טור, יורה דעה קמט

עיר שיש בה אליל אסור לילך שם אם הדרך מיוחד לאותו העיר לבד כגון שאין הדרך כבושה מכאן לשם אלא לאותה העיר אבל אם יש מעבר לעבור משם לעיר אחרת מותר ופירש"י דטעמא משום חשדא שיחשדוהו שהולך לשם לאליל ומשום הכי קאמר בירושלמי שלא אסרו אלא באכסנאי אבל בן עיר מותר. שיירא מותר שכן דרך שיירא לילך בכ"מ. כתב א"א הרא"ש ז"ל יש ששכתבו שאם יהודים דרים בעיר מותר דתלינן דלדבר עם היהודים הולך שם ומתוך הירושלמי אינו משמע כן דלא שרי אלא בבן עיר שיה חוץ לעיר והולך לביתו ע"כ וכתב הרשב"א ומשום הך טעמא דחשדא אפילו ישראל הדר בעיר שיש בה אליל אסור לילך לרחוב שאליל שם אם אין אותו רחוב פתוח לשוקים אחרים דנראה כהולך שם כדי לעובדה וכל שכן שאסור ליכנס לעולם לחצר אליל ואפי' לדבר עם אחד מהם ואפשר אפילו על עסקי רבים ואפילו על פקוח נפש אסור ליכנס שם כדאמרינן גבי מעיין המושך מים לפני אליל שלא ישתה אפילו אי מאית אי לא שתי ע"כ והר"י כתב ומשום אליל שבעיר אין לאסור לילך שם אלא מיירי שעושין יריד ביום האיד ולפי שעכו"ם מתקצבין מכמה מקומות והולכים שם אסור שלא יהא נראה כאחד מהם הולך שם לסחורה ולכבד אליל אבל בעיר שעושין שם יום איד ואין הולכין שם משאר מקומות לא מצינו שיהא אסור לילך לשם משם חשדא וכן היא מסקנת א"א השרא"ש ז"ל. עיר שיש בה יריד של אליל וכל מי שלוקח שום דבר נותן מכל לאליל אסור ליקח משם כלום בין אם יתן מכם או לא יתן שאם יתן מידי מהני לאליל ואם לא יתן הרי זה נהנה ממנה שמנחת לו המכס. ואם לקח משם בהמה תעקר שיחתוך פרסותיה מהארכובה ולמטה פירות כסות וכלים ירקבו מעות וכלי מתכות יוליכם לים המלח לפיכך פעמים שהעכו"ם מוכר חפץ ואומר לא אתננו לך אלא בכך וכך ועוד פשוט לאליל פלוני או שרגילים שנותנין לאליל הפשוט שמקיימין המקח בו אסור לישראל ליקח ממנו וכתב בספר התרומות ואם אינו מזכיר בפירוש אליל אלא אומר אתננו לך בכך וכך ופשוט יותר מותר ואפילו אומר ועוד פשוט מיותר לאלוה שלו אפשר שהוא מותר דשמא דעתו ליתנו לעניי עכו"ם ודוקא ביריד שנותנין המכס לאליל אסור ליקח מהם אבל ביריד שאין נותנין מכס לאליל או ליקח מבעל הבית שאין לוקחין ממנו מכס מותר כדתניא הולכין ליריד של עכו"ם ולוקחין מהם עבדים ושפחות אחד עבד עכו"ם ואחד עבד ישראל בתים שדות וכרמים וכותב ונותן ומעלה בערכאות שלהם מפני שהוא כמציל מידם וכתב ה"ר יונה אפי' במקום שאין נותנין מכס לא התירו לילך שם לקנות אלא אלו מפני שדברים אלו אין אדם מוכר אותם אלא מפני חסרון כיס הילכך משום מיעוטינהו שרי לילך שם וליקח מהם אבל כסות וכלים העשויין לסחורה אסור לילך שם וליקח מהם שאין זה כמציל מידם אלא מהני ומעשיר ודאי הדר שם מותר ליקח כל דבר כיון דלא יהבי מכסא אבל לילך שם וליקח לא התירו אלא עבדים ושפחות ובהמות שהן יישוב ללוקח ומיעוט למוכרים וכל זה איירי ביריד שאינו ביום האיד אבל אם הוא ביום האיד אסור לשאת ולתת עמהם כדפי' לעיל וכתב א"א הרא"ש ז"ל וי"א דהאי יריד יום איד הוא ואפ"ה מותר ליקח כל דבר שצריך משום דלמא לא משכח להו אלא ביריד והוה ליה לגבי דיריה דבר האבוד ונבי דידהו ליכא רווחא דביריד זול תרעי טפי משאר זמני והיינו דאמר משום מיעוטינהו כלומר דממעט להו רווחא ומטעם זה נמי מותר למכור לו סחורה אובדת וכ"כ רב האי בתשובה והאידנא נוהגין היתר לישא וליתן להלוותן ולפורען אף ביום אידם מהטעמי' שכתבתי למעלה וגם האידנא אינו מצוי שיתנו המכס לאליל ואם יש מכן הוא לכהנים ואוכלים ושותין אותו ואין קונין ממנו לא תקרובת אליל ולא נוייה ע"כ: עכו"ם ההולך ליריד שמוכרין שם אליל וצרכיה מותר לשאת ולתת עמו בין בהליכה בין בחזרה שאין אנו תולין שמכר של אליל וישראל ההולך שם בהליכתו מותר בחזרה אסור שאנו אומרים ודאי אליל מכר שם: