צו וזרוז כה

אל תבכו לממית עצמו, בלבד, בכו בכה גם להולך ומת.

העולם מתאונן על הפקרת החיים כעת, ועל המתאבדים את עצמם לדעת שנתרבו ר״ל. א בשנות תרפ״ו־פ״ח מצוק העתים לישראל, ורבים מהם נתמוטטו מפרנסתם, נתרבו המאורעות של איבוד לדעת ר״ל. ואני מוסיף לדאוג גם על החי ההולך. לא המית את עצמו, ומכל מקום מת הוא. החיים נעשה זול והפקר אצלו, לחיות או לא לחיות אחת היא לו.

מתחילה הי׳ היצר הרע צריך, להתאמץ להביא את האיש לידי כפירה בדין ודיין ר״ל, עד שיבגוד בשם אלקיו ח״ו, ולא בנקל ולא תמיד עלתה לו זאת. ועתה התבוננתי וראיתי אנשים שאינם כופרים, והולכים בשרירות לבם, רק מפני האנכי שלהם הוזל והופקר אצלם. ימית, יחי׳, גן עדן, גיהנם, למי, להאנכי שלו, והאנכי הוזל והופקר אצלו, ואינו כדאי לטפל בו ולדאג עבורו. אשר קרך בדרך, קרירות בכל, אף בעצמותו.