טוב הלבנון, שער שני - שער הבחינה ה

ואם הצורך אליו גדול ואנו חייבין לבחון בו הקרוב אלינו יותר. כצ"ל:

הסבה הקרובה יש סבה שהיא קרובה ויש שהיא רחוקה. ד"מ אדם המכה במקל בצרור אבן ונדחה האבן והכה את האיש. הנה הסבה היותר קרובה להכאת האיש הוא האבן. והמקל שביד האדם אף שהוא ג"כ סבה אבל יותר רחוקה מן האבן. והאדם המכה במקל סבה יותר רחוקה. וכן כיוצא בזה:

להוית העולם הגדול שעל ידו נבין הוית העולם:

ומולדתו כח המוליד שבאדם:

וחבור חלקיו סדור האברים שבו:

שהפילוסופיא פילוסוף פי' בערוך שהוא בלשון יון אוהב החכמה. ופילוסופיא שם נגזר מן פילוסוף:

ונפשי יודעת מאד. כלומר מנפש האדם ותיקונו מבואר פליאות מעשיו:

לא נכחד עצמי ממך מלשון עצם האדם:

אשר עושיתי לשון סחיטה. כמו עשו דדי בתוליהן [יחזקאל כ"ג]:

רוקמתי בתחתיות ארץ שנוצר בגידים וורידים ועורקים כמעשה רוקם. וארץ כנוי למדור התחתון שברחם האשה:

גלמי ראו עיניך בתחלת היצירה הוא כגולם מבלי היכר האברים. ודבר שלא נגמר מלאכתו נקרא גולם:

ועל ספרך כלם יכתבו ספרך כנוי לגרמים השמיימים וכוכביהם המשפיעים על כל חי וכדרך שאמרו חז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא. ולזה אמר ועל ספרך וגו'. כלומר שאעפ"כ הקב"ה פוקד על כל נוצר עת יצירתו וצופה ויודע מקרהו כל ימי חייו לפי מה שנתחייב לו מרגע יצירתו במעי אמו כמו שנודע לחכמי האצטגנינות:

ימים יוצרו כלו' עם רגע יצירתו נוצר עמו מקרה זמניו ואת אשר יגיע אליו:

ולא אחד בהם הקרי הוא ולו בוי"ו והוא מוסב על גלמי. ואמר שלגלמו בעת יצירתו תיכף נקבע לו אחד מן הימים כלומר המקרים אשר יעברו עליו:

המציאו אחר אפסו בראו אחר שלא הי' רק אפס ותהו:

אל תבונת הצומח עשבים ותבואות אשר למאכל האדם אשר חומרם מורכב מד' יסודות:

אל תכונת המזון שהאד' ניזון בהם והם מתהפכי' בקרבו ע"י כח הזן שבו לכל הלחות שבאדם כמו הזרע והדם ושאר ליחות:

אל תכונת החיים מן הזרע נוצר הולד לו חיות במעי אמו:

אל תכונת האדם כשנולד דכל זמן שהוא במעי אמו לא קרינן ביה נפש אדם וההורגו פטור וכמ"ש בפ' ד"מ דרק בן נח חייב על העוברי':

בשנוי' השנוי החוזר למקומו בזמן נקרא גלגול כמו הגלגל שחוזר למקומו:

ומצועים מתמידים שנוי ממקום למקום נקרא מצוע. כמו את צועה זונה (ירמיהו ב׳:כ׳). ושלחתי לו צעים וצעהו (שם מ"ח). והמפרשים שפירשו שהוא מל' אמצעי טעו:

מחוברים במחשבה נכונה כל עניני שנוייו וסבותיו הם עפ"י מחשבה נכונה להיטיבו באחריתו ולהשלים תקונו:

מורכב מיסודות ד' היסודות.שכל אחד איכותו משונה מחבירו והפכי לו:

וטבעים שאינם דומים הם ד' מרות. מרה ירוקה. מרה אדומה. מרה לבנה. ומרה שחורה. שהם משתנים בטבעם והפכים זה לזה:

גוף עומד מתקיים:

מתאחד במראיתו נראה שהוא אחד ובו טבעים חלוקים:

עצם רוחני אוירי כלומר אינו מורגש. ותפס לשון המקרא שנאמר נשמת רוח חיים:

באמצעיים ראוים לב' הקצוות כי הנה הגשמיות והרוחניות הם הפכים זה לזה. רק הם מתקיימים בדברים ממוצעים הראויים לקבל שניהם. כי רוח החיים והוא נפש הבהמית נקשרת בהרוחניח שהיא הנשמה. ורוח החיים נקשר בחום הטבעי. וחום הטבעי בדם והדם בגידים והגידים בעצמות:

והעורקים הם גידים הדופקים שבאדם כמו ועורקי לא ישכבון (איוב ל'):

והמיתרים הם הגידים הנראים אטומים נקראים נערפען בלעז. ומהם כל ההרגשה שבאדם והתנועות ונמשכים כמו חוטים ומשיחות כמו בשבעה יתרים לחים (שופטים ט״ז:ז׳) ובכלל האלל הנקרא האר פלאקס הקושרים החוליות והאברים זה לזה נקרא בענדר בל"א:

למצע למטה:

המזון המזומן הוא דם האשה שנעצר בעת העיבור ממה שהיא אוכלת:

על התנועה והתנודה הוא ג"כ לשון תנועה כמו נע ונד. כלומר שנמצא לו תנועה ופרכוס בעודנו במעי אמו:

תספור ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה בהגיע זמן הלידה נפתחים צירי הרחם והולד יוצא:

זולתי חוש המשוש וזה מחסד הבורא שלא יתפעל מהרגשת אלו החושים ואז יקרה לו נזק לחלישת טבעו שבו עדיין:

ניגר זב מלשון עיני נגרה (איכה ג):

כמעין הנובע שהוא מלא תמיד וכששואבים ממנו מים חוזר ומתמלא כבראשונה. וכמו כן הדד תמיד מלא וכל מה שהתינוק יונק חוזר ונתמלא:

ויגר מבלי מיץ שיזוב מעצמו מבלי שיינק הילד שאז ילך החלב לאיבוד. ומיץ מל' סחיטה כמו וימץ טל (שופטים ו'):

ומחנותו בזה כלומר ומה שיש עוד בזה מחסדי האל. והוא מל' וחנותי את אשר אחון:

לראות המראים כדי שיתקרב אל אהבת יולדיו וחנם:

וירגישו עליו מרגישים בצערו ועמלו יותר ממה שמרגישים בצער עצמם:

וחתול חבישה ועטיף בחתיכת פשתן לישר אבריו. כמו לשום חתול לחבשה (יחזקאל ל׳:כ״א):

ולנהלו לאט לנהגו בנחת:

על כרחו של ולד שאינו מבין שהוא לתועלתו:

ומיעוט הכרתו ואינו מחזיק להם טובה על רוב הטובות:

תגדל הדאגה לו דואגים בשבילו:

על סדר כפי אשר שמע:

ודלוג להרכיב הדברים מעצמו:

ויכיר קצת המוחשים בקי בהם ובשמותיהם:

כי ה' יתן חכמה וגו' השכל הנוסף בו מדי יום ביומו הוא משפע האל המשפיע על נשמתו עד שתגיע אל הגבול שאפשר לו:

והבכי מתיך הליחה ממסמס הליחה עד שיזוב דרך הורידים היורדים לעפעפי העינים:

מחליף את שיניו וטעם החלוף לפי שבימי הילדות שנזון במזונות דקים וקלים וכחו מעט. השינים עשוים בתכונה אחרת ממה שצריכין שיהיו בגדלות עבים וגסים לטחון בהם מאכלים קשים בכח יותר גדול:

זו אחר זו אינם נופלים כולם בפעם אחת רק זה נופל וזה צומח כדי שלא יחסר לחמו:

יעברו עליו חלאים ההכרחים כהאבעבועות פחקין ?מחזלן בל"א:

ומקרים מכאיבים חולשות רבות מתרגשים ובאים בימי הילדות:

ולא יעלם ממנו ענינו ענין העולם שלא יבטח בו וימשלו בו תאוותיו:

אל תהיו כסוס כפרד אין הבין שצריך סגירה במתג ורסן. כמו כן האדם המכאובים מכניעים תאוותיו:

והאצטומכא והקיבה. ?מחגין בל"א:

והסמפונות הגידים החלולים שבכבד להוציא והמותרות אל המרה ומן המרה יורד גיד חלול אל הבני מעיים לסייע על השלשול וההרקה. וגם הדם היוצא מן הלב מן החדר הימין סובב והולך דרך הכבד והריאה ומתחלק דרך גידים אל כל הגוף עד שישוב שנית אל הלב מצד שמאל כנודע לרופאים:

והכיסים כמו המסס ובית הכוסות והכרס ומקור השתן לסבול הזבל והשתן:

ושרש העצבים הם היתרים והרצועות שאין בהם הרגש נקרא ?האר ?פומקס בל"א ועל שם זה נקראים אלילים בשם עצבים בעבור שאין בהם הרגשה:

תעלה מוכנת שביל מוכן:

המרה האדומה הוא ט"ס וצ"ל המרה הירוקה. כי משכן מרה האדומה היא בדם:

השלפוחית כיס השתן:

ותחלינה אותו יהי' חולה מהנה:

נבוב חלול. כמו נבוב לוחות:

לחתוך האותיות כמו שאמרו המדקדקים אותיות בומ"ף מוצאם מן השפה. דטלנ"ת מן הלשון. זסשר"ץ מן השנים. ואולם אהח"ע מוצאו קול פשוט מן הגרון בלי כלי. וכן גיכ"ק אע"פ שהוא מן החיך צריך לעזר הלשון ג"כ:

הולך אל הריאה לקרר הדם בעוברו דרך עליו כי הדם מחמת תנועתו המהירה הוא מתחמם עד שמחזק בכמותו יותר מקודם כנראה בטבע כל דבר לח שנעשה יותר כשיתחמם ואז אין חלל הלב יוכל להחזיק כל הדם השב אליו. ולפיכך שואבת הריאה הרבה אויר כדי לקרר הדם בעברו ממנה אל הלב:

והלשון לטעום בו חוש הטעם עקרו הוא בקצה הלשון בהגיעו אל החיך:

להעביר המאכל והמשתה אל הושט. כשהלשון נלחץ אל החיך נבלע המאכל בושט:

הנצוק הנשפך:

עבדים ונציבים פקידים ר"ל ממונים שהם פקידים ואמר זה כלפי ד' כחות שבאצטומכא שזכר. והעבדים הם אברי הגוף וגידיו בכלל ובפרט. ולהם ד' פקידים שהם. המושך. המחזיק. המבשל. והדוחה:

אחד מהם עומד לצרכי העבדים ר"ל האדם בכללו שהוא המלך על אבריו והפקיד מקבל כל ההכנסות של המלך המוכן לצרכי עבדיו ומגיעם אותם ההכנסות אל הגזבר של המלך אשר אוסף כל הרכוש הבא בשבילם והוא בנמשל האצטומכא אשר המאכל והמשתה יורד לשם. והוא כלפי כח המושך שאמר עליו שמקבל המאכל ומגיעו אל אצטומכא:

ופקיד שני כלפי כח המחזיק כמו שפקיד המלך אוצר רכוש המלך ומחלק בשר לחם ויין וכדומה לזה לפי צורך כל אחד מהעבדים:

ופקיד שלישי הוא כלפי כח המבשל. והפקיד הד' כלפי כח הדוחה:

ולא יועילנו נסיון אם נסה דבר פעם אחת. לידע מנהגו כי ישכח אותו:

ולא ישקול דבר לא ישקול בשכלו לשער מן העבר על העתיד. ואפילו במה שנוהג שיהיה תמיד:

ומתועלות השכחה כלו' שיתעלם הדבר משכלו ולא יהיה עצור תמיד בשכלו. רק עד שיחפוץ להזכירו:

ולא היה טורדו ממנו מן העצבון לא היה טורדו שום שמחה. כלו' שום שמחה לא יכלה להעביר דאגתו:

ולא היה מקוה מנוחה ממקוה שם מקוה נאמר על איסוף וקיבוץ כמו מקוה המים וכמו ומקוה סוחרי המלך יקחו מקוה (מלכים א י׳:כ״ח). והענין כי ידוע שפיזור הנפש ר"ל שהאדם מתבונן בהרבה מעניניו מביא טרדות רבות והעצבות נמשך מן הטרדות. ובהפך מנוחת הנפש מביא ההשקט והשמחה אחריו. ומעתה לולא השכחה לא היה מקוה מנוחה ר"ל לא היה מאסף דעותיו אל המנוחה משום עניני תקוה באם היה זוכר תמיד דברים המעציבים אותו ובכללו פיזור הנפש:

ולא התעלם ממלוך מעצה בלבו להיות הפכפך בעניניו. כמו וימלך לבי עלי (נחמיה ה׳:ז׳):

ולא יודע עול בשת העושה עולה לא ידע להתבייש:

שהוטבע באדם שהוא בטבע להתבייש מפני בני אדם לא בבחירה ורצון:

חייבין מעבודתו על הגמול הטוב שגומל אותנו תמיד:

ודעתנו השקפתו כלו' שאנו יודעים שהוא משקיף על הנסתרות כמו הנגלות. ואנחנו בושים על הנגלות מפני השקפת בני אדם. ולמה לא נבוש גם על הנסתרות מפני השקפת הבורא עלינו אשר אנחנו חייבים בעבודתו מרוב טובותיו עלינו:

מבלעדי מי שפקדם מל' חסר. כמו ולא נפקד ממנו איש (במדבר ל״א:מ״ט) ור"ל חוץ מי שחסר האל ממנו את שכלו והכרתו מחמת חולי שצוה על מוחו:

אך המדות עד כאן דבר במדות הטבע וכאן חזר לבאר מדות הטובות שבשכל:

לא יכילהו לא ימדוד אותן הזמן והמקום. כמו קטן מהכיל את העולה (מלכים א ח׳:ס״ד):

ולא יתדמה אליו דבר להעריך אליו שום דבר:

בא לידי חשבון בעבור שהאדם בעל שכל והכרה הקב"ה חושב עמו מעשיו ובא לידי דין:

ומדקרק עליו בוראו הבורא מדקדק עם בני אדם. ומי ששכלו יותר גדול הקב"ה מדקדק עמו יותר. מפני שיבין יותר להשתמר מן החטא:

מן הנראות שמבין שאין הענין כמו שנראה לעיניו:

בנסיעת הצל שלפי הנראה לחוש יש ממש בצל מאחר שהוא מתנועע ונוסע ממקום למקום. אבל עם השכל יבין שאין בצל שום ממש. אך המקום הנשאר חשוך אשר לא יוכלו ניצוצי האור להגיע שם מחמת הגוף המבדיל בין המקום להאור נשאר מצויר במקום על צלם אותו הגוף צל חשוך. וכשהגוף נוסע יצטייר מקום השני חשוך כמוהו ואין זה צל הראשון. אך כל מקום שהאור נחסר נראה במקום ההוא צלם חשוך בתואר אותו הגוף:

ומעשה הטפה האחת כי לא יאומן שטפה אחת מן המים לדקותה וחלישותה תנקוב חור בצור החלמיש. ועכ"ז אנו רואים כשתרד הטפה בתמידות זמן רב על אבן קשה נראה בו נקב ומשיג השכל שמן הטפה נתהוה החור הזה. והוא מפני שבכל פעם בנופלה על הצור עושה בו מעט גומא מה שאין החוש משיגו עד שיקבצו הרבה טפות כאלו:

ובין הראוי שהשכל מורה עליו שראוי שיהיה בראיות מן השכל:

והאפשר אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה:

והנמנע שהשכל שופט שהדבר הזה נמנע שהיה או שיהיה:

ויכיר מקומות הכוכבים לידע מרחק כל כוכב מן האופק. ומן נקודות הראש ונטייתו לצפון או לדרום. ומקום שבעה כוכבי לכת במזלות:

ויבין הערכים להעריך מספר זה כנגד מספר אחר ולחלק המספר לשברים עד שימצא הערך בדקדוק:

וההקשות הדמיונות שבחכמת המדות. ד"מ שנאמר כמה מדות מכלי זה תחזיק הכלי האחרת:

בחכמת הדבור חכמת ההגיון:

כאשר זכרנו בשכל מה שע"י השכל

עניני זולתו מדבור חבירו יבין את אשר בלבו וכל ענינו:

ושליח המצפון שליח להגיד הצפון והנסתר בלבו:

צוות חברותא מל' חז"ל צוותא בסימא:

ממעוותיו מעונותיו ע"י ודוי דברים:

כי גדר האדם הנה הסוג יקרא לגדר כולל כלו' מקיף דברים הרבה כמו שם בעל חי כולל כל אשר נשמת רוח חיים באפו. ושם גדר כולל מין מיוחד כמו חי מדבר שחי כולל כל בעלי חיים ומדבר גודר מין האדם בגדר לבדו להבדיל בינו ובין שאר בעלי חיים:

העוברים שנכתבו בימים העוברים להודיע המעשים והמקריים בימים ההם:

והנמצאים שכותבין עתה שידעו אותם דורות הבאים:

ויודעים דברי הרחוקים ע"י הכתב והמכתב:

שאפשר שבהגיעם אליהם חיי רוחם לפעמים הכתב המגיע לאדם מאוהביו מצילים אותו מהרבה רעות. או מבשר לו בשורה טובה המחי' את נפשו:

ושחיתותם והשחתתם:

הענינים המפוזרים שאנו מלקטים מכל ספרי החכמים דבריהם אחת לאחת ועושים מהם ענין אחד:

רב מהשלים הרבה מלזכור הכל:

וקדיחת האש ביש ספרים אינו וכן נכון:

מבלעדי שאר בעלי חיים שאינם מדברים שאינם נבראים בכף ואצבעות מפני שאין צריך להם:

מגבול הדרך וביתר שאת נתבאר פעולת כל אבר ותיקונו ע"פ חכמת המשקל נקרא מעכאני"ק ושאר כל החכמות באופן שבמלאכת האדם כל החכמות הלימודיות תקועים בבנין גופו ובחושיו החמשה וכמו שגלו חכמי הרופאים האחרונים:

מי יכין לעורב וגו' ודרשו חז"ל העורב אכזרי ואינו מפרנס בניו והקב"ה מזמין להם תולעים בתוך צואתם:

בתנועות משתנות יש שמתנועעים מן המערב למזרח. ויש שתנועתם מן המזרח למערב:

והמאורים החלוקים זה להאיר ביום כמו השמש. וירח וכוכבים לממשלת הלילה:

יראה חצי הגלגל הנה ידוע שמרכז הארץ הוא מרכז השמים שהם הגלגלים וחצי עובי הארץ רצוני קוטרה נתבאר בגיאומטרי"א שהוא קרוב לשני אלפים פרסה. אמור מעתה כשהאדם עומד על הארץ בכל מקום משטחה. הנה לקוטן קומת איש, וגם לפי מציאות הרים גבנונים שבין אדם הרואה לקצה השמים, ואם עכ"פ נניח שניצוץ עין הרואה כאלו הוא קו ישר עובר מקצה השמים עד קצהו ונוגע שטח הארץ וא"כ ראוי שלא יראה האדם חצי השמים רק פחות ממנו כמו חצי קוטר הארץ שני פעמים אחד במזרח ואחד במערב. ובאמת שאין הענין כן שאנחנו רואים תמיד ששה מזלות למעלה מן הארץ וכמו כן זריחת השמש ביום בינוני כפי הנראה לעין תמיד י"ב שעות. וע"כ שיעור חצי קוטר הארץ אין לו ערך כלל אפי' כנקודה לגודל המרחק העצום ולגודל הכוכבים שאין חצי קוטר הארץ פוחת כלל משיעור הכוכב הנראה לעין:

עם מה שהם מעידים בצירוף מה שהם מעידים:

הזמנים שאינם ידועים כלו' זמני השנה ותקופות וחלקי השנה מקיץ וחורף וקור וחום כבר היו נודעים ע"י הלוך השמש בגלגל המיוחד לה כנודע בתכונה. אבל לספר ימים ושבועות זה היה בלתי נודע לולי החשך:

רוב הידיעות התלויות בזמן כמו שנות החמה וחודש הלבנה ושיעור הקף כל א' מהגלגלים:

בישול המאכל כבר ביארו חכמי הטבע כי השינה סבה לעיכול המזון:

צוות חברותה:

אור העינים ניצוצי הראות:

ששם מוראו וזה מכח הרוחניות אשר באדם ותדע שלמחר הוא מת ואז אינו בטוח מן העכברים:

והיא התנועה הדבקה כבר אמרו הטבעיים שכל שנוי נקרא תנועה. כמו ההויה וההפסד. הצמיחה וההתוך כלו' הרקבון. וכל השתנות בכלל ממראה למראה נקרא שנוי ותנועה. לפי שאין השנוי בא פתאום רק חלק אחר חלק כמו שאנו רואים ד"מ צמח שגדל מדי יום ביומו ונוסף על כמותו הוא מחמת התנועה שהתנועעו חלקי עפר ומים ואש לחבר אליו. וכן כשירקב העץ לעפר אנו יודעים כי חלקי האש והמים ואויר שהיו בו הלכו והתנועעו ממנו מעט מעט. אע"פ שאין העין רואה זה השכל משיג אותו אחר שראה ענין תנועת העתק כשהגשמית נוסע ממקום למקום ע"י זה הוא מבין כל עניני ההשתנות (ועיין במורה ריש ח"ב הקדמה ד') ולזה אמר שהתנועה דבקה לכל מחובר רצונו לכל מורכב מד' יסודות:

אמתתה ורוחניותה בענין ההויה והוא חבור הרוחניות כמו נפש הצומח אל הצומח. ובהפסדה בהעתק ממנו נפש הצומחת כל זה בכלל תנועה וכן בנפש החיונית והמשכלת:

כי כל תנועותיך כבר כתב המורה בפ' ע"ב מח"א שכל תנועה הנמצאת בעולם התחלתה תנועת הגלגל. כי ודאי כל תנועות בעלי חיים ושינויהם בדברים הבלתי נוגעים לאחת ממצות ה' אינם רק מחמת השתנות האויר והזמן והעתים. והוא תלוי בתנועה. וכן כשיתנועע בעל חי לבקש מזונו הוא מפני שירעב ונתעכל המזון בקרבו וזה ג"כ תנועה וכן כל חשק אדם וחפצו בא מחמת דבר אחר שהעירו אותו על זה והכל תלוי בתנועה ותכלית התנועה קשורים בגלגל העליון המחליף העתים וממזג הזמנים. ותנועת גלגל העליון נקשרת בחפץ הבורא והבן זה:

וזכור הקשר שכל פנות שאתה פונה הם מחפץ הבורא. מלבד עניני המצות והעבירות:

ורצה בגזרותיו קבלם באהבה אולי אחריתך ישגא מאד:

והבוטח בה' שאינו בועט בהמקריים העוברים עליו לעמוד כנגדם לדחותם:

חסד יסובבנו יהיה המסובב מהם חסד:

ומתקשים עלינו קשים עלינו:

ובהיפך שלפעמים נראה לאדם שטובה גדולה נזדמנה לו ואחריתה מרה כלענה:

כלילת ל' עלוי ויופי כמו אהבת כלולותיך (ירמיהו ב׳:ב׳). כלילת יופי (איכה ב'):

היש בהבלי וגו' אם יוכלו אלילי העמים להוריד גשם. ושהשמים והוא הרקיע רצוני האויר כמו שנא' ועוף יעופף ע"פ רקיע השמים (ועיין במורה פ' ל' מח"ב) יתנו רביבים הוא המטר הדק. והנה כבר נתבאר לחכמי הטבע שהמטר התהוה מן האדים הלחים העולים מן הימים וכמו שנאמר ואד יעלה מן הארץ וגו'. והוא נחלק לג' חלקים. הא' מהם הלח מאד. וזה כשיגיע עליו מעט קור כמו קרירות סוף הלילה. חלקי המים אשר באד הלח מתקרבים זא"ז מחמת הקור ונופלים לארץ רסיסים דקים והוא הטל בימות החמה והכפור בחורף. והחלק השני מן האד הוא עולה למעלה עד נכון היום. ולפי הנתבאר בטבעיות שהאויר כל עוד שהוא נגבה הוא יותר קר אלא שהחלק הזה ג"כ הוא לח הרבה וכשעולה מעט הקור מצמצם חלקיו. והוא יורד למטה וממנו רביבים והוא מתהוה מן הענן הקרוב לארץ. והחלק הג' הוא העולה כמו כן מחמת חמימות האויר לפי העת וקלות האד. עד שיפגע למעלה באויר קור חזק ממנו ויורידו מטה. ולפי שאז הענן בגובה מורגש מן הארץ כל רסיס מדי נופלו לארץ יתחברו אליו חלקי מים הנמצאים בתוך האויר מן האד העולה תמיד בתוך המרחק ההוא. ואז יהיו טפות המטר גדולות בכמותם ויהיה לגשם שוטף וירד בחזקה לגובה נפילתם והנה הטל אינו נעצר לעולם כמאמר חז"ל. אך הרביבים והמטר תלוים בהשגחת ה' אם לשבט אם לארצו לפי מזג הרוח המנשב בחלק העליון מן האויר שמפזר חלקי הענן. וזש"ה אם יש בהבלי הגוים מגשימים. והוא הגשם היורד מרחוק. ואם השמים והוא החלק התחתון יתנו רביבים אינם רק בהשגחת ה'. הלא אתה ה' אלהינו ונקוה לך הוא יורד לפי צדקותינו ומעשינו כדי שנקוה לו תמיד:

שבועות חקות קציר וזה הפלא מן השגחתו ית' שאין הגשם יורד תמיד. ובשבועות שבהם זמן הקציר ישמור לנו שלא ירד המטר להפסיד הקציר. ורק רוח טובה מנשבת ליבש ולנגב הקציר:

הנותן מטר ושולח מים אמר עוד שבצירוף תועלת המטר להצמיח זרעים. עוד בו תועלת להוית המים הנמצאים על פני חוצות בנהרות ובבארות. כאשר יאמרו רוב חכמי הטבע שכל המים המתוקים הנמצאים בארץ מלבד הימים שמימיהם מלוחים. הכל בא מתולדות המטר. וכדעת האומר בגמרא נהרא מכיפי' מתברך. כלו' מן המטר:

וקודרים שגבו ישע עניים אשר חשוך תארם מפני הרעב נתגדלו לישועה:

מוציא אלף ויותר וכמה מבואר יד ה' הטובה על ברואיו. לולי עונותינו שאין אנו כדאים לקבל רוב הטובה ההיא ותתמעט מן הפגעים בגזירתו ית':

כי ימצא בגרגיר אחד זה הוא ע"ד הפלא שיוציא גרגיר אחד ששה אלפים גרגרים. אבל בדרך ממוצע יוציא אלף פעמים כמוהו:

על ההקשה אשר זכרתי מן הכפל על דמיון הנזכר שהוא אלף או ששת אלפים פירות מן גרגיר פרי אחת:

ולו נתכנו עלילות הוא ית' מודד וקוצב גלגולי דברים ופעולות רחוקות. כמו הגידו בעמים עלילותיו (תהילים ט׳:י״ב):

הטרפים המזונות:

לאישי מיני החיים הם בעלי חיים הבלתי מדברים. אשר אין עצה ותבונה להם להביא לחמם ע"י תחבולות. השגחת ה' יותר נראית בהמציא להם מזונותם:

לתת אכלם בעתו כי אין להם אוצר שיאצרו להם מזונותם. אך הקב"ה מכין להם בעת צרכם:

וסדור ענינינו ביניהם אנחנו אוחזים אחוזה באדמתם וסוחרים את ארצם ואין מכלים אותנו:

והתגרות מחלוקות המלכים שהמון רב מסתכנים במלחמה לשמור ארצם ולדבר שלום גם לנו:

בקום עלינו אדם שאנחנו כפופים למלכיות אשר דתיהם שונות מדתנו:

התחלקות מדותם דעותיהם שונות: חושש לעצמו לא היה חושש רק לתקנת עצמו:

בנין מגדל שכל זה תקנת הכלל: מופקדים חסרים כמו ולא נפקד ממנו איש:

חקי התורות מצות הנמוסיות אשר השכל מורה על קיומם:

והשתדלם להרבות מהם טבע תקוע באדם לרדוף אחר משא ומתן ולצבור ממון להכין לטוב לפני אלהים ולחזק קבוץ האנושי:

ואם לא יעשה אע"פ שלא יעשה בממון שום חפץ:

והרבה משתמשים כלומר אעפ"י שלזהב ולכסף עצמו טבעי הרפואות לאיזה מיני חלאים כנודע ברפואות. עכ"ז הוא על המיעוט, ורובא דרובא הרפואות הם מהצומח והדומם אשר נקנים במחיר כסף:

שאינם ריקים מהם שיש להם כאות נפשם:

אל חפץ מפני שלא היה חשוב בעיני בני אדם:

והם מעט מצד כצ"ל. ומ"ש בספרים ומהם הוא ט"ס. ופירוש שהזהב והכסף מצד אחד הם מיעוטי הכמות והשיעור. ומצד אחד הם רבים כי אפשר לקנות בהם הרבה בכמות ובשיעור:

וכן הם יקרים מצד מצד אחד הם יקרים. שנדע שנוכל להביא בעדם כל אשר תתאוה נפשנו:

ונמבזים מצד כשלא ימצא דבר שיקנה בעדם הם נבזים. וכמו שנאמר כספם בחוצות ישליחו וזהבם לנדה יהיה וגו' נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו (יחזקאל ז׳:י״ט):

האויר הנשאף מל' שאפה רוח (ירמיה ב'):

שאינו בכל מקום כאויר כי מפני שאפשר להתקיים זולתו איזה ימים. פקדם הקב"ה במקומות מיוחדים כדי שיתנו תודה אליו ית' בהמצאו:

ולמצוא תמורתו כלומר שאפשר שיעמוד מבלי מאכל וימצא אותו ותמורתו כלומר חלופו דהיינו העדרו. כמו ע"כ לא נירא בהמיר ארץ (תהילים מ״ו:ג׳) כי זמן יותר אפשר שיתקיים האדם בזולת מאכל ממה שאפשר לו להתקיים באם אוכל ואינו שותה שאינו יכול להתקיים יותר משלשה ימים וכמ"ש המורה בענין זה בח"ג פ' י"ב במים ובלא מאכל אפשר שיתקיים כמו חמשה או ששה ימים וכמ"ש המורה שם:

יש להם תמורה כצ"ל. פירושו שגם למלבושים יש חלוף כלומר העדר וחסרון והשגתם יותר מעוטה ויותר קשה מהשגת המאכל:

אלא לאחר זמן כלו' אין אדם יכול להשיג אותם מהר רק לאחר זמן. כי לא יזדמן לו עורות תמיד וכן הצמר והצמחים צריך עת לגידולם ותקונם ומלאכתם וכן בעורות הם צריכים תיקון ומלאכה:

אלא מצד ההסכמה כלומר שמה שהם חשובים אצל בני אדם אינו רק שכך הסכימו הבריות והוא מסימני חכמה העליונה כמ"ש למעלה כי לא נמצא מהם אצל המון מה שנמצא וכו'. ד"מ כי ודאי שקרוב שימצא אצל אחד מבני אדם אפילו מהדלים שיש לו כור חטים מה שלא נמצא אצל המון בני אדם יחד כור מלא זהב: