צדקת הצדיק קמא

‏[קמא] ההעלם שמגיע לאדם הוא נראה לכאורה ראי' שגם החשק והחיות שהי' לו מקודם הי' שקר כי ‏שפת אמת תכון לאדם. אבל באמת אדרבא עי"ז הקב"ה בונה שתכון לעד החשק כאשר משיג ‏בהעלם שהוא בהסתר פנים מהש"י ומתחנן מהש"י שיאיר לו הרי כבר אינו בהעלם שע"ז נא' תכלית ‏הידיעה שלא נדע. ודבר זה נקרא ענוה והוא מדרגה היותר גדולה כנודע ונא' וענוים יירשו ארץ פי' ‏ירושה אין לה הפסק (ב"ב קכט:) וכמ"ש במרע"ה שהי' ענו מכל האדם לא כהתה עינו וגו' שלא הי' לו ‏למעלותיו שום הפסק ודייקא עי'? נעשה שתיכון לעד. ונא' (הושע ו) מה אעשה לך וגו' וחסדכם כענן ‏בוקר וגו' שפוסק מיד החשק ע"כ חצבתי בנביאים וגו' פי' כי ממחשבות ורצונות הטובות שבישראל ‏נבנה קומת הנביא וחכם הדור ולכן א' (ערכין יז.) פרנס לפי הדור וא' איזה דור חביב כו' דור ‏המדבר והי' אז פרנס משרע"ה שנא' לא קם וגו' וכאשר חסדם כענן בוקר אז מגיע המשפט חצבתי ‏וגו' ואז"ל (תענית ה:) במעשיהם לא נא' אלא באמרי פי היינו שלא נחשוב א"כ שהתחלת החסד הי' ‏שקר וכך הפרנס וא"כ זהו במעשיהם. לזה אמר דהאמת אינו כן רק באמרי פי שגם זה מהש"י ‏שרצה שיהי' העלם ועי"ז ומשפטיך אור יצא שיהי' האור במשפט שכולם יודו ויענו אמן בע"כ כי מגיע ‏לכם במשפט אורה וטובה: ‏