תומת ישרים על אבות דרבי נתן מא:ח

אוכל חולין בטהרה. כאן חסר בהעתק והיה כתוב עוד שם זה הלשון אמרה לו בתו של פלוני אהובך אמר המלך לעבדיו הפשיטו כליה והלבישו כלי מילת והושיבוה על מטות כסף וזהב הלכו עבדיו ועשו כן לימים סרחה הנערה על המלך אמר המלך איני מכה אותה ואיני הורגה אלא טלו מה שעליה והלבישוה כליה ותלך לבית אביה לקיים מה שנאמר ועמה הגלי לבבל בעזרא סימן ה':

כסף מצרים חזר למקומה וכו'. ולי אני תם ן' יחייא המגיה נראה שמה שחסר מתחלת מאמר זה הוא מה שאמרו חז״ל במסכת פסחים דף פ״ז ע״ב והביאו הילקוט במלכים סימן ר״ד במעט תוספת אולי היה כתוב כן בגירסתו וז״ל המאמר תני ר' חייא מאי דכתיב אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה יודע הקב״ה שאין ישראל יכולין לסבול אכזריות של ארמיים לפיכך הגלה אותן לבבל כו' ר״ח אמר כו׳ ר' יוחנן אמר מפני ששגרן לבית אמן משל לאדם שכעס על אשתו להיכן משגרה לבית אמה והיינו דר' אלכסנדרי דאמר שלשה חזרו למטעתן. ישראל וכסף מצרים וכתב לוחות. ישראל הא דאמרן נ״ב [כ״ה] בגמרא אבל הילקוט הוסיף וז״ל ישראל דכתיב ביהושע סימן כ״ב בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם. וכתיב בעזרא סימן ה' וביתה סתריה ועמה הגלי לבבל. כסף מצרים דכתיב ויהי בשנה וכו׳ כתב הלוחות דכתיב ואשברם לעיניכם תנא לוחות נשברו ואותיות פורחות עכ״ל המאמר. ופרש״י ז״ל כסף מצרים שבזזו ישראל בצאתם ממצרים כדכתיב וינצלו את מצרים. ובימי רחבעם עלה שישק מלך מצרים ונטל את כל האוצרות עכ״ל רש״י ז"ל. וזה שכתב רש״י ז״ל הוא מבואר יותר באורך בפ׳ ערבי פסחים (פסחים דף קי״ט ע״א) ע״ש: >והנה אין ספק אצלי שכך היה תחלת המאמר גם בזה כי פה הוא מונה הדברים של שלשה שלשה והיה מתחיל שלשה חזרו למקומן ישראל וכסף מצרים וכתב הלוחות. וחסרה חלוקת ישראל ובקל יוכל המעיין לראות כי המשל שהמשילו בגמרא מפני ששגרן לבית אמן שאמר על בבל הוא מה שנזכר בזה אמר המלך איני מכה אותה כו׳ ותלך לבית אביה. ושני המאמרים מקרא אחד דרשו. עם שיש לדקדק איך מביא ראיה מפסוק ועמה הגלי לבבל כי ידוע אצל הכל כי ועמה בלשון ארמי הוא כמו והעם בלשון הקדש וא״כ איך הוא דורש שהעם היה תחלתו מבבל דבשלמא לגמרא דידן דמייתי ראיה מפסוק בעבר הנהר ניחא אבל למאמר שלנו ולפי גירסת הילקוט היכי מוכח לה מהאי קרא והנראה לי הוא כי אם כוונת הפסוק היתה לומר והעם הגלה לבבל היה ראוי להכתב ועמא באלף בסוף התיבה ומדכתב ועמה בה״א ובמפיק בה״א מורה שרוצה לומר עמה של בבל הגלה לבבל והוא דקדוק נכון: