טורי אבן נו

תיובתא כלומר למ"ד אדר הסמוך לניסן לעולם חסר ק"ל מאי קושי' הא איכא בן עזאי דס"ל הכי דא"ל דהני דשלחו למר עוקבא כבן עזאי ס"ל דהכי תנן בפ"ט דבכורת [דנ"ז] ג' גרנות למעשר בהמה בפרוס הפסח ובפרוס עצרת ובפרוס החג וכו' דברי ר"ע בן עזאי אומ' בכ"ט באדר בא' בסיון בכ"ט באב ואמרינן בגמ' במאי קמפלגי רע"ס אדר הסמוך לניסן זימנן מלא זימנן חסר וזימנין דמיקלע ביום ל' זימנן דמיקלעי בכ"ט מש"ה לא קביע לי' זמן ובן עזאי סבר אדר הסמוך לניסן לעולם חסר הלכך קביע לי' לזמן לעולם בכ"ט באדר ולר"ע לא קביע לי' זמן ואם אדר מלא ה"ל פרוס הפסח יום ל' לאדר אלמא ב"ע ס"ל לעולם חסר קביע לי' זמן בכ"ט באדר לעולם וי"ל דב"ע ס"ל כאחרים דאין בין עצרת לעצרת אלא ד"י משום דס"ל דאין מעברין ואין מחסרין שום חדש לצורך אלא לעולם א' מלא וא' חסר כדא' לקמן בסמוך לפיכך אדר לעולם חסר לפי סדר החדשים דא' מלא וא' חסר וכיון דניסן ראשון לחדשים מלא אדר שהוא חדש י"ב חסר ואפי' נתעברה השנה אדר ב' נמי חסר כדא' אחרים אם הי' שנה מעוברת ה' ואי הי' אדר שני מלא ה"ל ששה. אבל הני דשלחו למר עוקבא בע"כ ל"ל דאחרים דאל"כ מאי איריא אדר כל חדשים שניים שבששה זוגת שבי"ב חדשי השנה כמו כן ה"ל חסירים והל"ל להלכה כאחרים ועוד מ"ש אדר הסמוך לניסן דקאמר דמשמע דוקא זה הסמוך לניסן אבל בשנה מעוברת אדר שאין סמוך לניסן זימנן מלא ואלו לאחרים זה נמי לעולם חסר מדאמר אם היה שנה מעוברת ה' ואם אית' ו' מבע"ל א"ו גבי אדר ס"ל דהוא חסר לכ"ע אפי' לרבנן

משום מתיא. משמע דמת בשבת ויוה"כ אע"ג דאשתהי אסור לקברו ע"י עממין דהא מה"ט עיברו לאלול להפריד שבת ויוה"כ זה מזה שלא יסריח מת שימו' בא' מהן שיהא ראשון ולא יקבר לא היום ולא למחר אלמא אע"ג דאשתהי שהרי מת מאתמול אפ"ה אין נקבר ביום שלאחריו ע"י עממין ואלו בי"ט נקבר ע"י עממין כדמסיק ואפי' לא אישתהי לא משהינן לי' כדאמר בפ"ק דביצה אלמא חמיר שבות שבת משבות י"ט. וק"ל הא בפ"ה דבינה (דף לו) תנן אין בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ואשבות קאי התם כדתני רישא ובגמ' רמי התם מדתנן משילין פירו' דרך ארוב' בי"ט אבל לא בשבת ומפרש לה ר"פ במסקנא דהאי דאין בין י"ט לשבת ב"ש היא והאי דמשילין ב"ה היא. הא ע"כ לא קאמרי ב"ה דיש חילוק בין שבת לי"ט אלא מטעמא דמפרש התם דתנן ב"ש אומרים אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את הס"ת לרה"ר וב"ה מתירין וכמו שלב"ש הוצאה שלא לצורך י"ט אסורה הה"נ לטלטל שלא לצורך נמי אסורה וכדמסיק התם אטו טלטל לאו צורך הוצאה היא ולב"ה דהוצאה שלא לצורך שרי' ה"ה לטלטל שלא לצורך אבל בשאר דברים אפי' ב"ה מודים שי"ט ושבת שווין הן וכדקתני התם ברישא כל שחייבי' עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבין עליו בי"ט והכי מוכח במקומות רבים שכל שבות דשבת וי"ט שווי' הן וכ"ע מידי' דאין בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד והאי כלל כ"ע איה להו לבד שבות דבענין טלטול והוצאה בהא יש חילוק לב"ה והרי קבורת המת ע"י עממין הרבה אסורי מלאכה יש בו לבד מן הוצאה ובחדושי למס' ביצה יתבאר זה

אמר רבא כאן לעברו. נ"ל דרבה גרסינן בה' ולא רבא בא' דהא רבא משני הא דתני רבה ב"ש אחרי היא

ל"ק הא בניסן ותשרי שהמועדים תלויין בהן מקדשי' לצורך הא בשאר ירחי כך פרש"י. והתוס' כתבו די"א איפכא דבשאר ירחי מקדשים לצורך ובניסן ותשרי לא. וק"ל על פי' י"מ דבע"כ רב דימי דמתני' מאיימין לקדשו ולא לעברו ע"כ בשאר ירחי קאי דאלו ניסן ותשרי לעברו ש"ד. דהא א' עולא עברוהו לאלול משום טיבותא דבבלאי משום ירקא ומתיא. הא לא"ה ה' מקדשים יום ל' לאלול. ש"מ נראה החדש בזמנו דאל"כ בלא"ה לא הי' מקדשים קודם ראי' שלא לצורך אפ"ה משום ירקא ומתיא מעברין ולא איכפת לן הא דמחזי כשיקרא ומיני' לל"ק דריב"ל דא' איפכא מאיימין לעברו אבל לא לקדשו אשאר ירחי קאי דאלו בניסן ותשרי אפי' לקדשו ש"ד. דמדר"ד דחייש למחזי כשיקרא אפ"ה בניסן ותשרי ל"ל בה. נשמע לל"ק דבניסן ותשרי אפי' לקדשו ש"ד וי"ל דל"ד דבשלמא לר"ד בלעברו דאינו אלא מדרבנן משום מחזי כשיקרא ומה"ת ל"ל בה הא בניסן ותשרי שהמועדים תלוין בהן העמידו על ד"ת אבל לל"ק הא דלקדשו מה"ת לא אדרבה ניסן ותשרי הואיל והמועדים תלוין בהם אלימי טפי והעמידו על דברי תורה דלקדשו לא משום כזה ראה וקדש ולא רצו לעקור ד"ת אע"ג דבדעבד ש"ד דאתם אפי' מזידין משא"כ שאר ירחי מיהו ק"ל על י"מ דבניסן ותשרי אין מקדשין לצורך משום ירקא ומתיא א"כ מ"ל שבת ויוה"כ סמוכין זה לזה כשלא נראה החדש בזמנו והא בפ"ה דסוכה (ד' נד) אהא דתנן אין מוסיפין על מ"ח תקיעות במקדש פריך דהא איכא ע"פ שחל בשבת ומשני דליתא בבל שנה ל"ח ופריך אטו ע"ש שבתוך החג איתא בכל שנה זימנין דלמ"ל וה"ד כגון שחל א' של חג בע"ש ומשני כי מיקלע הכי דחינן לי' משום דיוה"כ הוי בחד בשבתא פי' ודחינן לי' משום מתיא. ולאביי לפי' י"מ אכתי מ"ל שאם חל א' של חג בע"ש בשלא נראה החדש בזמנו דצריך לעשותו מלא וא"א לחסרו משום כזה ראה וקדש מיהו גל על פירש"י ק"ל מדאמר אמ' אביי ול"ק אלא אמר אביי משמע דלא הדר בי' משינויא דרבה כאן לעברו כאן לקדשו והשתא מאי דוחקי' דאביי להגיה הברייתא מקדשין במקום מעברין ה"ל לשנוי הברייתא כמות שהיא ואין מעברין נמי לצורך והא דעולא בתשרי הוי וה"ה לניסן וברייתא בשאר ירחי. ולי"מ איפכא ניחא דבע"כ בניסן ותשרי מעברין לצורך כדעולא ואי איכא לפלוגי בין ניסן לשאר ירחי במקדשין לחוד הוא דבניסן ותשרי לחוד הו' דאין מקדשי' ובשאר ירחי בין מקדשין בין מעברין לצור' ש"ד דהשתא מקדשין לצורך כדא"רי הנשיא משמי' דר"י מעברין לא כל שכן. דהא להאי לישנא מעברין עדיפא ממקדשין ואי ברייתא אין מעברין קאמר תקלל במאי מיירי לא מניסן ותשרי ולא משאר ירחי דהא בכולן מעברין ובע"כ צריך להגי' הברייתא אין מקדשין במקום אין מעברין ומיירי מניסן ותשרי לחוד דמעברין אבל לא מקדשין ודר"יבל דמאיימין לעברו ולא לקדש מיירי נמי מניסן ותשרי ודר"י הנשיא בשאר ירחי דמקדשין ו"כש דמעברין וי"ל $$ציור בספר$$ דהא דמחלק אביי בין ניסן ותשרי לשאר ירחי היינו לתרוצי רומיא דרי"בל אדר"י הנשיא דמדרבנן יש חילק בינהם אבל מה"ת אין לחלק בינהם וכיון דנ"ל מקרא ומיירי מה"ת בע"כ אפי' בתר שינויא דאביי צריך אכתי להגיה בה מקדשין במקום מעברין

רבא אמר הא דתני רבה ב"ש אחרים היא נ"ל לא משום דרבא ל"ל הא דריב"ל מוקי לה כאחרים אלא משום דלשנויא דרבה צריך להגיה במקום מעברין מקדשין מש"ה מיושב רבא הברייתא כמות שהיא שנוי' וא"ל נמי הא דאביי משום רומיא דר"י נשיאה אדריב"ל ולא פליג אלא משנויא דרבה כדפי' אבל למאי דלא קי"ל כאחרים איתא לריב"ל ודר"י נשיאה וכדמתרץ אביי א"נ א"ל כרב דימי דבסמוך דמתני לדרי"בל איפכא ותו ל"ק דרי"בל אדר"י נשיאה ותו א"צ לשנוי דאביי ופי' ראשון עיקר

דף כ' ע"ב מ"ט האי מיחזי כשקרא והאי ל"מ כשקרא נ"ל מדנקט האי טעמא דאין מעברין משום מחזי כשקרא משמע הא מה"ת בין מעברין בין מקדשין ש"ד בע"כ מ"ל כשנויא דרבא דהא דתני רבה ב"ש אחרים היא אבל לדידן דלא קי"ל כאחרי' בין בין מעברי' בין מקדשי' לצורך ש"ד מה"ת ומ"מ בניסן ותשרי לא חיישינן למחזי כשקרא ואפי' מעברין ש"ד וכדאמ' עולא עברוה לאלול וכדפי'. ובע"כ צל"כ דאל"כ משכחת לה לי"ט ראשון של חג שחל בע"ש ותקשה מהאי דפ"ה דסוכה א"ו כדפי' ובסמו' אכתוב עוד בזה

צריך שיהא לילה ויום מן החדש פרש"י שאם נראית הלבנה הישנה משחשיכה ביום כ"ט שהוא ליל ל' אין מקדשים יום שלשים וכו' למ"ד מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו ואשמעינן דאם נראת הישנה בלילה אין מאיימין שהרי הכל ראו שהלילה מן החד' שעבר. ומשמע מפירושו שה' בניסן ותשרי צריך שיהא לילה ויום מן החדש ואם נראת הישנה בליל שלשים אין מקדשים אלא מעברין וכן פי' להדיא לקמן גבי חצות לילה א"ב דלמאן דיליף ממצות אין היום הולך אחר תחילת הלילה כו' ולדידי' אפי' נראת הישנה בתחילת הליל' מאיימין למחר על העדי' לומר ראינוהו אם צריכין אנו לקדשו ביום ל' להרחיק יוה"כ משבת. משמע דאם נראה הישנה אחר חצות לילה אפי' לר"ל אין מאיימין אלא מעברין וכן לר"י אם נראה הישנה בתחילת ליל ל' מעברין אבל לא מקדשין. וק"ל א"כ משכחת לה לי"ט ראשון של חג שחל בע"ש ותקשה מהאי דפ"ה דסוכ' דאין מוסיפין על מ"ח וכמ"ש. ובע"כ צ"ל דהאי צריך שיהא לילה ויום מן החדש אשאר ירחי קאי ולא אניסן ותשרי וכדמחלק אביי לעיל בין ניסן ותשרי לשאר ירחי לקדשו ומ"מ על עיקר פירושו של רש"י ק"ל דמשמע מתוך דבריו דה"ט דצריך שיהא לילה ויום מן החדש שאם נראית הישנה בלילה אין מאיימין מפני הרואי' שהרי הכל ראו שהלילה מן החדש שעבר ולה"ט אינו אלא מדרבנן הא דצריך לילה ויום מן החדש שלא ירננו העם על הב"ד וע"ד שאמרו בפ"ב דערכין [דף ט] גבי ולא נראה לעבר יותר משמונה אבל מה"ת ל"ל בה וק"ל הא לקמן בין לר"י ובין לר"ל נפקא לן הא מקרא אלמא מה"ת הוא הא דצריך שיהא לילה ויום מן החדש ועוד אי האי טעמא משום רינון העם הוא מ"ט דר"ל אליבא דרבא דאמ' חצות לילה א"ב. ולר"ל אם נראה הישנה קוד' חצות לילה מקדשין ואמאי הא אכתי הרינון במקומו עומד כיון שראו הישנה בתחילת ליל ל' דהא קי"ל כ"ד שעי מכסי סיהרא. והתוס' פירשו בשם י"א דצריך לילה ויום מן החדש כלומר צריך שיהא סדר הקידוש לילה ויום ולא יום ולילה דאם הי' המולד ביום קודם חצות וקדשהו ב"ד נתקדשה לילה שלפניו ואם נולד אחר חצות ולא נראית ביום אין החדש מתקדש אלא למחר ואין יום זה שלפניו מתקדש עמו והקשו על זה הא דקאמר חצות לילה א"ב דליכא מ"ד שמשחשיכה לא חייל י"ט ור"ח. ולי עוד ק"ל הא בפ"ק דמגילה [דף ה'] אמרינ' מנין שאין מחשבין שעות לחדשים שנאמ' עד חדש