מסכת סופרים יב

מפסיקין בברכות ואין מפסיקין בקללות א"ר חייא בר גמדא מה טעם דכתיב (משלי ג׳:י״א) ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשם קוצים קוצים:

א"ר לוי אמר הקב"ה אינו דין שיהיו בני מתקללין ואני מתברך אמר ר׳ יוסי בר אבין לא מטעם הזה אלא זה שהוא עומד לקרות בתורה פותח בדבר טוב וחותם בדבר טוב:

לוי בר פאטי שאל לר׳ חנינא אילין ארוריה מאי יקרינון חד ויברך לפניהן ולאחריהן אמר ליה אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא קללות שבתורת כהנים ושבמשנה תורה:

ר׳ יונתן ספרא דגופתרא נחית להכא חמא לרבי אבונא ספרא קרא שירת הבאר ובירך לפניה ולאחריה א"ל ועבדין כן א"ל עד כדון את לזו צריך כל השירות טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם:

אשאלת לרבי סימון אמר לון בשם ר׳ יהושע בן לוי אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא שירת הים ועשרת הדברות וקללות שבמשנה תורה:

א"ר אבי אני לא שמעתי אלא נראין הדברים בעשרת הדברות רבי יוסי בר אבין בשם רבי בתומנתא פסוקייא אחריה ובמשנה תורה טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם:

ר׳ יצחק סחורה שאל את ר׳ יצחק נפחא ר"ח טבת שחל להיות בשבת במה קורין לענין כלות והמפטיר בשל שבח ור"ח. (שחל) [חל] להיות בחול קורין ביום ראשון שלשה בשל ר"ח והרביעי בשל חנוכה שכל התדיר מחבירו קודם לחבירו והואיל וקרא תחילה (בכל) [בשל] ר"ח ביום שני יקרא ג׳ לחנוכה והרביעי של ר"ח ובראשי חדשיכם עד שישלים (כל השיטה) ולמה כן שלא בא הרביעי אלא מחמת מוסף ראש חדש (ואם היה בשבת תורגמן או דרוש מפטירין בנביא או שלשה פסוקים או חמשה או שבעה ואינו חושש לעשרים ואחד פסוקים):

אמר ר׳ יוסי בר אבין שירת הלוים לא יפחתו לו מששה קרויות וסימניך הזי"ו ל"ך ואלו הן האזינו. זכור. ירכיבהו. וישמן. לו. כי ידין ה' עמו. ויש לה פסוק שיטה מלאה מלמעלה ושיטה מלאה מלמטה כנגד כך נהגו לעשות שיטותיה של תורה :

וסימן תחלת השיטים האזינו. יערוף. כשעירים. כי (שם ה׳ אקרא). [הצור.] אל. שחת (לו בניו). הלה׳. הלא (הוא). זכור. שאל. בהנחל. יצב. כי (חלק). ימצאהו. יסובבנהו. כנשר. יפרוש. ה׳ (בדד). ירכיבהו. ויניקהו. חמאת. ואילים. ודם (ענב). שמנת. וינבל. בתועבת. אלהים. לא(שערום). ותשכח. מכעס. אראה. בנים. כעסוני. בגוי (נבל). ותיקד. ותלהט (מוסדי). חצי. וקטב. עם (חמת). ומחדרים. יונק. אשביתה. פן (ינכרו). ולא (ה׳). ואין (בהם). יבינו. ושנים. וה׳ (הסגירם). ואויבינו ומשדמות. אשכלות. וראש. חתום (באוצרותי). לעת. וחש. ועל (עבדיו). ואפס. צור. ישתו. יהי (עליכם). ואין (אלהים עמדי). מחצתי. כי(אשא). אם (שנותי). אשיב. אשכיר. מדם (חלל). הרנינו. ונקם:

ר׳ זעירא ר' ירמיה בשם רב אמר שירת הים ושירת דבורה נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח:

שירת הים שלשים שיטין. אז. לאמר. ורכבו. לישועה. אבי. שמו. שלשיו. אבן. ה׳. קמיך. אפיך. נוזלים. אויב נפשי. ברוחך. אדירים. כמוכה. פלא. בחסדך. קדשיך. אחז. אדום. כל. ופחד. יעבור. קנית. לשבתך. ידיך. בא. מי :

סימן שירת דבורה ששים וחמשה שיטין ותשר (דבורה). לאמר. ברכו. רוזנים. לה׳. משעיר. רעשה. מים. סיני. ענת. נתיבות. חדלו. אם. חדשים. אם. בישראל. בעם. צחורות. על. משאבים. פרזונו. [ה׳.] עורי. אבינועם. ירד. בעמלק. מכיר. [ספר]. כן. ברגליו. חקקי לב. המשפתים. ראובן. שכן. ישב. ישכון. על. נלחמו. על. לקחו. ממסילותם. גרפם. נפשי. סוס. מרוז. ישביה. ה׳. יעל. באהל. נתנה. ליתד. עמלים ראשו. שדוד. סיסרא. לבוא. שרותיה. רחמתים. לסיסרא. רקמתים. אויביך. הארץ: