צל"ח ברכות יח

האחרונים אבל עכ"פ לא הי' כועס ממש ואיך אמר לו המתין עד שעברו פנים של זעם א"ו שבכל יום יש זמן קבוע לפנים של זעם לפניו וע"ז תמה ומי איכא ריתחא קמי דק"בה דוק בלשונו שלא אמר ומי רתח הק"בה דזה ודאי ידע דרתח כשמכעיסים לפניו אבל אמר ומי איכא ריתחא קמי' כלומר שיהי' הריתחא מוכנת לפניו שישתמש בו כשיכעוס שיהי' זה נקרא שעת הזעם וע"ז הביא ראי' מפסוק בתהלים ואל זועם בכל יום וידוע שאל הוא מדת החסד וי"ג מדות יוכיחו שהתחלתם בשם הזה ועם כל זה זועם בכל יו' בשע' הקבוע לזעם וזהו מדת חסד ושתכף ברגע עבר הזעם ונשאר חסד אל כל היום

שם אין דתניא ואל זועם בכל יום. לכאורה קשה הלא זהו מקרא בתהלים ואיך שייך לומר דתניא רק הוה לי' למימר אין דכתיב ואל זועם וגו' ואמנם לפמ"ש לעיל ניחא דהכה ברייתא קתני ואין כל ברי' יכולה לכוין אותה שעה וכו' ולכאורה הוה לי' למימר ואין כל ברי' יכולה לכוין אותה רגע שהרי אין הזעם אלא רגע אלא ודאי הוא הדבר שכתבתי שאף שעצם הזעם ממש הוא רק רגע אבל שעה שלימה היא שהיא מוכנת לאותו רגע ובכל שעה זו עכ"פ יש מקום לקטרג כי כל השעה נקרא שעת הזעם וע"ז כיון מתחלה בקושייתו ומי איכא ריתחא קמי' דק"בה כלומר שיהי' הריתחא מוכנת לחול אז וע"ז משני כדתניא וכו' שאף שזעמו רגע ואותה רגע ממש אפילו בלעם לא הי' יכול לכוין אבל כל כחו של בלעם הי' שהי' יודע לכוין אותה שעה שבה היא אותה הרגע ובכל השעה הי' מקום לקללתו של אותו רשע לחול כי אז המקטרג מוכן לקטרג ולכן אמר הק"בה למשה שימתין עד שיעברו פנים של זעם. וע"פי דברינו אלו ממילא מתורץ קושית התוס' בד"ה אלמלא וכו' שהקשו מה הי' יכול לומר ברגע ולפמ"ש כל אותו שעה הי' יכול להרבות בקללות והק"בה ברחמיו הפכן לברכה ואולי גם התוס' ס"ל כמו"ש ואמנם עקר קושייתם על מה דאמרי כאן כמה צדקות עשה הק"בה שלא כעס כל אותן הימים שאלמלא כעס לא נשתייר ח"ו שריד ופליט על זה הוה קשה להו למה שינה הק"בה כל אותן הימים למנוע הכעס לגמרי לא היה לי' לשנות רק שלא להיות כל השעה ההיא מוכנת לזעמו והוה לו לקבוע זעמו ברגע קבוע ואז ג"כ לא הי' בלעם יכול לקלל כי מה יאמר ברגע וע"ז תירצו שהי' יכול לומר כלם. ובזה מיושב מה שהקשה המהרש"א במס' ע"ז בח"א על ההוא עובדא דריב"ל דבסמוך דמה הי' ריב"ל לקלל ברגע ומה שתירץ המהרש"א שם שהי' יכול לומר ימות אינו נוח לי דבשלמא בלעם שהי' עומד ורואה את ישראל כדכתיב ויעלהו במות בעל וירא משם קצה העם אם הי' אומר כלם עליהם הי' אומר אבל ריב"ל דההוא מינא הוה בשבבותי' ולא הי' עומד אז לפניו באותו רגע אם יאמר ימות לא נתפרש בקללה ההיא מי ימות ולפמ"ש ניחא דלריב"ל הי' זמן כל השעה שהיא שעת הזעם וכלה זמן פורעניות היא לקלל ועקר קושי' התוס' על מה ששינה הק"בה אז אפי' רגע ממש וכנ"ל

שם ואר"י משום ר"י וכו' אפילו ע"ת לא חזר וכו'. נראה דכ"ז שייך לרחב"ג בקידושין דף ס"א ע"א דלא בעי תנאי כפול אבל לר"מ דס"ל שם דבעינן ת"כ מאי ארי' דבור שיצא מפי הק"בה והרי דבור זה של ואעשה אותך לא הי' ת"כ וא"כ אפי' בהדיוט הדין כן א"ו דר' יוסי כרחב"ג ס"ל וגם הא ודאי דת"כ אפי' יצא מפי הק"בה התנאי קיים וברכות וקללות שבתורה יוכיחו שכאשר חטאו ועברו על התודה לא באו הברכות ולפי"ז צ"ע מה דקאמר בקידושין בשלמא לר"מ היינו דכתיב אם בחקתי תלכו וכו' אלא לרחב"ג והרי כלפי גבוה ודאי בעינן ת"כ אפילו לרחב"ג ועלה בדעתי לחלק בין תנאי דשב ואל תעשה כמו במשה שהי' התנאי דלא יתפלל עבור ישראל ונמצא זכה תיכף בהבטחת הטובה אך שאח"כ בהתפללו ועבר על התנאי הי' ראוי שתתבטל ההבטחה ועל זה אמר ששוב אין ההבטחה חוזרת אבל תנאי של קום עשה כמו אם בחקתי תלכו שכל זמן שלא הלכו בחקתיו לא זכו אין חילוק בין הבטחת הק"בה להבטחת בשר ודם ושייך בפלוגתא דר"מ ורחב"ג אם בעינן ת"כ כך עלה במחשבה לפני אבל הוא קצת דוחק. והנלע"ד בזה דעד כאן לא אמרו שהבטחת הק"בה אפילו ע"ת אינה חוזרת אלא היכי שבמניעת קיום התנאי אין שם עבירה ועון כמו בהבטחת משה שמה שלא קיים משה רבינו התנאי לא הי' בו שום עבירה אדרבה מצוה רבה עשה להתפלל על ישראל אבל היכי שביטול התנאי הוא עבירה בזה לא אמרו שההבטחה אינה חוזרת והרי אפילו הבטחה מוחלטת בלי שום תנאי מתבטלת ע"י ועבירה ויעקב אבינו הבטיחו הק"בה והנה אנכי עמך ושמרתיך וגו' ואעפ"כ נתירא שמא גרם החטא וכדלעיל דף ד' ע"א ולכן לא שייך כלל בפרשת אם בחקתי לומר שהבטחת הק"בה אינה חוזרת ושייך בזה רק דיני תנאי כמו בכל התנאים. ודע שמה שכתב הרמב"ן בפירוש התורה בפרשת לך לך בפסוק ויעבור אברם בארץ וז"ל ודע שכל גזירות עירין כאשר תצא מכח הגזירה אל פועל דמיון תהי' הגזירה מתקיימת על כל פנים עכ"ל רצונו בזה שאפילו החטא שוב לא יגרום לבטל הגזירה לכך הוצרך שכבר עשאה הגזירה פועל דמיון ובזה אין דבריו סותרים לדברי הגמ' כאן שמבואר שאף בלי שום פועל דמיון אינה חוזרת שהיינו בלי גרמת חטא ובזה אין אנו צריכין לדברי הכותב בעין יעקב

שם שנאמר הרף ממני וגו' עיין מהרש"א בח"א ומה שלא הביא מפסוק שבפרשת שלח לך במרגלים היינו דהך קרא דהרף ממני אף שכתב במשנה תורה במעשה עגל נאמר והוא קדום למרגלים ומה שפירש רש"י בחומש בפרשת שלח לך בד"ה ואורישנו וכו' וא"ת מה אעשה לשבועת אבות ואעשה אותך לגוי גדול ולא פירש כן בפרשת כי תשא בפסוק ועתה הניחה לי וגו' היינו ששם פירושו שהק"בה אמר לו זה לפיוס שהוא עושה לו נחת בהבטחה זו לעשותו לגוי גדול ולכן גם הוא יעשה בקשתו להניח מלהתפלל עליהם אבל במרגלים לא שייך שהק"בה עשה לו זה לנחת שהרי כבר הוא מובטח על זה ממעשה העגל שאף שלא נתקיים התנאי מ"מ אין הבטחת הק"בה חוזרת ואף שאבו לומדים זה ממה שנתקיים בזרעו של משה הק"בה בודאי ידע מדותיו וא"כ לא הי' בהבטחה זו של מרגלים שום הבטחה חדשה לומר שזה הי' לפייס למשה לכן הוצרך רש"י לפרש שזה הי' רק לתרץ קושייתו מה תעשה לשבועת האבות

ע"ב עד שבא אברהם אבינו וקוראו אדון שנא' ויאמר אד' אלקים במה אדע וגו' עיין בע"י מ"ש בשם הרשב"א ועיין בח"א ושורש דבריהם שעד אברהם אבינו היו אומרים שעזב ה' את הארץ ומסר הממשלה למערכות השמים והכל תלוי במזל ובזה לא היו חושבים את הק"בה לאדון בעולם ואברהם הודיע כי הכל הוא בהשגחת הבורא והוא אדון על כל המעשים ואנחנו כל באי העולם עבדיו הם והכל לפי הזכות והחוב ככל מה שמפורש בתורה והנה בפרשת מה תתן לי ואנכי הולך ערירי והק"בה השיב לו מאשר יצא ממעיו הוא ירשנו אין בזה כל כך תשובת המינין כי גם הכופרים בהשגחה ואומרים שמסר עולמו ביד מערכת הכוכבים והמזלות אעפי"כ אינם מכחישים שהק"בה יודע כל העתידות אלא שסוברים שאינו משנה דבר ממה שהוא ע"פי המזלות ויודע כל מה שיהי' ע"פ מערכת השמים בכל זמן עד סוף כל הדורות ואברהם אבינו אמר מה תתן לי ואנכי הולך ערירי והודיעו הקיבה כי עתיד הוא להוליד אבל אין מזה ראי' שהוא שידוד המערכות רק הם מפרשים שהודיעו שכך מערכת מזלו שיוליד לעת זקנותו ומה שנאמר בתחלת הפרשה שכרך הרבה מאד הם יכולים לפרש שעל שכרו בעולם הבא הבטיחו שאף שהם אומרים שעוה"ז נמסר ביד מערכת השמים אעפ"כ הם מודים בגמול ועונש לאחר מיתה והג"ע והגיהנם לא נמסר ביד מערכת השמים והק"בה אדון הנשמות לענשם ולשלם להם שכר טוב לעוה"ב אבל אינו אדון העולם הזה ולהוציא ממחשבה הרעה הזאת תקנו בברכת המחזיר נשמות לומר רבון כל המעשים אדון כל הנשמות ואמנם בפסוק במה אדע כי אירשנה שפירושו באיזה זכות כמו שפירש רש"י בחומש בזה הורה אברהם אבינו כי הכל תלוי בזכות וחובה ירושת הארץ וכל כיוצא בענינו טובה ורעה בעלמא הדין והק"בה משגיח בהשגחה פרטיות לשלם לכל אחד כגמול ידו בזה הורה כי הוא אדון העולם הזה ג"כ ולכן הביא פסוק זה ולא הביא הפסוק המוקדם ומתורץ קושי' התוס' בד"ה לא הי' אדם

ועוד נלע"ד לתרץ קושית התוס' דכבר ארז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תלי' מלתא אלא במזלא זולתי לצדיקים גדולים מאד שהק"בה משנה בזה המזל לצרכם ומשדד המערכות