צל"ח ביצה לח

נפתח פתח החדש טמאים או דלמא נימא שאף שאין ביכלתנו לומר הברירה שהוברר שיוציאהו דרך כאן אכתי נימא הברירה על אופן זה. שכאשר פתח הפתח הראשון הובר עכ"פ שלא יוציאוהו דרך פתחי' הנעולי' והוברר למפרע שלא ירדה להם טומאה ואמנם האופן הראשון מסתבר יותר והוא להחמיר אלא דאם כן נשאר קשה קושיית התוס' לדעת המקשה דפליגי בברירה אם כן אדפליגי בחישב לפלוגי בנפתח ובכלים דלמפרע ומה שתירצו התוס' דנקט חישב לרבותא דב"ה וכו' קשה מה רבותא יש בזה הלא דל מחשבה מהכא הלא לבסוף כשיוציאנו הוברר למפרע שהכלי' טהורים ואם שוב אחר המחשבה הזו שוב יוציאנו דרך פתח חדש אם כן באמת בטל' מחשבתו הזאת הן אמת שנוכל למצוא רבותא במחשבה דהיינו שמתחלה הי' כלם נעולים וחישב לפתוח פתח חדש להוציאו דרך שם שאף שלא אמרינן בזה ברירה למפרע כמו"ש התוס' מכל מקום מועיל' המחשבה לטהר מכאן ולהבא אבל מזה לא מיירי ב"ה שהרי ב"ה מיירי שחישב להוציאו באחד מהן דהיינו מן הפתחים הישנים ולא במחשב להוציאו דרך פתח חדש ואמנם לפי שאין לנו בזמן הזה שום נפקותא בדיני טומאת מת שבעו"ה כלנו טמאי מתים ועד שנזכה שיקוי' בנו וזרקתי עליכ' מים טהורים ואז יבוא מורה צדק ויורה דרכי הטהרה ולכן לא העמקתי עיוני בזה:

שם שנים ומצא שלשה אסורים:

הנה יש לנו בזה מקום עיון אם מהני בזה דנכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובה פריש ובחידושינו בפסחים דף ז' ע"א והוא בחיבורי דף ט' ע"ד בד"ה ובגוף הדבר וכו' שם פלפלתי על מ"ש המג"א לאסור הביצי' שהביא א"י בי"ט ולא שרינן להו מטעם רוב משום דהוה דשיל"מ וכתבתי שאף שאינו בטל ברוב מכל מקום נימא כל דפריש מרובה פריש כמו בכל דברים החשובי' אף דלא בטלי ברוב אפ"ה אמרינן בהו כל דפריש מרובה פריש ואעפ"כ לא החלטתי שם הדבר, ולכאורה יש להביא ראי' דתנן שנים ומצא שלשה אסורים ומטע' דאיכא חד דמערב בהו וכתבו התוס' דלא בטיל משום דהוה בע"ח דחשיבי א"נ משום דהוה דשיל"מ ואם כן מוכח דלא אמרינן בדשיל"מ כל דפריש מרובה פריש דאי הוה שייך בי' כל דפריש וכו' למה החליט במשנתינו שכולם אסורי' נוכל להתי' אחד מהם דנכבשינהו וניידי ונימא על האחד שפירש כל דפריש מרובה פריש אלא דקשיא שהרי התוס' גם כן טעמ' דבעלי חיים לא בטלי והרי לטעם זה ודאי דמהני נכבשינהו וניידי כמפורש בזבחים דף ע"ג ע"ב ואם כן קשה כאן החליט התנא לאיסור א"ו דכאן אי אפשר להמציא תיקון זה ואמינא בי' תרי טעמי חדא שהרי שם בזבחים כתבו התוס' בד"ה ונכבשינהו וכו' וכגון שלא בפנינו פירשו דאי בפנינו פירשו משום קביעות היו אסורין וכו' ע"ש בתוס' ואם כן איך נכבשינהו כאן כאן ונהי' צריכין לגרשם כלם מן הקן ושוב להעלים עינינו מהם עד שיתפזרו שלא בפנינו ואם כן שוב יתחדש ספק שמא כל הני אחריני נינהו דבשלמא כל זמן שהם בקן שהם במקומם הראשון לא חיישינן על השנים שמא אחריני נינהו למה דאמרינן בשמעתין שאני גוזלות והואיל ועשויין לדדות עיין מג"א סימן תצ"ז סקי"ד וכ"ז כל זמן שהם במקומן אבל אחר שניידי ויתפזרו שלא בפנינו חיישינן לכלם שמא חדשים לגמרי הן ובפרט דקיי"ל רוב וקרוב חובה עדיף ואם כולא לא משכחת היתר זה דנכבשינהו אלא כשיהיה לו סימן בכל אחד מהני תלת וזה לא שכיח שנית אני אומר שאפי' אם הי' שייך כאן היתר דנכבשינהו ואפי' אירע באיסור אותו ואת בנו כגון בהמה שנשחטה אמה או בתה היום ונתערבה באחרות דקיי"ל דנכבשינהו דניידי ואמרינן כל דפריש מרובה פריש כמבואר בי"ד סוף סימן ט"ז ונראה לענ"ד דאם אירע דבר זה ביום טוב אסור לעשות כן דהרי הוא מתקן ובמסכת שבת דף קמ"ב ע"א על הא דאמר רבי יהודה מעלין את המדומע באחד ומאה פריך ואמאי הא קמתקן והוצרך לשנויי דר"י סובר דנותן עיניו מצד זה ואוכל מצד אחר וכיון שיכול לאכול קודם שהעלה לכך מותר להעלות שאין כאן תיקון ואם כן כאן שקודם ההכבשה כלם אסורים וע"י שנכבשינהו אנו גורמים להתירם הרי הוא מתקן ממש ואסור ביום טוב ויש לדון בזה ולומר דזה תליא במחלוקת הפוסקים בא"ח סי' שכ"ג ס"ז דיש מתירים להטביל כלי חדש בשבת ויש אוסרים וטעם המתירים לפי שסברי דטבילת כל החדשים הוא רק מדרבנן והרי זה כמו כלי שנטמא בולד הטומאה שכיון שהוא מדרבנן מטבילין אותו ביום טוב וטעם האוסרים הוא משום שאני כלי שנטמא בולד הטומאה דעכ"פ הי' ראוי להשתמש בו דברים טמאים ולא מחזי כמתקן כל כך משא"כ כלי חדש שאף להפוסקים שטבילת כלים אינו מן התורה מכל מקום לא חזי קודם טבילה כלל ע"ש במג"א סקי"א ואם כן הא דבע"ח או דשיל"מ אינו בטל ברוב אינו מן התורה אלא מדרבנן דנכבשינהו אין אנו מתירי' איסור תורה רק איסור דרבנן ותליא במחלוקת הפוסקי' הנ"ל ועוד יותר נלע"ד דלא שייך כאן מתקן דבשלמא טבילת כלי' או להעלות המדומע הוא עושה מעשה ותיקון בידי' אבל כאן על ידי דנכבשינהו עדיין לא הותר אלא אח"כ כשפירשו מה' נגמר ההיתר וזה נעשה ממילא ולכן אפשר דאין כאן איסור משו' מתקן ועוד נלע"ד דבאוכל נפש עצמו לא שייך לאסור ביו' טוב משו' מתקן שהרי כל המלאכות מותרי' ביום טוב באוכל נפש ואם כן מ''ש המג"א בסימן שכ"ג סקי"ד דאסור לבטל איסור בשבת או ביום טוב ונ"מ יבש ביבש שנתערב חד בתרי שיהי' אסור להוסיף עליו עד ששים לבטלו נלע"ד דבשבת אסור אבל ביום טוב אפשר דשרי כיון שהוא אוכל נפש למה יהי' חמור יותר מבישול ואפי' ושחיטה והרי אין לך מתקן יותר משוחט ומותר ביום טוב שוב מצאתי בש''ות רלב"ח סימן ט"ז דהרמב"ם הוצרך ליתן טע' לאיסור הפרשת תרומות דהוה כמו מקדיש אף שכבר נתן טע' משו' מתקן דנ"מ ליו' טוב דלא שייך לאסור משו' מתקן:

והואיל והא דינא דאותו ואת בנו אתי לידן נלע"ד הוכחה גמורה דאמרינן בדשיל"מ כל דפריש מרובה פריש שהרי אי"ב הוא דבר שיש לו מתירין שלמחר הוא מותר ממילא ואפ"ה אמרינן ביה כל דפריש מרובה פריש ואין לומר דאו"ב לא חשיב דשיל"מ שהרי גם למחר אם ישחוט את בנו שוב יהי' אסור אבל זה אינו דלא מבעיא להפוסקי' דחמץ מקרי דשיל"מ אף שחוזר ונאסר לשנה הבאה ק"ו דאו"ב הוה דשיל"מ אלא אפי' להפוסקי' דחמץ לא מיקרי דשיל"מ עיין בי"ד סוף סימן ק"ב נראה דהיינו דוקא חמץ שממילא חוזר ונאסר כשיגיע הפסח אבל בהמ' זו שוב אינ' ממילא כי אם כשאירע שישחוט את בנו לא נפיק משו' זה מכלל דשיל"מ ואפ"ה אמרינן כל דפריש מרובה פריש ולכן דברי המג"א שם בסי' תקי"ב והם דברי המהרש"ל ביש"ש אצלי צריכי' תלמוד והנה מלבד זה אני תמה על היש"ש והמג"א שכתבו דבר זה במוחלט והר"ן בסוף פרק אין צדין מסתפק בזה וז"ל הר"ן שם ת"ר הולך אדם וכו' פי' הר"ב בעל ההלכו' כולם בישראל אבל בא"י לא וכו' דחיישינן שמא יצוד וכו' וכן ביצי' שמא נולדו היום ואפשר דאפילו בא"י נמי שרי וכו' וביצי' נמי רובן מאמש הן ולפיכך מותרי' דאזלינן בתר רובה וכדכתבינן בפ"ק דמכילתין וכ"כ התוס' אלא שאני חוכך הכא אי אזלינן בתר רובה בדשיל"מ כיון דקיי"ל אפי' באלף לא בטיל ואפשר דהת' שאני דאיתחזיק איסורא עכ"ל הר"ן. הרי שבשם התוס' כתב להיתר אלא שהר"ן עצמו חוכך בזה ואע"פ כן לא החליט לאסור וכתב דיש לחלק בין איתחזיק כאן איסור ובין לא איתחזיק ולא עוד אלא שלדעתי עד כאן לא נסתפק הר"ן אלא התם שהולך אצל הא"י וקונה ממנו בחנותו או בביתו ושייך בזה קצת דין קבוע ואף שאינו קבוע גמור שהרי לא ידעינן כלל שיש אצל אחד מהם שנולדו היום ועיין בי"ד סי' קי"ד סעיף יו"ד בהגה"ה מ"מ ביצים שנולדו היום שכיחי וקרוב הדבר שיש אצל קצת מהחנונים ביצים שנולדו היום אבל אם הא"י מביא ביצים לבית ישראל למה לא נימא כל דפריש מרובה פריש היכי דלא איתחזיק איסורא:

ומצאתי הדבר מפורש בהר"ן שהרי כאן מסתפק בדבר ובפ"ק בסוגיא דספנא מארעא כתב ומהא משמע דאפי' בדשיל"מ בדרבנן אזלינן בתר רובא משו' דלא איתחזיק איסורא מיהא שמעינן שמותר ליקח ביצים מן הא"י בלילי י"ט הראשון לפי שרובן הן של זכרים שאינן יולדות אלא ביום וכו' ואיכא מאן דשרי אפי' ביום ראשון וכו' משום דרובן של ביצים לאו בני יומא נינהו ואזלינן בתר רובא כל היכי דאתי מאן דמזבין לגבי' אבל למיזל לבתי דידהו דה"ל מקום קביעתן אסור דלמא איכא חד דמזבין בני יומן וכל קבוע כמחצה דמי עכ"ל הר"ן הרי מפורש כמ"ש והא דכתב דאיכא מאן דשרי והרי לענין ספנא מארעא החליט דאזלינן בתר רובא היינו משום שזה עצמו דרובן של ביצים לאו ב"י נינהו אינו מוסכם והמרדכי כתב דלכך לא אזלינן בתר רובה לפי שהביצים מיד שנולדים אוכלים אותן והוה כמו דבר המתכבד עיין במג"א שם שהביאו לכך כתב הר"ן דא"כ מאן דשרי' ואם כן במדינתינו שדרך הא"י להביא ביצים הרבה ביחד ודרכם לקבץ על יד הנולדים יום יום עד יהי' בידם הרבה להביא למכור וכמ"ש המג"א גופי' שם נלע"ד ברור דא"י המביאים לבית ישראל ביצים בי"ט מותרים הם מטעם כל דפריש מרובה פריש ומאן יהיב לן משופרי ואכלינן מנייהו:

