טור, יורה דעה סז

בדם בהמה וחיה נמי אין איסור כרת אלא בדם הנפש שהנשמה יוצא בו אבל דם האברים מותר והני מילי בשלא פירש מן האבר ויצא לחוץ אבל אם פירש מן האבר ויצא לחוץ או שנצרר בחתיכה או שפירש ממקומו ונתעורר לצאת ונבלע במקום אחר אסור ולוקין עליו וכיון שמותר כל זמן שלא פירש לפיכך מותר לאכול בשר חי בלא מליחה ובלבד שלא יהא מהחוטין שדם בהם שהדם שבחוטין הוא ככנוס ועומד בכלי ואסור והרמב"ם כתב הרוצה לאכול בשר חי מולחו ומדיחו יפה יפה ולא נהירא השובר מפרקתה של בהמה אסור לאכול מבשרה חי אא"כ מולחו יפה לפי שהדם מתעורר לצאת בשעת שחיטה וכששובר מפרקתה אינה יכולה לזנק להוציאו וחוזר ונבלע באברים אבל ע"י מליחה מותר אפילו לקדרה ובעל העיטור כתב דאפילו במליחה אסור שאין המלח מפליטו ונשאר בו מדם הנפש ואסור וא"א הרא"ש ז"ל לא כתב כן נצרר הדם מחמת מכה אסור לבשלו עד שיחתוך המקום וימלחנו יפה שכיון שנצרר הדם אין לו פתח לצאת עד שיחתוך בו אבל מותר לצלותו על האש אפילו בלא חיתוך ומליחה שהאש שואב הדם וכן כל הורידין והקרומים שיש בהן דם כאשר בארתי למעלה אסור לבשלם בלא חתיכה ומליחה אבל מותר לצלותם בלא חתיכה ומליחה וכן כתב הרשב"א יש מהגאונים שכתבו שצריך שיניח מקום החתך למטה בשעת מליחה כדי שיזוב הדם וכן בכל מקום שצריך לחתוך כגון בהמה ועוף שלא נשחטו הורידין שצריך לחותכן קודם מליחה בשר שנתנוהו בחומץ כדי להצמית דמו בתוכו אם נתאדם הבשר זהו סימן שנעקר הדם ממקומו והחומץ אסור וגם הבשר אסור לאוכלו חי ואין לו היתר לקדרה אלא בחתיכה ומליחה או לצלי לא נתאדם הבשר בידוע שלא נעקר הדם ממקומו והחומץ מותר וגם הבשא מותר לאוכלו חי וחומץ שנתנו בו בשר פעם אחת להצמיתו לא יצמיתו בו בשר פעם אחרת לפי שכבר תשש כחו ואין בו עוד כח להצמית אבל כל שלא חלטו בו כלל מותר לחלוט בו אע"פ שאין חזק: