טורי אבן סג

טעו אינשי כדאמ' ברישא ומסתמא טעו אינשי במרדע אחת בין לפחות בין להוסיף דמ"ש הא מהא ועוד אם איתא דלא טעו אינשי אלא באחת מהם ואי טעי לפחות ה"ט דרישא דתלינן הטעות באומר ב' ואי טעי להוסיף תלינן הטעות באו' ג' אבל בסיפא בא' אומ' ג' ושני ה' דלא טעו אינשי בגובה ב' מרדע ובע"כ נתלה הטעות בשניהם זה לפחות וזה להוסיף הא לא אמר ליתא דא"כ ה"ל להתנא לפר' במי תלינן הטעות ברישא אי בפוחת האומר ב' או במוסיף האומר ג' וי"ל דאין לתלות הטעות בשניהם וכה"ג כתב התוס' בפ"ק דפסחים (דף י"ב) לרבא אדר"מ דאדם טועה ב' שעות חסר משהו אמאי א' אומ' בב' וא' אומ' בה' עדותן בטילה נימא דעובדא בד' הוי משום דאין לתלות הטעות בשניהם. מיהו ק"ל דיוקא דרישא וסיפא אהדדי דרישא טעמא דא' או' ב' וא' ג' דאין בניהם אלא גובה מרדע אחת הוא דעדותן קיימת:

אבל ביותר ממרדע א' בטילה. ובסיפ' תני בא' אמ' ג' והשני ה' דאיכא ביניהם ב' מרדע' הוא דבטילה אבל פחות מב' אע"פ שהוא יותר מאחת עדותן קיימה. ונ"ל דתנא סירכא דלישנא דמתני' בפ"ה דסנהדרין (דף מ') נקט דתנן א' אמ' בב' בחודש וא' אמ' בג' עדותן קיימת א' אמ' בג' וא' אמ' בה' עדותן בטילה והתם לא סגי דלא תני הבי כדמוכח בפ"ק דפסחי' נקט ה"נ הכא כן ורישא דווקא וסיפא ל"ד ומה"ט מדליג דילוגי מב' וג' דרישא לג' וה' בסיפא ולא נקט בסיפא ב' וד' משום סירכ' דהתם והכי משמע לי דברי הרמב"ם [בפ"ב מה' קה"ח] שרישא דווקא שכתב א' אומ' כמו ג' קומת וב' אמ' כמו חמש אין מצטרפין ומצטרף א' מהם עם הב' שאמר כמותו או יהיה ביניהם קומה אחת משמע דווקא קומה אחת אבל לא יותר:

עוד נ"ל דלפי גובה הקומות שהיתה הלבנה בשעת ראיי' באמת טעו אינשי שליש מלבר אם מעט מעט אם הרבה הרבה בין לפחות בין להוסיף מש"ה ברישא בא' אח' ב' והשני ג' אפילו אי של ב' טעי ובאמת הי' גובה שלש. א"כ לא טעי אלא שליש מלבר שפיחת ובהכי טעי אינשי לפיכך עדותו קיימת. והה"נ אי של ג' ובאמת הי' ב' לא טעי אלא לשליש מלבר שהוסיף. אבל בסיפא בא' או ג' והשני ה' דבין טעה הפוחת בין טעה המוסיף אין עדות' בטילה בגובה מרדע' אחת עד שיהי' ביניהם יותר משליש מלבר שהוא יותר מא' ומחצה. ואם אמת כדברי האומר ג' אין עדות המוסיף בטל עד שיאמר שהיה יותר מד' ומחצה ואם אמת הי' כדברי האומר ה' אין עדות הפוחת בטל עד שיפחות יותר מגובה מרדע' וב' שלישים שהוא יותר משליש מלבר ממה שהוא או' ואע"ג דבההיא דפ"ה דסנהדרין גבי טעות דשעות בין לאביי בין לרבא הטעות לעולם שוה לל"ק דאביי לר"י אדם טעה חצי שעה ולל"ב טועה שעה ומשהו ולרבא לר"מ טועה ב"ש חסר משהו ולר"י טועה ג"ש חסר משהו ובין א' או' בשנים וא' או' בג' ובין א' אומ' בג' וא' אומ' בה' הטעות שוה למר כדאית לי' וכן למר כדאמר בפ"ק דפסחים ול"א לפי רבוי השעות ירבה הטעות ולמעט ימעיט. מ"מ בטעות הגובה לפי רוב הגובה ירבה הטעו' והדעת נוטה כן לכל טעות דעבידי אינשי למטעי שהוא לפי החשבון. ובאמת התם גופי' לגבי שעות צריך טעם דאיך יתכן דבשעה ראשונה אדם טועה כל כך כמו בשעה ה' כדמוכח התם גבי הא דמשני דיהבינן לי' כל טעות ולא נתרבה הטעות לפי חשבון ריבוי השעות ומ"מ אין לי' לדמות טעות הגובה לטעות השעות ובגובה הטעות לפי חשבון. וכיון דהכי הוא בסיפא ביותר מגובה קומה מרדע אחת אכתי עדותן קיימת מש"ה נקט בא' או ג' והשני ה'

אבל מצטרפין לעדות אחרת פירש"י א' מהם מצטרף עם ע"א שיאמ' כמותו. וכ"ת מאי קמ"ל פשיטא דמצטרפין לעדות החודש דהא אין דבריו של א' במקום שנים וי"ל דקמ"ל דל"א דכיון שהעיד מתחילה עם הפסול ותבטל גם עדותו כדקי"ל נמצא א' מהם קרוב או פסול עדות כולן בטלה:

ובהכי נ"ל מאי דפי' רש"י האי מצטרפין לעדות אחרת דא' מהן מצטרפין עם א' שאומר כמותו ובפ"ז דשבועות (דף מ"ז) אמר' ב' כיתי עדים המכחישי' זא"ז רב הונא א' זו באה בפ"ע ומעידה וכן זו. ר"ח א' בהדי סהדי שיקרא ל"ל ופריך לר"ח מהא אבל מצטרפין לע"א ושני רבא הוא ואחר מצטרפין לעדות ר"ח. פי' רש"י א' מהן מצטרף לעדות ר"ח זה עם אחר אם יאמר כמותו מ"ט דה"ל חד ואין דבריו של א' במקו' שנים. והא קי"ל כר"ה שהוא רבו של ר"ח וכן פסקו התוס' וכל הפוסקי' והרי לר"ה הא דמצטרפין לע"א בע"כ לעדות ממון נמי וכ"ש לעדות זה דר"ח דה"ל שנים במקום א':

ולמה פי' דמצטרפין לעדות אחרות עם א' שיאמר כמותו בעדות ר"ח זה הא אפילו לעדות ממון מצטרף כ"ש לעדות ר"ח זה אבל למה שכתבתי א"ש דאע"ג דס"ד דמקשה דהאי מצטרפין לע"א לעדות ממון הוא. מ"מ בתר דשני רבא דמצטרפין לעדות ר"ח זה אפילו לר"ה נמי יש לפ' כן ולא מיבעיא קאמ' ל"מ לעדות ממון דמצטרף מה"ט דר"ה דהעמיד כל א' וא' על חזקת כשרות אלא אפילו לעדות זה דר"ח דה"א דגרע טפי הואיל וכבר העיד עם הפסול עדותו בטילה כבר ושוב א"א לו להצטרף עם אחר בעדו' זה של ר"ח קמ"ל דלא. ומשו' דלישנא דמצטרף משמע יותר לפ' דלעדות זה של ר"ח קאמר מלפרש דלעדות ממון קאמר מש"ה בתר דשני רבא גם אליבא דר"ה נמי יש לפר' כן מיהו הא גופי' ק"ל הא אמר בפ"ק דמכות (דף ו') בנמצא א' מהן קרוב או פסול עדות כלן בטלה לרבי בין בד"נ בין בד"מ. ואפי' לר"י דאמר התם בד"א בד"נ אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר מ"מ עדות החודש וודאי לד"נ דמי אפי' לר"י דהא טעמא דר"י דמחלק בין ד"מ לד"נ אע"ג דכתיב משפט א' יהיה לכם. פי' התוס' משום דהא דנמצא א' מהן קרוב או פסול עדות כלן בטלה אתיא לן מהקישא דשלשה לשנים ובשנים אם הא' פסול בטל כל העדות ואין כאן אלא ע"א אף ג' כן והא בד"מ אף בשנים וא' פסול אין עדות הב' בטל לגמרי דהא ע"א בממון קם לשבועה ולפ"ז עה"ח וכל העדיות דלא שייך בהו שבועה ע"פ ע"א דמי לד"נ בהא דפסול א' מבטל עדות כלן אפי' לר"י מהקישא דמה שנים ואכתי תקשה למה הוא ואחר מצטרף לעדות ר"ח זה הא כבר נתבטל עדותו כשהעי' הפסול:

וה"נ ק"ל הא דאמר בסוף פ"ב דנזיר גבי נזירות בא' אומר נזיר ב' וא' אומר נזיר ה' דלבית שמאי בכת אחת עדותן בטלה ובב' כיתות עדותן קיימת ולב"ה אפילו בכת אחת עדותן קיימת משום דיש בכלל ה' ב' והשתא לב"ש בב' כיתות אמאי עדותן קיימת תבטל כל העדות מטעמא דנמצא א' מהן קרוב או פסול דהא גבי נזירות לא שייך שבועה ע"פ ע"א דדמי לד"נ ועדות כולן בטילה ובפ"ג דב"ב (דף מ"א) תניא אר"ש ב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על ב' כיתי עדים שאחת אומרת מנה ואחת אומרת מאתים שיש בכלל מאתים מנה על מה נחלקו על כת אחת שא' אומ' מאתים וא' אומ' מנה שבש"א נחלקו עדותן ובה"א יש בכלל מאתים מנה והקשו התוס' בשם ריב"א לב"ש דאמרי בכת אחת נחלקו עדותן דחשיב להו עדות מכחשת אפילו ב' כיתות הבטול עדותן דה"ל נמצא א' מהן קרוב או פסול ותירצו בשם ר"י דב"ש ס"ל כר"י דאמר בד"א בד"נ אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר ותי' זה אינו עולה כהוגן בשמעתין גבי עה"ח ובההיא דנזירו' דכיון דלא שייך בהו שבועה ע"פ ע"א אפי' ר"י מודה דעדותן בטלה דלד"נ דמו. עוד תירצו התוס' בפ"ג דסנהדרין כיון דלא ידעינן איזה פסולה א"ע בטילה. גם תי' זה אינו עולה בשמעתין דהא לבתר שא מאלו מצטרף ע"א שיאמר כמותו הא נודע לנו שהפסול הוא אידך דאין דבריו של א' במקום ב' ואמאי אינו מבטל עדות של זה שהאחר מסייע' לי'. מיהו י"ל בהא דמה שאמר רבא דהוא ואחר מצטרפין לעדות ר"ח לאו שיאמר האחר כמותו לגמרי דא"כ הי' הפסול מבטל עדותו לגמרי כיון דנודע מי הוא הפסול. אלא מיירי בבא האחר ואומר גובה ד' מרדעת הי' דזה ראוי לצטרף עם האומר ג' ועם האומר ה' דכ"כ טעי אינשי אלא דאינהו בהדי. הדדי א"א לצרפינהו דבין ג' לה' לא טעי אבל בין ג' לד' או בין ד' לה' וודאי טעו וזה האחר ראוי לצטרף בין עם זה בין עם זה ואכתי לא נודע מי הוא הפסול. א"נ אע"ג דכשמצטרף זה עם אחר שיאחר כמותו נודע שאידך היה הפסול אפ"ה כיון דבשעה שהעיד עם השני לא נודע מי הוא הפסול דאע"ג דהשתא איגלי מילת' למפרע אפ"ה אין עדותו בטילה הואיל דבשעת הגדת העדות לא הי' נודע מי הוא הפסול מ"מ גם על תי' זה ק"ל דכיון הא דפסול א' מבטל עדות כולן מהיקשא דג' לב' נ"ל. כי לא נודע הפסול מה בכך הא בב' בכה"ג עדותן בטילה כדא' הכא בא' או' ג' והב' ה'. עו' תירצו התו' דא"ל דמיירי דאתו למחזי ולא נתכווין להעיד וזה אין עולה לפי מה שפירש רפ"ג דכריתות דעדים שלא נתכוונו להעיד בשעת ראייתן אינו כלום. וכיון דסיפא דא' או' ג' וא' או' ה' דעדותן בטילה מיירי דאתי למחזי ולא להעיד בע"כ רישא דא' או' ב' וא' או' ג' נמי כה"ג מיירי דאתי למחזי ולא להעיד ואמאי עדותן קיימת וגם תקשה מהאי דנזירות ודמנה ומאתים כה"ג. עו' תירצו בפ"ג דסנהדרין דלא אמ' נמצא א' מהן קרוב או פסול אלא בבאו בבת אחת תוך כדי דיבור דאז חשיבא עדותן א' והכא כשבאו ב' כיתי עדים זא"ז ותי' זה עולה כהוגן ע"ד שפירשתי במשנתינו דעדי החודש א"צ להעיד בבת אחת

מ"ט אימר כוביתא דעיביא בעלמא הוא דחזי. ק"ל טעמא משום דחיישינן לכוביתא הוא דלא מהני הא לא"ה הי' מהני אע"ג דחזו מאליהם ולא נתכוונו לראות כדי להעיד וכדפירש"י ושבנו לראות מדעתינו כדי להעיד עליו מכלל דראינו מאלינו היינו שלא כיוונו להעיד עליו ואפ"ה אי לאו חששא דכוביתא מהני עדותן והא בפ"ג דכריתות (דף יב) אמר אביי גופי' מודה ר"מ לחכמים שאם אמרו לו שנים יודע אתה בעדות פלוני והוא א' לא ידעתי פטור דאיבעי אמר לא נתכוונתי לעדות פי' התוס' התם מכאן דן ר' הלכה למעשה דעדים ששמעו הדבר מפי בעלי המעשה אך לא נתכוונו להעיד ולאו הובאו לשם לשם עדות אין בעדותן כלום אם באים לאחר. זמן להעיד בב"ד וש"מ דאם לא נתכוונו להעיד בשעה ראיית המעשה א"ע עדות מיהו באמת מהא דאביי דפ"ג דכריתות א"ר לדברי התוס' ודברי אביי. ענין אחר הוא כמ"ש שם בחי' וה"מ מהתוס' גופ' שכתבתי בסמוך

וידבר משה את מועדי ה' מכא שרב"ד אומר מקודש ובשילהי מס' מגילה תנן וידבר משה את מועדי ה' מצוותן שיהי' קורין