צל"ח ביצה ט

דהרי ר"י באמת ס"ל במס' שבת במוקצה כר"ש ואמנם רמי דר' יהודה אהדדי דר' יהודה דאמר תאכל בשני ודייקינן בשני אין בראשון לא והרי לדידי' לא שייך פ"הנ דאיהו אוסר מוקצה וע"כ טעמו משום משקין שזבו ולכך מרמי להו אהדדי אלא שזה טעותא הוא שהרי עכ"פ ר' יהודה שאוסר בראשון ע"כ סובר גזירת משקין שזבו שייך בביצה ולא אמרינן ביצה אוכלא הוא ומשקין לאו אוכלא א"כ מהי תיתי נימא דרבנן פליגי ולחדש לשיטתם גזירת פ"הנ ומסתמא גם הם משום גזירת מ''שז נגעו בביצה וכ"ז לר' יוחנן דמשני מוחלפת השטה והיינו הך דאין סוחטין וא"כ עדיין גם לפי האמת ר' יהודה אוסר בראשון וכ"ש אם הי' הכוונה דמוחלפת היינו כלכלה א"כ פשיטא דר' יהודה אוסר בשתיהן דכיון דלר' יהודה לא שייך גזירת פ"הנ ע"כ דאיכא גזירת מ"שז. אבל לרבינא דאמר דר"י לדבריהן דרבנן קאמר ור' יהודה אינו אוסר כלל אפי' בראשון וחכמים האוסרים טעמייהו באמת משום פ"הנ אבל משקין שזבו אין להם דמיון לביצה ור"י דקאמר לדידי אפי' בראשון נמי שריא דאוכלא דאפרת הוא לא אמר זה לאפוקי ממ"שז דגם חכמים לא מטעם משקין אסרו אבל אמר אוכלא דאפרת היינו לאפוקי מנולד וכמו שאמרו בריש מכילתין אילמא בתרנגולת העומדת לאכילה מ"ט דב"ש אוכלא דאפרת הוא ומעתה לפ"מ שביארנו אין מדברי רבינא ראי' שסובר באמת משום משקין שזבו ולהכי לא קאמרינן ואף ר' יוחנן ורבינא סברי גזירת מ"שז אבל אמר ואף ר"י סבר דהרי ר"י משני מוחלפת השיטה וא"כ גם אליבא דאמת אוסר ר' יהוד' בראשון ומוכח דשייך בביצ' גזירת מ''שז והוכרח ג"כ להקדים דר' יוחנן רמי ומשני:

שם ורמינהו ועוד אר"י וכו' יש לתמוה על ר"י ועל רבינא דקארי להו מה קארי וכי נעלם מהם דמרא דאיסור מוקצה הוא ר"י וא"כ מה חסר להו לאוקמי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה וכדמשני רבינא ב"ע באמת ונראה עפ"מ שהבאתי לעיל בריש הסוגיא דקאמר אי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים שנחלקו הבע"המ והר"ן דהבע"המ סובר דהיינו דוקא עומדת לגדל ביצים דהיינו שהביצים יגדלו אפרוחים שאז גם הביצים מצד עצמם הם מוקצים אבל בתרנגולת העומדת להטיל ביצים ולא לגדל מן הביצים אפרוחים אף שהתרנגולת עצמה היא מוקצית הביצ' מותרת כמו חלב הנחלב מן העז בשבת והר"ן סובר שאפי' עומדת רק להטיל ביצים כיון שהתרנגולת היא מוקצה הביצה אסורה משום נולד וכתבתי לעיל דלשטת בע"המ אפי' נולד' הביצה בחול אפ"ה אסור' בשבת ויו"ט שהרי הביצ' מצד עצמה מוקצית כל שלא הכינה בחול לאכילה ע"ל בדברינו ולשטה זו איך אפשר לאוקמי להא דאמר ר' יהוד' ביצ' שנולדה בראשון תאכל בשני בתרנגולת העומדת לגדל ביצים דא"כ איך תאכל בשני דמה מועיל מה שהם שתי קדושות והלא אפי' היום ודאי חול אם למחר יו"ט היא מוקצ' אם לא התנה עלי' היום שרצונו לאכלה ולא להחזיקה לגדל אפרוח ומעת נר' דר"י ורבינא פליגי עם רבינא בר עולא בהך מחלוקת שבין בע"המ והר"ן דר"י ורבינא סברי כסברת בע"המ וא"כ אם מטעם מוקצ' אתה רוצה לאסר' ע"כ בעומדת לגדל ביצים היינו לגדל אפרוחים מן הביצים מיירי וא"כ אפי' נולד' בחול גמור איך יאכלנ' למחר שמא למחר יו"ט ואכל מוקצ' לכן א"א להעמיד דברי ר' יהודה מטעם מוקצ' רק מטעם משקין שזבו ואיפוך או לדבריהם דרבנן קאמר לכל מר כדאית לי' ורבינא ב"ע סובר כדעת הר"ן ולדעת הר"ן מה שאמרו תרנגולת העומדת לגדל ביצים אין הפירוש שהביצים יגדלו אפרוחים דוקא אלא הפירוש שהתרנגולת עומדת לגדל מן התרנגולת ביצי' דהיינו שיחזיקנה שתטיל ביצים. והאופן זה הביצ' הנולדת מעיו"ט שוב מותרת ביו"ט שהרי מטעם נולד ליכא שמאתמול נולד ומטעם מוקצה ג"כ ליכא שהרי הביצה עומדת מצד עצמה לאכיל' ולכן שפיר קאמר דר' יהוד' לטעמי' דא"ל מוקצה ואעפ"כ נולד' בראשון מותרת בשני:

ועוד נלע"ד דכלהו ס"ל כדעת בע"המ ומה שהקשיתי דאיך תאכל בשני הלא אם גם נולד' בחול כל שלא הכינה בפירוש אסור' ביו"ט נלע"ד דבהא פליגי ר"י ורבינא עם רבינא ב"ע דר"י ורבינא סברי דהך תאכל בשני היינו בלי שום פעולה לזה מהיום וא"כ אף שאינו מכינה היום שיאכלנ' למחר ג"כ מותרת מדלא אמר ר' דביצ' שנולדה בראשון מתנה עלי' בראשון ואוכלה בשני מכלל שא"צ להתנות עלי' לאכילה מכלל דלא מיירי באיסור מוקצה כלל דמיירי באינה עומדת לגדל ולית בה איסור מוקצ' ורבינא ב"ע סבר דסוף דברי ר' יהוד' אתחלת דבריו קאי שאמר מתחלה מתנה על הכלכל' בראשון וכו' וע"ז קאמר וכן ביצה כלומר דגם ביצה כן שתאכל בשני ע"י תנאי שיתנה עלי' בראשון דומיא דכלכל':

רש"י ד''ה בשני אין וכו' מוחלפת השט' שטת המשנה דאין סוחטין נלע"ד שהדבר פשוט שכן הוא דעל הך אין סוחטין כיון ר' יוחנן שהיא מוחלפת שהרי בהך דכלכל' לא הביא ר"י דברי חכמים כלל רק דברי ר' יהודה לבדו ואיך שייך לומר כאן מוחלפת אבל הך דאין סוחטין הביא דברי ת"ק ודברי ר"י ע"ז שייך מוחלפת ואני תמה על רבותינו חקרי לב בעלי התוס' שנסתפקו בזה ואמנם מה כיון רש"י בזה דלתרץ הרומיא לא איכפת לן איזה מהן מוחלפת ומ"ש התוספות בד"ה ר"י דאין לפרש דאיפוך הך דכלכלה א"כ פשיטא דקשה דר"י אדר"י וכו' יבואר בדברינו כאן וכן בדברינו בדברי התוס' שאין הדבר מוכרח וששפיר מתורץ הרומיא גם אי מפכינן הך דכלכל' ואם הי' כוונת רש"י כדי שנדע קביעת הלכ' דהלכ' כרבים והודיע רש"י דהך דאין סוחטין מוחלפת ורבנן סברי אם לאוכלין מותר ובהך דכלכל' רבנן סברי קדוש' אחת הן ג"כ לא היה רש"י נחוץ לזה דבכל אחת נקבע בגמרא ההלכ' בפירוש דבהך דשני י"ט של ר"ה אמר רבא לקמן דף ה' ע"ב הלכה כרב בהני תלת ובהך דאין סוחטין הרי שם במס' שבת א"ר יוחנן הלכה כר"י בשאר פירות והלכה כרבנן בזיתים וענבים ואמנם הוצרך רש"י לזה כאן דאל"כ לא הוה מוכח דאף ר"י סבר גזירה משום מ"שז דהרי אם אנו מוקמינן הך דכלכל' בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה אין כאן זכרון גזירת משקין שזבו ואמנם כבר ביארתי בדברי הגמ' דר' יוחנן לא רצה לאוקמי בהכי כיון דאמר תאכל בשני ואם היא מתרנגולת העומדת לגדל אפי' נולד' גמור אסור' ביו"ט אם לא הכינ' מאתמול שהביצה מצד עצמ' מוקצית היא וכ"ז אם ר' יהודה הוא שאמר תאכל בשני אבל אם מהפכינן וחכמים אמרו תאכל בשני ור"י אוסר בשתיהן שפיר מוקמינן בעומד' ביצים ות"ק נולד א"ל אבל מוקצ' ל"ל ולכן בראשון לא תאכל שבו ביום נולד הוא ובשני תאכל אף שעדיין היא מוקצית מ"מ כיון ששוב אינה אסורה משום נולד שהרי נולד' אתמול ושתי קדושות הן ורב יהודה באמת אוסר בשני הימים ומשני טעמים אסור' לר"י בשני הימים אי מטעם דקדושה אחת הן כמו שני עירובין וכמו לענין כלכלה של פירות ואי מטעם שאפילו נולדה בחול גמור מוקצה היא וא"כ מנ"ל דר' יוחנן באמת סבר גזירת משקין שזבו ולכן פירש"י דה"ך דא"ס מוחלפת והך דכלכלה נשארה דר"י אמר תאכל בשני ובראשון לא וע"כ לא מיירי בעומדת לגדל מדהתיר בשני ומיירי בעומדת לאכילה ומשום משקין שזבו ובדברי התוס' יבואר יותר:

תוס' ד''ה גזירה וכו' אך תימא מאי שמא יעלה ויתלוש וכו' אוכל נפש הוא נראה שזה הי' פשוט להתוס' דקצירה ותלישה וכיוצא כמה מלאכות באוכל נפש שאסורים בי"ט אלא שהיו סבורים שאיסורם היא רק מדבריהם וכמ"ש הרא"ש בריש פרק אין צדין אבל כאן בשמעתין דגזרינן על פירות הנושרין מעצמם שמא יעלה ויתלוש מכלל שהתלישה היא אסורה מן התורה דאל"כ הוה גזירה לגזירה ולכן הוקש' להם דוקא כאן וכן מה שיקשו מצידה היא ג"כ נכון שהתוס' שם בר"פ אין צדין כתבו שאין נותנין לפניהן מזונות הוא מטעם שמא יבא לצוד מהם וא"כ מכלל שהציד' אסורה מן התורה:

בא"ד אותן מלאכות שמשימור ואילך דהיינו מלישה ואילך וכו' ועוד דבירושלמי ושלמי יש מיעוט אחר אך שלא לקצור:

הביאו התוס' הך ועוד משום דהך דרשא משימור ואילך ניחא אם די במצות בשמירה מלישה ואילך:

אבל לרבא בפסחים דף מ' דבעי שימור משעת קצירה אי אפשר למילף מושמרתם את המצות:

והרי שם בפסחים מר בריה דרבינא מנקטא לי' אימי' בארבא ומסתמא ראתה כן מרבינא והרי רבינא בכאן משני רומיא דר"י אדר"י מכלל דגם איהו סובר איסור ביצה משום משקין שזבו ואפי' לפמ"ש לעיל בסמוך דלרבינא האיסור משום פירות הנושרין אעפ"כ ע"כ אוסר הקצירה ולכן הביאו הדרשה השנית שבירושלמי דדריש אך הוא מיעוט שלא לקצור ובהכי ניחא ג"כ שהתוס' מביאים רק מיעוטא דאך שלא יקצור והרי זה לשון הירושלמי בפרקין הלכה י' ר' יוסי בשם רשב"ל אך אשר יאכל וכו' עד ושמרתם את המצות תני חזקי' ופליג אך הוא לבדו הרי אלו מיעוטין שלא יקצור ולא יטחון ולא ירקד ע"ש בירושלמי והביאו הר"ן בר"פ אין צדין ועכ"פ הירושלמי הביא שלש מיעוטין דהיינו אך הוא לבדו והתוס' הביאו רק מיעוטא דאך ובאמת בירושלמי ממעט מן שלש מיעוטים שלש מלאכות קצירה וטחינה והרקדה:

והתוס' הביאו רק קצירה ונראה דכאן לא הוצרכו התו' רק איסור קצירה דשמא יעלה ויתלוש היינו קוצר ואמנם קשה הרי גם משקין שזבו הוא מטעם שמא יסחוט והרי סחיטה לאו תולדה דקצירה היא אלא תולדה דדש היא כמבואר כאן ברש"י ומה הועילו התוס' בהביאם איסור קצירה אבל לפי דברינו עיקר זה ועוד דבירושלמי הביאו התוס' לתרץ אליבא דרבינא דלדידי' אי אפשר למדרש מן ושמרתם את המצות והרי כבר ביארתי בדברי הגמרא דלרבינא אין הכרח כלל דאית לי' גזירת משקי' שזבו רק גזירת פ"הנ ואם כן לרבינא אין לנו שום הכרח שאוסר סחיטת פירות ביו"ט כלל:

וסגי להתוס' בהביאם דבירושלמי דריש אך שלא לקצור ובאמת הירושלמי דדריש שלש מיעוטין דהיינו קצירה טחינה והרקדה:

כתב הר"ן בר"פ א"צ וז"ל:

ובירושלמי נתנו בזה שני טעמים מנין שאין טוחנין ואין מרקדין ר"י בשם ר"ל אומר אך אשר יאכל לכל נפש וכו' מן ושמרתם את המצות כלומר מלישה ואילך למעט טחינ' והרקדה וק"ו קצירה ודישה תני חזקי' ופליג אך הוא לבדו הרי אלו מיעוטין מכאן שלא יקצור ולא יטחון ולא ירקד ביום טוב ומוכח התם דבריר' א"ב:

ומ"מ נראה משטת הירושלמי שהטחינה וכיוצא בהו אסור' התור' ואין זה דרך גמרתינו דהא שרינן שחיקת פלפלין וכו' כדרכן ובירושלמי הוצרכו לומר וכו' שהית' טחינ' שלא כדרכה וכו':

ואני אומר ששטת הבבלי אזלא בשטת תני חזקי' שבירושלמי דלא דריש מושמרתם את המצות אבל דריש מן אך היא לבדו שהם מועטין אלא שבירושלמי דריש תלתא מיעוטא ולכן ממעט קצירה טחינה והרקדה אבל שטת תלמוד שלנו דריש הוא לבדו חד למעוטי מכשירין וחד למעוטי מיל' שלא בזמנ' דאתי' בק"ו כדאמ' רבא בשבת דף כ"ד ע"ב:

ונשאר רק חד מיעוט דהיינו אך ומוקמינן לי' על המסתבר דהיינו קצירה:

ולכן שרי שחיקת פלפלין כדרכה שהי' תולדה דטחינה:

ובזה הונח לי מה שהביא הפ"י לתמוהי על בה"ג שהיתר הסחיט' לצורך אוכל נפש והרי כאן בשמעתן משמע שגזרו ביום טוב על מש"ז משום שמ' יסחוט ולדרכינו נכון דר' יצחק ור' יוחנן אפשר שסברי כדרשה הראשונה דירושלמי דילפי מושמרתם את המצות ואסורים כל המלאכות שקודם לישה אפי' טחינ' והרקדה וק"ו דישה כמו"ש הר"ן וכיון דדישה אסורה ממילא גם סחיטה אסורה שהוא תולדה דדש כמו"ש רש"י:

אי נמי דל"ל ק"ו דרבא וע"ש בשבת דף ך"ד ע"ב שהתוס' להשיב באמת הרבה תשובות על האי ק"ו וכיון דל"ל האי ק"ו ולא צריכה להו מיעוט על מילה שלא בזמנה ואייתר עכ"פ תרי מיעוט' מהני תלתא דבירושלמי ומוקמינן חד למעוטי קצירה ואידך על כל פנים למעוטי דישה שהוא עכ"פ חמור יותר מטחינה והרקד' כמו"ש הר"ן וממיל' סחיטה אסורה ביום טוב אבל להלכה ודאי דלא קיי"ל האי לימוד ושמרתם את המצות שבירושלמי דא"כ הית' הטחינה אסורה מן התורה ואיך התירו שחיקת תבלין כדרכן והרי הוא תולד' דטוחן וכמו"ש הר"ן וגם רבא בתראי הוא ואמר הוא לבדו תרווייהו דרש"י חד למעוטי מכשירין וחד למעוטי מיל' שלא בזמנ' דאתי' בק"ו ולא אשתייר רק חד מיעוט דהיינו אך וממעטינן