טוב הלבנון, שער ראשון - שער ייחוד, הקדמה

מפנות דתנו פנה נאמר לפעמים על שם זוית וקצה כמו היתה לראש פנה (תהילים קי״ח:כ״ב). ארבע פנות העזרה (יחזקאל מ״ג:כ׳):

ולא יתכן לו מעשה אינו מקבל שכר על שום מעשה מצוה:

הפרק הזה ר"ל הפרשה:

נעשה ונשמע וכן הוא בלשון הגמרא לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי:

שהוא אלהינו עושנו ויוצרנו. ולקח אותנו להיות לו לעם:

כמו שאמר ה' אחד ואלו היה כונת הכתוב למעט השניות בלבד היה לו לומר ה' אלהינו הוא יחיד. אבל לשון ה' אחד מורה שהוא לבדו אחד האמת ולא זולתו שום נוצר ונברא יוכל שיאמר עליו שם אחד וכמ"ש בתחלת הקדמתו ולו יאתה שם האחדות האמתי. והוא יחיד ומיוחד. ר"ל יחיד שאין זולתו אלהים ומיוחד באחד האמת:

ושננתם לבניך ודברת בם והתחיל במצות האברים היותר נכבדים והעקריים שהם הפה והלשון בצירוף הכונה בלב ללמוד וללמד ולקרות שמע:

שאם לא יהיה לך בן אל תשים הבן עילת קריאתך אותם ר"ל שמה שחזר הכתוב לומר ודברת בם לא בא לבטל הידיעה ורק הדבור בלבד מספיק. רק כדי שלא נטעה לומר שהחיוב תלוי בשינונו לבן דוקא. לפיכך חזר ואמר ודברת בם לומר שעליו עיקר החיוב. ועילת לשון סבה:

שאין נמנע מן הלב ומן הלשון ר"ל שמצוה זו התלוי' בלב ולשון אין מניעה לקיים אותה בכל זמן ובכל מקום וכל זה להזהיר וכו' הטעם שצותה התורה על תמידות הענין אע"פ שאין החיוב לעשות כן תמיד ולזה אמר שכונת הכתוב הוא על רגילות הלשון בהם תמיד:

ולכסוף לו לחשוק אליו:

בחקי זכרון אהבת האוהבים בחוק הראוי שיהיה בין שני האוהבים:

שימני כחותם על לבך וגו' ר"ל שבקשה מן דודה שיהיה זכרונה חקוק על לוח לבו וחתום על זרועו. ונגד זה הוא תפלה של יד קשור על הזרוע נגד הלב להיות לנו לזכרון אהבת האל:

צרור המור דודי לי בין שדי ילין כמו כן זכרה היא אהבת דודה שאינו זז ממנה כמו צרור המור שמונח בין שדים:

ושם אותם שלשה ר"ל ששלש המצות האלו עשה אותם הכתוב ליסוד הדת:

האחד העובר שאיני נקרא אחד רק על דרך העברה:

ואחד האמת והחילוק יתבאר בסמוך: