהם כמדתו עם שונאיו רק ירחם עליהם להענישם ולפקוד עונם בעוה"ז וממילא ימותו בעונם וזהו בעי רחמי עלייהו כי היכי דלימותו וברוריא גם מזה מנעתו רק יבקש רחמים שישובו בתשובה

שם מי כתיב חוטאים וכו'. הנה אף שברוריא הביאה הוכחה לדברי' ור"מ שמע וקיבל דברי' אעפ"כ אנו רואים שאין מקרא יוצא מידי פשוטו שהרי ר"י ברי' דר"ש ב"פ לעיל ור' יוחנן לקמן משום רשב"י בהני חמשה ברכי נפשי מקומי להאי קרא במפלתן של רשעים ולקמן בדברי ר"י משום רשב"י יתבאר בדברינו

שם למה נסמכה פרשת אבשלום וכו' והא דלא הקדים פרשת הך דברחו מפני שאול גם לפרשת גוג נלע"ד שרצה דוד שתהי' פתיחת ספר תהלים בפרשה החביבה עליו המתחלת באשרי ומסיים באשרי

שם כלום יש עבד וכו' ואף שכבר מצינו פרעה שהי' עבד מורד על אדוניו כדכתיב שאמר למשה מי ה' אשר אשמע בקולו מ"מ אין מרידתו זאת דומה למרידת גוג שתשובה זו אינה מורה שהוא סובר להלחם עם ה' בחוזק יד אבל הי' מאותן האומרים עזב ה' את הארץ כי אין כבודו להשגיח בשפלים ולכך מסר עולמו ביד המזלות וה' בוטח במזלו שהוא מזל טלה ראש המזלות ואף שהאמת הוא שפרעה מרד ג"כ מרידה כגוג וכן עוד הרבה רשעים כיוצא בו כגון נמרוד וחביריו מ"מ לא מצינו ראי' ע"ז בתורה שיסופר בכתוב אופן מרידתם על זה הדרך אבל על גוג אמר דוד ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו מבואר שנתנבא שיוסדו יחד על ה' כביכול לנתק מהם מוסרותימו במלחמה ובחוזק יד ובזה חשש דוד שיאמרו כלום יש עבד שמורד על אדוניו מרידה כזו ויכחישו את נבואתו ולכן הוצרך להביא דמיון מאבשלום ובזה ניחא מה שמסיים אלא הוי הכא נמי הוה ולפי דקדוק הלשון הוה לי' למימר הכי גמי עתיד למהוי ורש"י באמת נדחק לפרש הוי סופי' להיות ולדידי ניחא דבודאי כבר הי' ג"כ רשעים נמרוד וחביריו שידעו רבונם ונתכוונו למרוד בו

שם אמר ר"י משום רשב"י מ"ד פיה פתחה בחכמה וגו' כנגד מי אמר שלמה וכו'. במאמר הזה יש הרבה פליאות חדא מאי קשיא לי' במקרא הזה להוציאו מפשוטו כמו כל פרשת אשת חיל שהנמשל היא התורה. ועוד אף לפי דרשתו אכתי מה ענין דבר זה להני ברכי נפשי ואטו כל שאר ספר תהלים לא אמר דוד בחכמה וגם תורת חסד על לשונו בכל ספר תהלים. וגם למה ביניקת השדים אמר אל תשכחי ומה מקום