צדקת הצדיק יח

[יח] קבלת עומ"ש דערבית אעפ"י שהתורה תלאתו בשכיבה מ"מ עיקרו תלוי בלילה ג"כ רק שדרך שכיבה בלילה נקט כן קרא. כי השכיבה מיוחדת ללילה שאינו זמן פעולה אפי' אי איכא אינשי [דבזה סגי ע' ט' רע"א] דגנו ביום אינו קרוי שכיבה לפי שהיום מיוחד לקימה דהיינו עבודה. כ"מ דהעיקר בלילה מלשון משעה שקידש כו' ברכות ב' ב' דקשה ע"ז קו' הגמ' שם מכדי כו' לימא משעת בה"ש לפי פירש"י שם [ולולי פירש"י אפ"ל דמשעה שקידש היינו תוס' שבת וא"כ לק"מ די"ל דנ"מ. אבה"ש דר"י ע"ש בגמ'. ולפירש"י צריך לדחוק דתוס' שבת דרבנן והכא דאו' קאמר וצ"ע] דע"ז לא שייך דקמ"ל דקדושת היום מבה"ש דזה עדיין לא נשמע מדבריו אם הי' מקום להסתפק בזה אלא וודאי דעיקר ק"ש בלילה ולכך מציין משעה שקידש היום דלענין שבת קרוי לילה וכיון שכבר מצאנו פעם א' דנקרא לילה שפיר י"ל גם זמן ק"ש אז כיון דאיכא דגנו. כי עיקר השכיבה מיוחד לעת החושך והעדר האור והבהירות אז הוא עת שכיבה מעבודה [ורק למשמר ממזיקין שלא לעבור עכ"פ עבירות או מצות קבועות ע"ל אות ט']. וכ"מ עוד שם בגמ' והלא כהנים מבעו"י הם טובלים משמע דאין סברא דיהי' זמן ק"ש דשכיבה אז [מיהו זה י"ל פשוט דס"ל הא ודאי אין דרך בנ"א שוכבים כ"כ מבעו"י] מבעו"י כי היום למלאכה בעת האור לא ישב בטל כישן: