צדקת הצדיק עא

‏[עא] אין לבקש לראות רעת אדם ואפי' רשע כמשז"ל (ברכות י.) יתמו חוטאים אין כתיב. וזהו ברע ‏לשמים אבל רע לבריות ענשו מדה כנגד מדה שמותר לבקש רעתו ג"כ וכמו שמצינו באלישע שקילל ‏לנערים מפני שהם זלזלוהו לפי שריפא למים ועשה טובה לבריות והם חפצים יותר ברעתם כמשז"ל ‏‏(סוטה מו: ורש"י שם) לכן הי' רשאי לקללם וכן דוד המע"ה שקלל אויביו במזמור ק"ט פירש שם ‏בשביל שהיו מריעים לו ואמר ויאהב קללה ותבואהו מדה כנגד מדה מפני שאהב זה. וכן הש"י אמר ‏ומקללך אאור אבל בלא"ה אין מקלל לאדם. ומ"מ גם בזה מצינו דאלישע נענש ע"ז כמ"ש בסוטה ‏‏(מז.) ובסנהדרין (קז:) ומלבד זה ג"כ לא לכל אדם הותר שהרי אז"ל באלישע (סוטה שם) ויראם ‏ראה שאין כו' ומי שאינו בעל רוה"ק אפשר שהנגיעה מעוורתו. ולכך דוד המע"ה באותו מזמור א' ‏פסוק ולבי חלל בקרבי שדרשו רז"ל מזה (ע"ז ד סע"ב) שהרגו ליצ"ר שאמר שאין לו לחוש לשום ‏נגיעה לתאות עצמו כי כבר אין לו יצה"ר. וקודם מזמור זה נא' מזמור שבו פסוק לי גלעד וגו' שממנו ‏דרשו דורשי רשומות בפ' חלק (סנהדרין קד:) שכולם יש להם חלק לעוה"ב וזהו כעין שאז"ל (מגילה יג:) ‏ממדת הש"י שמקדים רפואה למכה. וצריך להקדים בלבו הטובות עין אפי' להם ואם אח"כ מ"מ ‏מקללם אז הוא במשפט: ‏