מסכת סופרים ב

(מניחין בין שם לשם כדי שיהיו ניכרין ובאותיות כדי שלא יהא מעורבבין אם עירב את האותיות או שהפסיק באמצע השם אל יקרא בו):

מניחין בין שיטה לשיטה כמלא שיטה ובין תיבה לתיבה כמלא אות ובין אות לאות כמלא שער (ובין דף לדף כמלא אגודל). עשה סוף הדף לתחלתו פסול. עירב את האותיות או שהפסיק באמצע השם אל יקרא בו:

מניחין בין דף לדף שם בן ארבע אותיות. לא יכתוב שנים בסוף הדף ושתים בין דף לדף אבל לא משם קטן ואם היה שם קטן בפני עצמו של שלש אותיות אסור:

מניחין בין דף לדף בתורה ריוח שתי אצבעות ריוח ובנביאים ובחומשין ריוח גודל אחד. מניחין מלמטה בתורה ריוח טפח ולמעלה שני חלקים בטפח. ובנביאים ובחומשין שלש אצבעות מלמטן ושתים מלמעלן. כאן וכאן אם רצה להוסיף מוסיף ובלבד שלא יהו הרוחות מרובין מן הכתב. מניחין בין ספר לספר בתורה ארבעה שיטין ובנביאים שלש שיטין:

גמר כל הספרים ושייר בו דף אחד עושה אותו יריעה אחת קטנה ואינו נמנע. מניחין [אותו] בסוף הדף כדי להקיפו עושה עמוד בסוף הספר בתחלה כדי להקיפו וא"צ לעשות כן בתחלתו ובתורה מכאן ומכאן לפיכך גוללין הספר לתחלתו ולתורה לאמצעית ואין פותחין את התורה ביריעה ואורכו של ס"ת ששה טפחים:

אין פוחתין ביריעה פחות משלשה דפין ולא מוסיפין על שמנה. אבל בשיטין נותנין טעם במסעות ארבעים ושנים וברבבות של ישראל ששים ובזקנים של ישראל שבעים ושנים ובתוכחות של משנה תורה תשעים ושמנה הכל לפי הכתב. במסעות שנאמר (במדבר ל״ג:ב׳) ויכתב משה את מוצאיהם. ברבבות ישראל שנאמר (שמות לד) כתב לך [וגו׳] ואת ישראל מה ישראל בששים ריבוא אף שיטה של תורה בששים (ריבוא). בזקנים שבעים ושנים שנא׳ (במדבר י״א:ט״ז) אספה לי שבעים איש וגו׳. וישאירו שני אנשים במחנה [וגו'] והמה בכתובים שבעים ושנים. ובתוכחות תשעים ושמנה שנאמר (דברים כ״ח:נ״ח) אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת [וגו׳] ובקלפים לא נתנו שיעור אלא כל שרוצה מוסיף ובלבד שלא יפחות משלשה דפין :

יריעה שבלתה לא יטול שנים ויחזיר שנים אלא נוטל ג׳ ויחזיר ג׳ ומה שהוא מחזיר כמדת כתב ראשון:

שיעור הדף כדי שיהא רואהו ובקטן לא יפחות מטפח. ר׳ יוסי בר יהודה אומר לא יפחות משלש אצבעות:

ולא יעשה חצי ארכו [יתר] על רחבו ולא רחבו יותר על הצי ארכו אלא *מאמצעו הוא ועושה אותו מן המובחר:

לא יעשה חציו גויל וחציו קלפים אבל עושה חציו גויל וחציו צבאים קלפים מפני שאינו מן המובחר:

אין דובקין בדבק ואין כותבין על גבי מטלית ואין תופרין במקום הכתב. אמר ר׳ שמעון בן אלעזר משום ר׳ מאיר דובקין בדבק וכותבין על גבי מטלית אבל אין כותבין במקום הכתב מבפנים אלא מבחוץ. צריך שיהא משייר מלמעלן ומלמטן שלא יקרע ומחו לה אמוחא מלמטה למעלה ומלמעלה למטה . הלכה למשה מסיני ספר תורה שנקרע מטלה עליו מטלית מבחוץ. כל האותיות הכפולים באל"ף בי"ת כותב את הראשונים בתחילת התיבה ובאמצע התיבה והאחרונים בסוף ואם שינה פסול. (ספר שנקרע מטלה עליו מבפנים אבל לא מבחוץ):