טור, יורה דעה ת

שבת אינו מפסיק האבלות כמו הרגל שא"א לשבעת הימים בלא שבת ואם היה מפסיק א"כ לא יהיו לעולם ז' ימים ועולה שהרי קצת דיני אבלות נוהגין בו דקי"ל פח"ז חובה נת"ר רשות פי' פריעת הראש שמגלחו מעטיפתו וחזרת קרע לאחוריו וזקיפת מטה חובה שלא לנהוג בהן אבלות בשבת לפי שהן של פרהסיא אבל נעילת סנדל ותשמיש המטה ורחיצה בחמין שהן דברים שבצנעה רשות ויכול לנהוג בהן אבלות הלכך חייב לנהוג בהן כמו בחול כיון שאינו נראה כאבלות ואם יש לו מנעל ברגליו אף פריעת הראש רשות שמנעלים מוכיחין עליו והרמב"ן כתב תשמיש המטה ורחיצה שהם דברים שבצנעה ממש חייב לנהוג בהם אבלות כפיית המטה וחזרת הקרע לאחוריו שהם דברים שבפרהסיא אסור בהן אלא חייב בזקיפת המטה ובחזרת קרע לאחוריו כסוי הראש וחליצת סנדל חייב לנהוג בהן אבלות בתוך ביתו באו אחרים להראות לו פנים פריעת הראש חובה שלא לנהוג ונעילת הסנדל רשות ואם היו סנדליו ברגליו אף פריעת הראש רשות ע"כ וי"א דאף חזרת קרע לאחוריו אינו חובה אלא כשהוא בגלוי אבל כשמטייל בתוך ביתו אין צריך להחזירו לאחוריו וא"א ז"ל כתב דברים שבצנעה כגון כסוי הראש ורחיצה בחמין ותשמיש המטה וכיוצא בהן נוהגין והאידנא שאין רגיל לילך יחף הוי נעילת הסנדל חובה ותלמוד תורה יראה דהוי דברים שבצנעה אבל לחזור הפרשה כיון שחייב אדם להשלים פרשיותיו עם הצבור הוי כקורא את שמע ומותר ואם קראו את האבל לעלות לתורה צריך לעלות שאם היה נמנע הוי דבר של פרהסיא ושמעתי שר"ת היו קורין אותו בכל פעם שלישי ואירע בו אבלות ולא קראו החזן ועלה מעצמו ואמר כיון שהורגל לקרות שלישי בכל שבת הרואה שאינו עולה אומר שבשביל אבלות הוא נמנע והוי דברים של פרהסיא ע"כ ושאלת שלום תלוי במנהג כדפרישית בדיני שאלת שלום זוקפין המטות בערב שבת מהמנחה ולמעלה ואעפ"כ לא ישב עליה עד שתחשך ולמוצ"ש חוזר וכופה אפי' לא נשאר לו אלא יום אחד: