טור, יורה דעה קסח

קסח-קסט ישראל שלוה מעות מעכו"ם ברבית וביקש להחזירם לו מצאו חבירו ואמר תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסור שאין לישראל הלוה שום עסק עם העכו"ם ואפילו אומר תנם לי ואני אעלה לו כדרך שאתה מעלה לו אסור דבשליחותו הוא נותן לעכו"ם ודומה למי שאומר לחברו אני אלוה לך ע"מ שתתן הרבית לעכו"ם דפשיטא שהוא אסור לא מיבעיא אם המלוה חייב המעות לעכו"ם והלוה נותנם לו בשבילו כי הכא אלא אפי' אין המלוה חייב לעכו"ם כלום כיון דבשכר ההלואה נותן לעכו"ם הרבית על פי המלוה הוי רבית קצוצה ואפילו העמידו אצל העכו"ם ואמר לו העכו"ם תנם לישראל זה והפטר ואני אתנה עמו שיתן לי קרן ורבית אסור דכיון דקיבל מיד ישראל נראה כנותן רבית לעכו"ם בשליחותו אבל אם קיבל העכו"ם המעות מיד הישראל הראשון ונתן לשני מותר אפי' לא פירש בפירוש שפטר הראשון דמסתמא דפטרו ונתחייב לו השני ומותר אפי' אם נותן הרבית ליד ישראל הראשון שבשביל העכו"ם הוא מקבל אותם ודומה לעכו"ם שמלוה לישראל ברבית על מנת שיתן הרבית לישראל דשרי וכן אם העמידו אצל העכו"ם ואמר לראשון הניחם על גבי קרקע וכן עשה ונסתלק ולקחם השני משם מותר ועכו"ם שלוה מעות מישראל ברבית ובקש להחזירם לו ומצאו ישראל ואמר תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו מותר ואפי' אמר אני אעלה לו כדרך שאתה מעלה לו מותר שבשביל העכו"ם נותנם לו ואם העמידו אצל ישראל ואמר ישראל הראשון לעכו"ם ליתנם לשני פרש"י שהעכו"ם נעשה שליח הראשון ליתנם לשני ואסור ור"ת פי' כיון שאין שליחות לעכו"ם לא נעשה שליח הישראל ושרי וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל ומיהו אפי' לרבינו תם אם ישראל השני אומר שבשליחות הראשון מקבלם מהעכו"ם אמור דשליח של ישראל הוא וכאילו מקבלם מידו דמי ישראל שאומר לעכו"ם לוה לי מעות מישראל בשמך ומאי דיהבית ליה קרנא ורוחא עלי הוא והמלוה לא ידע שבשביל ישראל לקח אותם ולבסוף נודע לו לדברי ר"ת שאי שליחות לעכו"ם כלל מותר כיון שאין שליחות לעכו"ם אינו שלוחו של הישראל ואין למלוה עסק אלא עם העכו"ם ולפרש"י שיש שליחות לעכו"ם לחומרא הרי הוא שלוחו של הישראל ואסור ור"י התירו אף לדברי רש"י ואפילו עשאו הלוה שליח בפירוש ויש עדים בדבר וכתב א"א הרא"ש ז"ל לדברי ר"י אין היתר בדבר אלא למלוה לפי שאינו יודע שהוא לצורך הישראל אבל הלוה שיודע שלקחם לצרכו הרי שלוחו הוא ואסור לפי' רש"י ישראל שנתן משכונו לעכו"ם ללוות עליו מישראל ברבית כתב ר"י שהוא מותר לו ליקח הרבית אפי' הלך העכו"ם ופורע הישראל קרן והרבית לישראל המלוה דמסתמא לא שביק היתרא ואכל איסורא ואקנייה ניהלי' משכון לעכו"ם ועכו"ם קנייה במשיכה וכל מה שנותן לישראל בשביל העכו"ם הוא נותן לו וכתב בספר המצות ולפי זה עכו"ם שמשכן לישראל בחובו ומשכן המשכון לישראל ברבית אסורה לו ליקח הרבית מישראל בעל המשכון שזה ודאי לא הקנהו לו ומדברי א"א הרא"ש ז"ל לקמן במשכונו (של עכו"ם ביד ישראל) יראה שגם זה מותר וכתב א"א הרא"ש ז"ל שגם בזה שישראל שולח משכונו ביד עכו"ם ללוות עליו צריך שלא ידעה מלוה שהמשכון הוא של ישראל ולצורך ישראל הוא לוה ואם יאמר ישראל שלי הוא לא יאמינו המלוה ועדים לא יוכל להביא כי לא יוכלו להעיד שאלו המעות עצמן שנתן המלוה לעכו"ם שחזר ונתן לישראל שיוכל לומר להם עכבם לעצמו וממעותיו הלוה לו הלכך אין בידינו כח לומר למלוה אל תקח רבית מהעכו"ם אבל אם הוא ידוע שהוא של ישראל אסור ללות עליו ואף אם אינו יודע בודאי אלא שידוע הוא שהמשכון של ישראל כגון שהוא מלבוש של ישראל שאין העכו"ם רגילים בו מכוער הדבר ליקח רבית והרמב"ן חלק על דברי ר"י בישראל ששלח משכינו על יד עכו"ם ומיהו גם הוא מודה שאם השאיל הישראל משכן לעכו"ם ללוות עליו לעצמו שמותר אפי' הלך לו העכו"ם ופורע ישראל בעל המשכון למלוה קרן ורבית דהא אקנייה לעכו"ם וקנייה במשיכה. עכו"ם שאומר לישראל לוה לי מעות מישראל כתבו ר"ג ורבינו אב"ן שמותר למלוה ליקח הרבית מיד ישראל השליח אע"פ שאין שליחות לעכו"ם ונעשה שלוחו של המלוה להוליך מעותיו לעכו"ם להביא לו משכונו ואפי' אם פראו השליח במעותיו ונתן למלוה קרן ורבית מותר שלא אסרה תורה אלא רבית הבא מיד לוה למלוה וזה לאו לוה הוא אלא שליח בעלמא וקנה המלוה המשכון של העכו"ם במעות שהלוה עליו והוי כאילו מוכרו עתה לזה הישראל שפדאהו וכ"כ אבי העזרי וכתב שאפי' העכו"ם אלם ואינו פורע לשליח יכול המלוה ליטול הרבית ממנו אבל אם הזכיר לו העכו"ם והכירו שהוא אלם לא יטול ממנו וא"א הרא"ש ז"ל כתב בתשובה שצריך שיאמר המלוה לשליח אתה תהיה שלוחי להביא לי המשכון מיד העכו"ם באחריותי ולהוליך לו המעות על אחריותו וכן בשעת פדייה תהא שלוחי להביא לי מעותי מן העכו"ם ויהיו באחריותי כשיצאה מן העכו"ם וכן תהיה שלוחי להחזיר לו המשכן ואם אינו מאמינו יאמר כך בלבו וא"צ להודיעו או יתנה עמו שלא יהא נאמן לומר נאנס או נאבד אלא בעדים ואם עשה כן ובשעת פדייה אומר השליח לא אמרתי לך אמת תחלה אלא שלי הוא יאמר המלוה איני מאינך אלא לדברים הראשונים אני מאמין שאיני רוצה להחזיקך כרשע אבל חושש אני לדבריך ואיני רוצה לקבל ממך המעות וכשיבא העכו"ם ויתן לי המעות אתן לו משכונו ואפי' אם ירצה לישבע אינו נאמן ואפי' עדים מעידין שהוא של ישראל לא מהני כיון שהודה תחילה שאינו שלו ואף אם יאמר השליח למלוה אל תמכרהו כי העכו"ם אלם אין המלוה צרך לחוש לדבריו כי אין למלוה עם העכו"ם כלום ואם השליח ירא ממנו יציל עצמו ויפדה המשכון או יוסיף משכון למלוה כדי שלא יפסיד בהמתנה ומדברי הרמ"ה ירשאה שצריך שלא יהיו המעות באחריות השליח אבל על המשכון אין לחוש שאם הוא באחריותו שכתב ישראל שאמר לחברו טול מעות הללו והלוה אותם לעכו"ם ברבית אם אחריות המעות על השליח בהולכה או בהובאה אסור למלוה ליקח הרבית מיד השליח או מיד שלוחו של שליח ואפי' עד מאה ואם אין האחריות עליו אלא כשאר שלוחים ואם שומר חנם ש"ה ואם שומר שכר ש"ש מותר. ומלוה שעשה שליח לישראל חבירו לקבל משכונו מיד עכו"ם והלוה השליח עליו לעכו"ם ברבית מותר למשלח לקבל הרבית אע"פ שהשליח נתחייב באחריות המשכון דפקדון הוא דאיכא אלא שמחייב עצמו באונסין וקיימא לן מתנה שומר חנם להיות כשואל ולא דמי למעות דמעות לא הדרי בעיניה ומשכון הדר בעיניה ע"כ וא"א הרא"ש ז"ל לא חילק ואפי' לסברתו אם לא עשאו שליח רק בהבאת המשכון והוא בעצמו נתן המעות לעכו"ם אפשר שהוא מותר אפי' אם אחריות המשכון על השליח. ישראל שאומר לחברו לוה לי מעות מהעכו"ם אם נתן לו משכון ואמר ללוות עליו מותר שהעכו"ם סומך על משכונו ומותר לשליח ליקח הרבית וליתנו לעכו"ם לפי שהוא שלוחו של ישראל וכל מה שלוקח ונותן אינו עושה אלא בשליחותו של זה ואינו לא לוה ולא ערב ואם לא נתן לו משכון אסור שהעכו"ם אין לו עסק אלא עם הישראל שהלוה לו והוא חוזר ומלוה לישראל ששלחן ואם אמר לחברו לוה לי מעות על שמי שמותר שאז העכו"ם סומך על המשלח ואחריותם עליו והשני אינו אלא שליח בעלמא משכונו של עכו"ם שביד ישראל והביאו ישראל חברו שילוה עליו ולכשיבא העכו"ם לפדותו שיקח הוא הרבית שעלה עליו עד אותו היום והשני יקח הרבית שיעלה עליו מאותו היום והלאה התירו ר"ת ובלבד שיאמר הריני מוכר לך כל כח וזכות ושעבוד שיש לי על משכון זה ואין לי עסק עמך ולא לך עמי דכגון זה לאו הלואה הוא אלא מכר ואם לאחר זמן רצה שני זה לחזור וליטול מן הראשון קרן ורבית ולהחזיר לו משכונו מותר מפני שהוא כאילו חוזר ומוכר לו ובחובות של אשראי צריך שיאמר לו אתה תפטור העכו"ם בכך וכך מכל וכל ובכך וכך אני קונה ממך כל מה שאני יכול להוציא מיד העכו"ם וא"א הרא"ש ז"ל התיר בתשובה במשכון שבידו מהעכו"ם לקבל דמיו מיד חברו והרבית שעלה עליו עד היום אף אם אינו מוכרו לו אלא מוסרו לידו על מנת ליקח הרבית מן העכו"ם דלא חשבינן לרבית שנותן העכו"ם לישראל שני כאילו נותנו מכח ישראל הראשון אלא בשביל משכונו הוא נותנו לו שאצל מי שנמצא משכונו הוא פודהו ואינו נותן בשליחות ישראל הראשון וכן כתב בע"ה ואם אח"כ יאמר הראשון לשני אינו אמת אלא שלי הוא והחזירהו לי בחנם ישבע השני שכך אמר לו הראשון ולא יחזיר לו המשכון לעולם אא"כ יבא העכו"ם שיפדנה ואם לא יבא העכו"ם ימכרנו והוא שלו אפי' שוה הרבה אבל ישראל הבא לחברו ואמר לו הלויני מעות על משכונות אלו שהן של עכו"ם והלוה לו או שאמר לחברו הלויני מעות ברבית ואני אשלח לך משכון על יד עכו"ם והעכו"ם הביא המשכון למלוה והוליך המעות ללוה כל זה הוי רבית קצוצה ומשכונו של ישראל ביד עכו"ם כתב בה"ע שאסור לישראל להלוות עליו ברבית אא"כ אמר ישראל בעל המשכון לעכו"ם קנה מעכשיו המשכון אם לא אתן לך עד יום פלוני וכתב א"א הרא"ש ז"ל ואין נראה דבריו דמאי נפקא מינה שאין המשכון לעכו"ם וכי אסור להלוות לעכו"ם על משכון של ישראל ואפי' אם הלוה העכו"ם לישראל ברבית מותר לישראל להלוות לעכו"ם על אותו משכון ברבית ולקבל מהישראל הרבית שחייב לעכו"ם שהרי הישראל השני לא הלוה לראשון כלום אלא לעכו"ם ובמקומו הוא לקבל הרבית מיד הישראל מעותיו של ישראל מופקדות ביד עכו"ם והלוה אותם לישראל ברבית אם היו באחריות העכו"ם מותר לישראל ליקח הרבית כיון שהם באחריות העכו"ם חשובין כשלו ומה שנותן הרבית לבעל המעות אינו אלא כמתנה בעלמא ואם היו באחריות ישראל אסור לו ליקח הרבית: מעותיו של עכו"ם מופקדות ביד ישראל אם הם באחריות הישראל אסור לו להלוותן ברבית. ואם הם באחריות העכו"ם מותר להלוותן ברבית: ישראל שאומר לעכו"ם הילך שכרך והלוה מעותי ברבית אסור שהן באחריות הישראל ועכו"ם שאור לישראל הילך שכרך והלוה מעותי ברבית מותר אבל אסור לעשות כן משום מראית העין ויראה שגם בפקדון אסור אע"פ שאינו חייב באחריותו משום מראית העין וי"א שאינו מותר אלא כקצץ לו שכרו דבר ידוע בין אם ירויח או לא ירויח אבל אם אמר ליה פליגא לך בריוח אסור אע"פ שאין לו בהפסד כלום ויש מתירין הואיל ולא משום כספו בא לו וכ"כ הרמב"ן עכו"ם שעשה לישראל אפוטרופא על נכסיו מותר ללות' ממנו ברבית וישראל שעשה לעכו"ם אפוטרופוס על נכסיו אסור ללוות ממנו ברבית וגם בזה תלוי במי שאחריות עליו: ראובן שאומר לשמעון לקחת ממני רבית מיד ליד ושמעון משיב לא לקחתי אלא על יד עכו"ם נאמן כתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה שנאמן בלא שבועה אבל אם משיב איני יודע אם נתתה לי מעולם מעות ברבית צריך לישבע על אותן מעות שטוען ראובן שהלוה אותם לו ברבית שאינו יודע שנתנם לו מעולם: