צו וזרוז יז

פחד נפל עלי אתמול [בשלש סעודות] כשעלה במחשבתי, מה הי׳ באם ח״ו הגיע קצי עתה. המשנה אומרת ושוב יום אחד לפני מיתתך, רק לשוב שלא לעשות ולא לחשוב רע, ע״י שמתגבר ע״ע, אפשר בכל יום אף בדמי ימיו אולי ימות למחר. אבל לתקן את עצמו בכל יום שבאמת תטהר הנפש מכל חלי וכתם כמו שיודע ורוצה אני, אי אפשר כ״כ בניקל.

וכשאני מעלה ברעיוני, מה הי׳ באם הוצרכתי להראות בעולם הקדושה לפני ד׳ בכתמי נפשי, פחד והשבץ יאחזני. ממש שלא יראתי כ״כ מפני המות ולא דאגתי כ״כ הרבה על חוסר ימים ח״ו, כמו מן ראי׳ הזאת.

אבל למה בכיתי ויראתי כ״כ להראות דוקא לפניו יתברך שם בעולם העליון בכתמי נפשי, ולא אירא להראות לפניו יתברך גם עתה בהיותי עוד בעולם הזה. ומי יודע אם לא בעט ד׳ כבר בנפשי וכתמי׳. והשליכה אל אחד הפחות הרחק ממנו ח״ו.

אין לי עצה רק לזעוק אל המלך, רבש״ע הצילני מטיט ואל אטבעה ח״ו.