צל"ח ברכות קלב

הוא לאו דוקא דהה"ד אם אמרו ניכול כאן כמו"ש הרא"ש מ"מ בעינן שיאמרו ניכול אבל אם ישבו יחד ולא אמרו כלום לא מהני בישיבה אבל בהסיבה כיון שהסיבו הוה כמו שאמרו וזהו החילוק בין ישיבה להסיבה ולדידן ישיבה כהסיבה ולא בעינן שום אמירה

תוס' ד"ה ורב ששת וכו' וכן משמע נמי בע"פ וכו' ס"ל לר' יוחנן מדיצאו ידי קידוש מידי יין נמי יצאו וכו' לכאורה קשה למה תלו במה שיצאו ידי קידוש כיון דר' יוחנן סבר שינוי מקום אין צריך לברך ממילא אפילו הם לא היו יוצאים ידי קידוש או אם הי' יין שאינו של קידוש היו יוצאים ידי יין שלא יצטרכו לברך שוב על מה ששותים בתוך הסעודה והרי זה כמו שבירך כאן במקומו שיין שלפני המזון פוטר היין שבתוך המזון ונראה משום דלפי מה שנראה מדברי התוס' כאן בסוף הדיבור סברי התוס' דמה ששנינו בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון האי יין שלפני המזון היינו אחר שכבר נטל ידיו וכמו שמסקי התוס' שכתבו דהכי מיירי הא דפסקינן יין שלפני המזון וכו' דכבר נטל ידיו וכו' ולפי זה קשה אותן שקידשו בבית הכנסת הא ודאי שזה הי' קודם שנטלו ידיהם ואיך פטרו בזה את היין שתוך המזון והרי הפסיקו בין שתי' לשתי' בנט"י וצריך לומר דדעת התוספת דדוקא יין שאינו של קידוש הוא דבעינן לאחר נטילה דמה ששותה קודם נטילה אינו שייך לסעודה כל כך ולכן לנטילה הוה הפסק אבל כוס של קידוש אף דסבר ר' יוחנן יש קידוש שלא במקום סעודה היינו בדיעבד אבל לכתחלה מודה ר' יוחנן דבעינן קידוש במקום סעודה וא"כ אף שאילו קדשו בבה"כ מ"מ כיון שיוצאים בזה ידי ק דוש שוב הכוס שייך לסעודה ונפטרו ידי ברכה לצאת בברכה זו גם על היין ששותים בתוך הסעודה ולזה כיוונו התוס' במה שכתבו משיצאו ידי קידוש יצאו נמי ידי יין ואמנם סבירא להתוס' שהבדלה שתוך הסעודה היא כמו קידוש כיון שאין כאן הפסק נטילה והיש חולקים ס"ל דהבדלה אפילו תוך הסעודה גריעא טפי כיון שאינה שייכא לסעודה רק לצורך מצוה גריעא משאר יין: ד"ה הסבו אין וכו' תימא וכו' תקשי לי' מרישא בהדיא וכו' ולענ"ד נראה דרצה להקשות גם לרב לקמן בעמוד הסמוך ואיכא תרי לישני לרב לחד לישנא יין לא מהני לי' הסיבה ולחד לישנא יין לא בעי הסיבה וא"כ מרישא לא הוה מצי להקשות דמצינו למימר דמתניתין מיירי ביין וא"כ לתך לישנא דיין לא מהני הסיבה ולכך כל אחד מברך לעצמו והיו יושבים לאו דוקא דהה"ד הסבו כל אחד מברך לעצמו ביין וישיבה והסיבה שוים. וברייתא מיירי בפת כדקתני שכל אחד אוכל מככרו ולכך הקשה מדיוקא דסיפא וממילא קשה לכולהו לישני דלר' יוחנן יין ופת שוים ולרב על כרחך מיירי בפת דיין או דלא בעי הסיבה או דלא מהני לי' הסיבה

ד"ה עשרה בני אדם וכו' כדמשמע הכא מתוך הברייתא וכו' לא ידעתי לכוין דבריהם דמאי אולמא דברייתא ממשנתינו וכי היכי דיש לפרש משנתינו או בברכת המוציא לחוד או בברכת המזון לחוד כך יש לפרש הברייתא ודבריהם במשנתינו מכוונים שהוכיחו ברכת המזון מעובדא דתלמידי דרב וברכת המוציא מפלוגתא דרב ור' יוחנן ואולי כוונת התוס' הוא משים דהא דיש לחלק בין ברכת המזון לברכת המוציא הוא משום דברכת המוציא יש סברה דלא בעינן הסיבה כיון שהוא התחלת האכילה ודעתייהו להתחבר משא"כ ברכת המזון שהוא סוף ודעתייהו למעקר עיין מג"א סימן קס"ז ס"ק כ"ג וברייתא זו דתני עשרה בני אדם יש לדקדק מה לי אם הם עשרה או פחות ונראה דקמ"ל אפילו שמזמנין בשם אפ"ה אף שכל אחד אוכל מככרו כיון שיש בו מצטרפי אף להזכיר השם וא"כ על כרחך ברייתא בברכת המזון איירי ומה שכתבו התוס' במתניתין להוכיח מעובדא דתלמידי דרב היינו להוכיח דדייקינן בברייתא הך דיוקא שכתבתי דמדפשט להו ההוא סבא מהך ברייתא על על ספק שלהם שהוא בברכת המזון ודלמא בהמ"ז חמיר טפי וברייתא איירי בברכת המוציא אלא ע"כ דגם ההוא סבא דייק כנ"ל

בא"ד וא"ת אמאי המתינו וכו' והאיך ברכו על הפת מתחילה וכו' ולענ"ד נראה דתלמידי דרב דייקי רישא דמשנתינו דקתני היו יושבים וכו' דמשמע דוקא כשהיו יושבים בלא הזמנה ובם היו מדייקים סיפא הסבו דמשמע אפי' מחדש הסיבו אפ"ה הסבו דוקא וישבו לא מהני ועיין בדברינו לעיל בדברי רש"י ולכך היו מתרצים משנתינו הכי קתני היו יושבים בלי הזמנה כל א' מברך לעצמו אפילו ברכת המוציא הסבו דרך הסיבה אחד מברך לכולם אפילו ברכת המזון אבל אם לא היו יושבים מתחלה אלא שעתה אמרו נשב לאכול אבל לא הסיבו רק ישבו יש חילוק בין ברכת המוציא שאחד מברך לכלם ובין ברכת המזון שכל שלא הסיבו כל א' מברך לעצמו לכך המוציא שפיר ידעו שאחד מברך לכלם ובברכת המזון נסתפקו ובא ההוא סבא ורמו להו מתניתין אברייתא ומשני כיון דאמרו כו' וברייתא בברכת המזון איירי כמו"ש בתחלת דברי התוס' כאן

דף מ"ג ע"א מיתיבי כיצד סדר הסיבה וכו'. לכאורה ללישנא בתרא דרב דיין לא מהני לי' הסיבה לא הי' צריך לאתובי מברייתא וממתניתין הי' יכול לאתובי שהרי שנינו במתני' לאחר המזון אחד מברך לכלם אלא שלפי שרצה לאתובי על שתי הלשונות דרב לכן הביא הברייתא שוב מצאתי שהתוס' כתבו כן במס' חולין דף ק"ו ד"ה וש"מ עיין שם ועוד נלע"ד דגם המקשה אסיק אדעתא סברה זו דמגו דמהני הסיבה לפת מהני נמי ליין אלא שהי' סבור שזהו שייך ביין שלאחר המזון שכבר הועילה ההסיבה להפת ולכן שוב מועיל הסיבה זו גם ליין ולכן לא אותיב ממתניתין ואותיב מברייתא דהרי סיפא דברייתא מיירי ביין שלפני המזון וכמו שפירש רש"י בד"ה אע"פי וכו' דהאי יין בתרא היא יין שלפני המזון ולכך ה' סבור המקשין דבזה לא שייך מגו דמהני לפת שהרי עדיין לא ברכו על הפת ולכן אותיב לרב אלא דאנן חזינן בברייתא דאף שזה ין בתרא הוא שלפני המזון מ"מ כבר הוא אחר שנטלו ידיהם לפת וכמפורש בברייתא וכמפורש בתוספת בעמוד הקודם בסוף ד"ה ורב ששת עיין שם וא"כ הדק"ל מה אולמא דברייתא לאתובי מינה יותר ממתניתין ואמנם כל זה הוא לדעת הפרישה בסימן קע"ד דאחר הנטילה היינו אחר ברכת המוציא דאסור לשתות בין נטילה להמוציא אבל לדעת המג"א שיין זה שאחר הנטילה היינו קודם ברכת המוציא כמבואר בדבריו בסימן קע"ד ס"ק וי"ו ניחא ואמנם על משנתינו קשה למה נקטה משנתינו דין זה דאחד מברך לכלם למה לא נקטה ביין שלפני המזון ולמתני ובשלמא לר' יוחנן לא קשיא דאיכא למימר דר"מ סבר כרב ששת לעיל דיין שתוך המזון אינו פוטר שלאחר המזון ולכך נקטה משנתינו בא להם אחר המזון ואגב אורחא קמ"ל דיין שתוך המזון אינו פוטר שלאחר המזון וכדאותיב באמת לעיל רבא לרב נחמן ממשנתינו אבל לרב דאיהו סובר לעיל דבירך על היין שבתוך המזון פוטר יין שלאחר המזון ואיהו באמת מוכרח לדחוקי משנתינו דהכי קאמרה אם לא בא להם יין רק אחר המזון וכדמשני רב נחמן לעיל לרבא א"כ הדק"ל למה נקטה משנתינו דין זה דאחד מברך לכלה ביין שלפני המזון ונראה דאיכא נמי סברה לאידך גיסא דלא מבעיא לפני המזון שהרי ישארו בקביעתם כל משך המזון פשיטא דאמרינן מגו דמהני הסיבה לפת מהני נמי ליין אלא אפילו אחר המזון שכבר סילקו ידיהם מן הפת אפ"ה אמרינן דהסיבה של פת גוררת גם היין דתהני לי' הסיבה זו שוב מצאתי סברה זו בפרישה סימן קע"ד והנאני. ונראה דלהך לישנא דרב דיין לא בעי הסיבה צריך לומר סברה זו לאמיתית שאחר שסילקו ידיהם מן הפת כלתה הסיבה ולכך נקטה משנתינו הדין ביין שאחר המזון שאף שכבר כלתה ההסיבה אפ"ה אחר מברך לכלם

שם שאלו את ב"ז וכו' האריכו בשאלתם להקדים ג"כ לאחר המזון אחד מברך לכלם אף שעקר שאלתם הי' רק על שתוך המזון משום דאיכא למימר דלכך כל א' מברך משום דיין לא מהני לי' הסיבה ותוך המזון לרבותא הוא אף שהסיבה זו היא ג"כ לפת אפ"ה לא מהני ליין לכן הקדימו שאחר המזון אחד מברך לכלם וא"כ מ"ש תוך המזון שכל א' מברך לעצמו

שם הואיל ואין בית הבליעה פנוי. ואף דגם אחר המזון הם אוכלים פרפראות וכמו שפירש רש"י במשנתינו בד"ה בירך על היין וכו' נוהגין היו וכו ולאחר גמר סעודה