שם גמ' פשיטא ויל"ד דהא ודאי איירי בקן פתוח דאל"כ היאך באו הני אחריני לתוך הקן וכיון דאיירי בקן פתוח איכא למימר דאצטריך לדיוקא דוקא שיש ריעותא לפנינו אבל אם אין ריעותא לפנינו שזימן שחורי' ומצא שחורים אף שהקן פתוח אפ"ה לא חיישינן שמא הני שזימן הלכו מהקן והני אחריני נינהו ונראה דעיקר קושיית המקשן על כפל הדברים זימן שחורים ומצא לבנים לבנים ומצא שחורים דמה לי שהשינוי הוא משחורים ללבינים או אם הוא מלבינים לשחורים וע"ז משני דהני תרתי חדא נינהו שזימן שחורים ולבינים וכו':

שם כגון שזימן שחורים ולבינים וכו' והנה אכתי יש להקשות אריכות הדברים במשנתינו דאיכפל למתני זימן שחורים וכו' זימן לבנים וכו' הלא בקיצור היה יכול לאשמועינן זימן בקן זה ומצא בצדו אסורים וג"כ שמעינן דלא אמרינן דהני נינהו וממקומן באו לכאן אלא אמרינן אחריני נינהו ומעלמא אתו ולולי פירש"י הייתי אומר שהפירוש בגמ' כך כגון שהיו כאן שני קנין ובכל אחד היו שנים שחורים ושנים לבנים והזמינם כלם ולמחר השכים ומצא שחורים במקום לבינים וכו' דהיינו למחר מצא בקן אחד ארבעתן לבנים ובקן שני מצא ארבעתן שחורים והיינו שמצא לבנים במקו' שחורי' ושחורים במקום לבנים דהיינו בקן שמצא ארבעתן שחורים הרי מצא שחורים במקום לבנים ובקן השני שמצא ארבעתן לבנים הרי מצא לבנים במקום שחורי' מהו דתימ' אינהו נינהו ואית הפוכי איתהפך שהשחורים שבזה והלבנים שבשני איתהפכו קמ"ל הנך אזדו כולהו לעלמא והנך כולהו אחריני ויש בכאן רבותא גדולה שהרי כתבתי לעיל שאותן שאנו מוצאים במקומם הראשון לא חיישינן כלל שאחריני נינהו ואמרינן כאן נמצאו כאן היו אלא שאותן שמצאנו שלא במקומם אנו חוששים וכאן בכל קן אין לנו ריעותא רק בשנים מהם שהרי שנים בכל קן יש לומר שהמה במקומם שהיו אתמול ולפי זה היה מקום להתיר שנים מהארבעה בכל קן מטעם ס"ס שמא אלו לא זזו ממקומן והם כאן מאתמול ואת"ל אינם כאן מאתמול אכתי שמא מקן השני באו שגם כן הוזמנו מאתמול קא משמע לן משנתינו שכלם אסורים:

שם לימא מסייע ליה לר"ח וכו' לכאורה תמוה דהרי אם נימא דרוב וקרוב שוין אפי' הכי אסור כאן דהרי ספק מוכן אסור כדלקמן דף ך"ד ואמנם להרשב"א דאין ספק מוכן אסו' אלא בדבר שיש בו חשש צידה או חשש לקיטה ממחובר אבל שאר ספק מוכן כיון שמוקצה הוא מדרבנן הולכין בספקו לקולא נימא שהאי אין כאן אלא מוקצה גרידא ואין כאן ספק צידה והנה לקמן דף ך"ד ע"א אמרו הללו באין לכלובן בערב ומזונתן עליך ודעת הרא"ש בתשובה שכל שבאים לכלובן בערב אין בהם איסור צידה אפי' הם מפריחין מרחוק אין בהם איסור צידה אלא שאם פורחין חוץ לתחום לא חשיבי כמזומן אבל דעת הרא"ש בפסקיו דאף שחוזרין לכלובן בערב כיון שאין מזונתן עליו יש בהם משום צידה ולפי דעתו בתשובה הדק"ל דאפי' נימא כדעת הרשב"א דספק מוכן מותר אכתי ליכא סיוע לר"ח דהרי איכא לאוקמי משנתינו בגדולים אלא שכיון שחוזרין לכלובן בערב מהני בהו זימון אבל הני כיון שאנו מסופקים שמא מעלמא באו וא"כ אינן חוזרין לכלובן בערב שהרי אינן כלל מכלוב הזה ושייך בהו צידה ובספק צידה מודה הרשב"א