טור, יורה דעה קפג

ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה ולמדו חכמים ממדרש הפסוקים שלא בכל מראה שתזוב ממנה דם טמאה אלא דווקא דם הבא מן המקור. ולא כל דם הבא מן המקור טמא אלא דווקא ה' מיני דמים כאשר יתבאר בעזרת השם. ואף באלו אינה טמאה עד שתרגיש ביציאתו ומיהו משתרגיש בו שנעקר ממקומו ויצא לבית החיצון טמאה ואף על פי שלא יצא לחוץ. וזה משפטה משתראה טיפת דם אפילו כחרדל או פחות בין באונס בין ברצון מונה ז' ימים עם יום ראייתה וטובלת בליל ח'. וכך הדין אפילו שופעת כל ז' רק שתפסוק בטהרה ביום ז' קודם בין השמשות ובערב טובלת בליל ח' ומיום ז' ואילך עד י"א יום נקראים ימי זיבה והן שהחכמים קוראים להם י"א יום שבין נדה לנדה. ומשפטה בהן אם ראתה בהן יום אחד לבד בין שתראה בתחילת הלילה או בסוף היום רק שתפסוק בטהרה משמרת כל הלילה שאחר כך אם לא תראה תשכים למחר ותטבול מיד מאחר הנץ החמה אם תרצה ומכל מקום אסורה לשמש כל היום שמא תראה ותסתור וזו היא שנקראת שומרת יום כנגד יום. ראתה גם ביום השני ופסקה בו משכמת ביום השלישי וטובלת ולא תשמש כל היום כאשר פירשתי וגם זו בכלל שומרת יום כנגד יום וזו היא שנקראת זבה קטנה ראתה גם ביום הג' נעשית זבה גדולה ולא תטהר עד שיהיו לה ז' ימים נקיים חוץ מיום שפוסקת בו וטובלת ביום ז' לאחר הנץ החמה מיד אלא שאסורה לשמש שמא תראה ותסתור. ואם לא ראתה בכל י״א יום עד יום האחרון טובלת מיד למחרתו ואינה צריכה לשמור לו יום אחר לטהרתו. וביום העשירי פליגי אם צריכה לשמור לו יום אחד בטהרה אם לאו. עברה כל י״א ימים ולא ראתה חוזרת לתחלת ימי נדות ואם ראתה בהם נעשית זבה ואינה חוזרת לימי הנדות עד שיהיו לה ז׳ נקיים ואז יתחילו ימי הנדות ואחריהן ימי הזיבות כאשר פירשתי וכן לעולם. משרבו הגלויות ותכפו הצרות ונתמעטו הלבבות חשו שמא יבואו לטעות באיסור כרת שמא תראה אשה בימי נדתה ששה ימים ויהיה הכל דם טוהר ובשביעי שמא תראה דם טמא וסבורה לטבול בליל שמיני וצריכה עוד שבעה ימים החמירו לטמא כל מראה דם אדום וכדי שלא יבואו לידי טעות בין ימי נידה וימי זיבה הוסיפו חומרא אחר חומרא עד שאמרו שאפילו אם לא תראה אלא טיפת דם כחרדל תשב עליה ז' נקיים כזבה גדולה.