טורי אבן רטז

דפי' דלמאי דמייתי התם אח"כ ההיא דהמפריש פסחו דלר"י בכל גוונא מצוה בא' אע"ג דאיחזא כהדדי דהיינו בהפריש הב' קודם חצות ולרבנן בכל גוונא איזה שירצה יקריב אפי' בהפריש אחר חצות דקמא חזא תחילה לשני ממילא אידחי לי' הא דדחי. ול"ל דיש לחלק בין בדאחזי קמא תחילה ללא איחזי דהא בין לרבנן ובין לר"י אין לחלק בהכי ממילא ר"ש אליבא דרבא בע"כ ל"ל הא דר"י דקופות והשתא הקשה הא דרבא דראשון שקרא ד'. וי"ל דהא דקא' התם אליבא דר"פ דס"ל כר"י דא' מצוה בא' לאו למימרא דר"ש אליבא דרבא דא' אחרון משלח לית לי' דר"י. אלא ה"ט דקא' הגמ' אליבא דידי' הואיל וגמר בה כפרה דה"ט עדיפא לי' מהא דמצו' בא' וא"ל בין ר"ש ובין ר"פ כר"י ס"ל דמצוה בא' אלא לר"ש ה"ט הואיל וגמר בה כפרה עדיפא מהא דמצוה בא' ולר"פ מצוה בא' עדיפא לי' מה"ט ובחי' למס' יומא אפרש עוד

רב אמר דולג ושמואל אמר פוסק. ק"ל הא אפי' ע"י דילוג ופוסק ליכא עשרה פסוקים דהא בראשית ויהי רקיע אינו אלא ח' פסוקים ואין פוחתין מעשרה פסוקים כדפי' לעיל אע"ג דכתבו התוס' והרבה מפ' דפ' עמלק אע"ג דליכא אלא ט' פסוקים כיון דסידרא דיומא הוא ומפסיק עניינו בי' סגיא בהכי ומן הירו' למדו זה. מ"מ הכא שאני דהא סידרא דיומא ביום א' אינו אלא בראשי' לחוד ויהי רקיע הוא מסדר יום ב' ואפ"ה קורין אותו אע"ג דאינו מסידרא דיומא וה"נ ה"ל לקרות מסדר יום ג' שהוא יקוו המים להשלים לעשרה פ' ותו א"צ לא לדלוגי ולא לאפסוקי דהא איכא רווחא וי"ל דאע"ג דלכ"ע צריך לקרות שלא בעניינא דיומא דהיינו יהי רקיע משום לא יפחות מג' פסוקים לכל א' ע"י דילוג ופוסק אפ"ה משום לא יפחות לכולן מעשרה פסוקים לא אלים כולי האי לקרות מש"ה עוד מפרשה שאינו מסידרא דיומ' אע"ג דכבר קרא בע"כ שלא מסידרא דיומא משו' לא יפחות מג"פ לכל א' וה"נ אע"ג דאפשר עוד בדולג ופוסק לקורא שלישי מ"מ כיון דבדולג איכא גזי' הנכנסין והיוצאין ובפוסק איכא משום כל פסוקא דלא פסקא משה משום לא יפחות מי' פסוקים לא עבדינן הכי

מ"ט לא אמר דולג גזי' משום הנכנסין ומשום היוצאין ק"ל אפילו למאי דס"ל פוסק אכתי לא הועיל כלום דהשתא נמי איכא משום הנכנסין והיוצאין דהשומע שהראשון התחיל בפסוק ג' ויצא קודם שפסק באמצע אותו הפסוק כסבר כיון שהתחיל גמרו ונמצא שלא קרא הב' אלא אותן ב"פ שנשתיירו עד הפרשה ואיכא משום היוצאין. וה"נ כי מתחיל השני באמצע אותו הפסוק השלישי שפסקו הא איכא משום הנכנסין אם יבא אדם לאחר שהתחיל בעודו קורא אותו פסוק כסבור שהתחיל מתחילו' אותו פסוק ונמצא שלא קרא א' אלא ב' פסוקים לחוד וי"ל מ"מ היכא דפוסק עדיף טפי דהשתא ליכא למיחש אלא שנכנס ויוצא בשעת קריאות הא' והב' אבל לא ביוצא ונכנס בין קריאות הראשון לקריאות השני דהא שמע שקרא הא' חצי פסוק מן הפסוק הג' וה"נ השני גמר קריאות אותו פסוק אבל אי אמ' דולג איכא חששא דנכנס ויוצא בקריאת אותו פסוק מן הא' ומן הב' ונוסף עוד חששא דיוצא ונכנס בין קריאת א' לב' שהנכנס ושומע הב' מתחיל פסוק ג' סבר שהא' לא קרא כ"א ב"פ והיוצא סבר שהשני ל"י אלא ב"פ לפיכך ניחא לי' לשמואל פוסק ודולג כדי למעוטי בחששא דנכנסין ויוצאין

הילכתא דולג ואמצעי דולג פירש"י דאמעמדו' קאי האי הילכתא וק"ל דא"כ הוי הילכתא למשיחא שוב ראיתי להרשב"א בחי' שהקשה כן. ועק"ל דאי אמעמדות קאי הא הילכתא ה"ל להגמרא לקבוע הילכתא זו בפ"ד דתענית דשם עיקר מילתא דמעמדות ולא הכא דלא מייתי לה אלא אגב גררא דפ' ר"ח כיצד קורין אותו ועק"ל דאי אמעמדו' קאי ל"ל ואמצעי דולג פשיטא דאי אחרון דולג ואמצעי קורא תרתי פסוקי מבראשית וא' מויהי רקיע איכא משום גזי'. היוצאין לבתר קריאת הראשון ששייר פ' בראשית פחות מג"פ ואיכא נמי משום גזי' היוצאין לבתר קריאת השני ששייר בפ' ויהי רקיע פחות מג"פ ועוד דאיכא משום גזי' הנכנסין על קריאתו שהתחיל בפ' פחות מג"פ אבל כי דולג אמצעי ליכא אלא משום גזי' הנכנסין והיוצאין בין ראשון לשני דה"ל תרי חששא ותו לא משא"כ א אחרון דולג איכא גזי' הנכנסין והיוצאין בין ב' לג' ועוד חשש ג' דיוצאין בין ראשון לשני והגאונים והרבה מן המפרשים פי' דהלכתא דולג אקריאת פ' ר"ח קאי ואמצעי דולג אשני קאי ולפי' זה ניחא לי דצ"ל אמצעי דהיינו השני דולג דה"א דהשלישי דולג ותרי קמאי ליקרו תלתא תלתא פסוקא והשלישי ב' פסוקים מפ' צו ע"י דילוג פסוק א' שקרא השני ועוד ב"פ אע"ג דאיכא השתא גזי' היוצאין בין ב' לג' הא אם מדלג נמי השני איכא גזי' הנכנסין בין א' לב' דהשני מתחיל בפ' פחות מג"פ קמ"ל דהשני מדלג דעדיף טפי דחששא דיוצאין חמור לן מחששא דנכנסין דמאן דעייל שיולי שייל כדאמ' בסמוך. ואע"ג דהיכא דאפשר חיישינן נמי לנכנסי' וכי א וכדפס' ריב"ל ה"מ בדאפשר אבל בדלא אפשר שבקינן חששא דנכנסין מפני חששא דיוצאין מטעמא דפי'. ובהכא ניחא לי נמי הא דקבע הגמרא להאי הלכת' דדולג ואמצעי דולג אחר הא דמסיק טעמ' דת"ק וה"ל לאקדומי מיד אחר דמ"ל להא סוגי' דמעמדות דמיניה איפשט לן הא דפ' ר"ח. א"ו משום דטעמא דאמצעי דולג ולא הג' הוא מה"ט דמסיק אליבא דת"ק מאן דעייל שיולי שייל לפיכך נקט לה אבתרי'

ואמצעי דולג כלומר השני ואפרשת דר"ח קאי דאיכא ד' קרואי' כפי' הגאונים וכדפי' בסמוך ונ"ל האי דקרי לב' אמצעי יותר מג' שכן דרך חכמים לקרוא לב' אמצעי אפי' היכא דאיכא טובא דהא למ"ד נרות של מנורה מזרח ומערב מונחין קרא לנר שני הסמוך למזרח נר מערבי וא' עלה ר"י מכאן שאמצעי משובח הרי אע"ג דאיכא טובא קרא לשני אמצעי וכדפי' לה רש"י לעיל $$ציור בספר$$

בשלמא ר"ה קרא בכהני דהא אפי' ר"א ור"א דכהני חשיב' דא"י מיכוף כייפי לי' וכו' ק"ל מאי פריך הא ל"צ לה"ט דמיכף כייפי לי' אלא בשבתות וי"ט אבל בחול לא דהכי תנן בפ"ה דגיטין (דף ס) כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום ובגמרא מייתי לה מקראי ופריך מפני דרכי שלום דאורייתא הוא ומשני דמפני ד"ש דקתני היינו כדתנא הבוצע הוא פושט ידו תחלה ואי בעי לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו וא' רבה עלה ל"ש אלא בסעוד' אבל בבה"כ לא דאתא לאינצויי פי' והיינו ד"ש דקתני דאין רשאי לחלוק כבוד א"ר מתנה הא דא' בבה"כ לא לא אמרן אלא בשבתות וי"ט דשכיחי רבים אבל בב' וה' לא איני והא ר"ה קרא בכהנא בשבתות וי"ט ומשני שאני ר"ה דאפי' ר"א ור"א כהני חשיבא וכו' הרי דאין חלוק בין ר"ה ודכוותי' דכל כהנא כייפי להו לשאר כהני אלא בשבתות וי"ט דלכהנא דכייפי לי' אפילו בשבתות וי"ט שרי אבל לשאר כהני דלא כייפי לי' בשבתות וי"ט לא אבל בשאר יומא. אפי' למאן דלא כייפי לי' שרי. וכן פי' התוס' שם להדיא הא דבעי כייפי היינו בשבתות וי"ט דווקא מהא דר' פרידא דלקמן פ"ד (דף כח) א"כ מאי פריך ארב דקרא בכהנא הא איכא שמואל דכהנא הי' ודבר עלי' הא רב לא בשבתות וי"ט קרא בכהנא אלא בימות החול דהא תענית ציבור הוי ושרי לקרות בכהנא אפי' מאן דלא כייפי לי' ושמא י"ל דתענית ציבור נמי שכיחי רבים בבה"כ ודמי לשבתות וי"ט דל"א למקרא בכהנא אלא למאן דכייפי דווקא

ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ר"ח פרש"י ר"ח שאין בהם ביטול מלאכה כל כך שאין הנשים עושות מלאכה בו וה"נ אמרי' במס' ר"ה גבי משואות משים ביטול מלאכה לעם ב' ימי' ושמעתי שנתנה מצוה זו בשביל שלא פרקו נזמיהם בעגל וכה"ג מביא מפרקי דר"א ומסיים רש"י ומקרא מסייעו דכתיב אשר נסתרת שם ביום המעשה ות"י ביומא דחולא והתם נמי גבי ר"ח קאי כו' אלמא ר"ח לאו יום המעשה הוא והאי דר"ה כבר פירש"י גופי' התם דאר"ה דווקא קאי ולא אשאר ר"ח מיהו התוס' פיר' התם כדפירש"י הכא ובוודאי מקרא דיום המעשה משמע להדיא דר"ח לאו יום המעשה הוא והא ל"ל דהאי ר"ח חל בשבת דהא יונתן ירה חיצים לסימן לדוד ואמר לנושא כליו ללקטם ונתן לו כליו להביאם העיר כדכתי' בקרא ש"מ דלאו שבת הי'. ומ"מ ה"ט דר"ח לאו יום המעשה קריא מפני שאין הנשים עושת בו מלאכה הוא דוחק כיון דליהונתן ודוד שהן זכרים יום המעשה הוא איך קרי לי' אשר נסתרת שם ביום המעשה. ועוד דלא ה"ל לגמרא למסתום סתומי ולקרותן ר"ח יום שאין בו ב"מ כיון דזה לא נזכר בשום מקום בגמ' שאין נשים עושת ב"מ. וה"ט דמפני עגל דברי אגדה בעלמא הוא ואפי' מדרבנן ליכא איסורא ועוד אי האי אין בו ב"מ ה"ט מפני שאין הנשים עושת ב"מ הא מ"מ הא איכא ב"מ לאנשים שהן מותרין בע"מ בר"ח והרי נשים פטורי' מקריאת התורה וא"ח אלא אנשים ולהם יש ביטול מלאכה

ול"נ דר"ח אסור בעשיות מלאכה מדינא אפי' לזכרי' בזמן שבהמ"ק קיים מפני המוספין שקריבי' בו שהן לכל ישראל וה"ט שהחמירו בע"פ אחר חצות בע"מ יותר משאר ע"ש וי"ט כדאמרי' ברפ"ד דפסחי' (דף נ') וכדמפ' בירו' משום דזמן פסח מחצות ואידך אף יחיד בשאר ימות השנה ביו' שמביא קרבן אסור בע"מ והכי אמרי' התם מה ת"ל שם תזבח את הפסח בערב אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב ולא תימא דווקא בקרבן שמיוחד ליחיד הוא דאסור אבל בשביל קרבן ציבור כמו קרבן מוסף אין כל ישראל אסורי' בע"מ. הא ליתא דהא שם בירו' אמר ר' יונה אינון תמידי' קרבן של כל ישראל אינון אם כ"י יתבין ובטילין והא כתי' ואספת את דגנך מי אוסף להן את הדגן אלמא אי לאו הא טעמא היו כל ישראל אסורי' בע"מ כל הימים מפני התמידין: ועד כאן לא שמעינן מקרא דואספת דשרי בע"מ אלא מפני התמידין שקריבין בכל יום חיסך עליהן הכתוב דאל"כ מי אוסף להן הדגן אבל מוספין שאין קריבין אלא לפרקים מר"ח לר"ח וממועד למועד דסגי לאסיפת דגן בשאר כל הימים לא חיסך ובאסורן הן קיימן לאסור בע"מ ביום הקרבתן לכ"י. וכה"ג אמרי' בספ"ז דמנחות (דף עז) סולת ואפית אותו מלמד שניקחת סולת ומניין אפי' חיטין ת"ל ולקחת יכול אף בשאר מנחות כן ת"ל אותו