טוב הלבנון, שער עשירי - שער אהבת ה' א

כלות הנפש מל' כלתה לתשועתך נפשי (תהילים קי״ט:פ״א):

נוטה להתחבר:

מהאישים הרוחניים מלאכי עליון:

כנגדה ההפך ממנה:

העיר אותה לחוס עליו שאעפ"י שמדין רוחניותה ראוי שתהא שונאת הגוף העב כטבע כל ההפכים אבל ברצות ה' לקיום האדם השלים אליו הנפש לחוס עליו:

בעבור השתוף וההברה אשר נטבעה וכו' ר"ל שזה היה מוכרח שא"א שיהיה תיכף בתחלת גדולו עוזב הגוף ונוטה אל אור העליון בטרם נתגדל ונשלם שכלו:

יזמן לו מי שישמשהו וכו' כלו' וכמו כן יזמן לו מי שמשמשהו וחושב על תקונו:

וכשתרגיש הנפש בענין וכו' ר"ל כאשר יושלם הנפש ותגבר שכלה להבין שיש כאן ענין שמוסיף אור בעצמותה והגוף אינו רק טפל לה:

תטה במזמתה אליו וכו' אז תעזוב שמוש הגוף בכחותיה השפלות אבל עם מזמתה שהוא השכל תתעצם לדבק אל האור ההוא הרוחני שהוא אוהבה הנאמן:

והיו קרואי הגוף רבים צריך לשמוש רבים כלומר חפץ שיעבדוהו הרבה:

וצרכיו וכו' מתמידים כלו' לעולם אין די לו ובכל רגע צריך לטפל בו:

ולא היתה הנפש יכולה לעמוד וכו' כלו' ומאחר שאין הנפש בעוד שהיא נמשכת אחר הגוף יכולה להתאפק מלשום כל עיונה על הגוף כדי שתשקוט ממדוי גופה:

מכלי מרגוע מדוה גופה מבלי שתצטרך להרגיע מדוי גופה:

נטרדה הנפש בעניני מאהביה הראוים לה ע"כ מדרך רוב האדם שיהיה נטרד בבקשת אהבת הרוחניות מה שהוא ראוי לעצם נפשו:

והמתיחדים בעצמה שהם אחדים עם עצם שכלה אשר בזה הצלחת הנפש:

בנוה מרגועה ר"ל בעוה"ב:

מעוצם מה שנוקשה בו מחוזק הדבר שהיה לה למוקש והוא הגוף וצרכיו הרבים ונוקשה מל' ונוקשו ונלכדו (ישעיה כ"ח):

וסמוך לזה והדומה לזה:

מעצמתו מעצם כבודו:

תשוקה ישקו אותה:

עם זה עם העוני והיסורין:

ומימר לי מלשון כי המר שדי לי (רות א׳:כ׳):