טור, יורה דעה רכו

שנים שהן שותפין בחצר ונדרו הנאה זה מזה אם יש בו דין חלוקה חל הנדר ואסורין ליכנס בו עד שיחלקו ויכנס כל אחד בשלו וכ"ש אם אחד מהם הדיר לאחד מן השוק מנכסיו שאסור ליכנס בו לחצרו אם לא לצורך אחד מהשותפין בחצר ואם אין בו דין חלוקה לא חל הנדר ומותרין ליכנס בו בין אם הדירו זה את זה או שהדיר אחד מהם לאחד מן השוק מנכסיו אבל שניהם אסורין להעמיד בו תנור וכירים ריחים ותרנגולים היה אחד מהם מודר הנאה מחבירו הוא אסור בהעמדת תנור וריחיים ותרנגולים ואסור ליכנס בו אם יש בו דין חלוקה וחבירו מותר בכל וכופין הנודר למכור חלקו בין שהדיר עצמו מחלק חברו בין שהדיר חברו מחלקו והאי כפיה כשנאסר בלשון חצרי שמותר בו לאחר שימכר אבל אם אמר חצר זו לא מהניא כפיה שהרי אסור בו אף לאחר שימכר וכתב הרמב"ן דלא כפינן ליה והרמב"ם כתב להפך כשאסר חברו עליו כופין אותו ואם אוסר על חברו אין כופין אותו וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה: