תוספות הרא”ש על ברכות קנג

ששת אמר [עד] הזן את הכל נימא כתנאי דתני חדא ב' או ג' מברכין ברכת זימון ותניא אידך ג' וד' פי' ג' או ד' שאכלו ואין אחד מהם יודע ברכת המזון כולה בברכותי' אלא אחד יודע ברכה ראשונה והשני יודע השניה והשלישי יודע השלישית וקאמר דחייבין בברכת המזון לפי שכל אחד יברך ברכה שלו ונמצא ברכת המזון עולה משנים מהם או משלשתן וגמרינן מינה דברכת המזון עם הזימון אינה אלא ג' ברכות בלבד ולפיכך אינה נחלקת אלא לג' אנשים בלבד ולאידך ברייתא עם ברכת הזימון הם ד' ברכות, וקיי"ל כרב נחמן דאמר עד נברך וכן עמא דבר דהא כל יחיד מברך ברכת הזן אלמא ברכת הזן אינה בכלל ברכת הזימון

כל הברכות כולן פותח בהן בברוך וחותם בברוך כדאמרי' לעיל כל מזמור שהי' חביב על דוד פתח וסיים באשרי וכן בהרבה מזמורים פותחין בהללויה ומסיימין בהללויה

שיש מהן פותח בברוך ואין חותם בברוך. כגון ברכת הפירות וברכת המצות

[ע"ב] ויש מהן חותם בברוך ואין פותח בברוך. כגון ברכה הסמוכה לחברתה. ופרשב"ם משום דפטרתה הראשונה שנפתחה בברוך, ור"ת פי' דחתימת הראשונה הויא פתיחה לברכה הסמוכה לה, וקשה לפי' דהא פריך בירושלמי והרי הבדלה ומשני ר' מפזרן והרי קידוש פי' דסמוכה לבורא פרי הגפן ופותח בברוך שניא [היא שאם היה אוכל מבעוד יום ומשכה סעודתו עד שקדש אינו אומר בורא פרי הגפן אלמא משמע אע"ג שברכה שלפניה אינה חותמת בברוך מיקריא ברכה השניה ברכה הסמוכה לחברתה אלמא פתיחת הראשונה [פוטרת] לסמוכה לה, ותימא אלהי נשמה אמאי אינה פותחת בברוך הא אינה סמוכה לברכה אחרת דאמרינן לקמן בפ' הרואה (דף ס':

] כי מיתער משנתיה אומר אלהי נשמה, וי"ל דאינה תפלה אלא שבח והודאה בעלמא לכך אינה פותחת בברוך ומן הדין לא היה אפילו לחתום בברוך אלא משום שיש בה אריכות דברים חתמינן בה בברוך לשבח ולהודות לשמו על החסד שעושה עמנו בכל יום מעין תחיית המתים כדאמרי' [דף נ"ז:

] שינה א' מס' ממיתה וכן אתה הוא עד שלא נברא העולם אינה אלא ייחוד ליחד שם הקב"ה שהוא א' מראש ועד סוף ובכל העולמות ומתוך שיש אריכות דברים בה חותמים בה בברוך וכן תפלת הדרך אינה פותחת בברוך משום שאינה אלא תפלה בעלמא שמתפלל שהקב"ה יוליכנו לשלום ואינה לא כברכת כהנים ולא כברכה שתקנו ע"ש המאורע אלא כאדם שמבקש רחמים לפני המקום שישמרנו בדרך שהולך בה ומתוך שיש בה אריכות דברים חותמים בה בברוך, והראב"ד פי' שאלהי נשמה שאינה פותחת בברוך לפי שסמוכה היא לברכת השינה שמברך כשהולך לישן המפיל חבלי שינה וכי מיתער אומר אלהי נשמה ושינה לא הוי הפסק ויהי רצון שתרגילנו בתורתך אמאי לא פותחת בברוך והלא אין ברכה הסמוכה לה שאותם ברכות קטנות שרגילין לומר בבהכ"נ לא הויין סמוכות דכל יחיד מיחייב למימרה בשעתא כדמפ' לק' בפ' הרואה [ס':

] (ואע"פ שרגילין לסדרן בבהכ"נ משום הכי לא הויין סמוכות דחייב למימרא בשעתא כדמפ' לק' בפ' הרוא') מידי דהוה אהבדלה דמשום שיש שמפזרין אותן אף מי שמכנסן פותח בהן בברוך, וי"ל שהוא סיום של ברכת המעביר שינה מעיני וי"ל יה"ר יש בה נמי מעין פתיחה סמוך לחתימה ותגמלני חסדים טובים לפי שבערב אדם עיף ויגע והולך לישן ומפקיד נשמתו ביד הקב"ה וגומל עמו חסדים טובים לפי שבבקר מחזירה] כשהיא שלמה ושקטה והיינו דכתיב חדשים לבקרים וכו' לכך יאמר בערב אמת ואמונה לפי שבערב מפקיד נשמתו ביד הקב"ה ובבקר עושה לו חסד של אמת ומחזירה לו, וא"ת ברכת הערב נא למה אינה פותחת בברוך לפר"ת שפי' דחתימת הראשונה היא פתיחת השניה וזו שלפניה אינה חותמת בברוך. וי"ל שהוא סיום ברכה של אשר קדשנו והא דאמרינן (בברכות) [י"א:

[ גבי הערב נא הילכך נימרינהו לכולהו פי' לעסוק בדברי תורה והערב נא ואשר בחר בנו, ר"ת גריס נימרינהו לתרווייהו דהערב נא הוא סיום של ברכת לעסוק בדברי תורה, וא"ת אשר בחר בנו למה פותחת בברוך והלא היא סמוכה לחברתה, וי"ל משום שהקורא בתורה אינו מברך כי אם אותה בלבד, וישתבח שאינה פותחת [בברוך] לפי שהיא סמוכה לברוך שאמר והפסוקים שבנתיים לא הוי הפסק וכן אמת ויציב הויא סמוכה לברכה שלפני ק"ש דק"ש לא הוי הפסק וכן יהללוך ברכה שלאחר ההלל סמוכה היא לברכה שלפני ההלל וכן יראו עינינו סמוכה להשכיבנו דפסוקים לא הוי הפסק הילכך [אין] להפסיק ולברך בין ברוך שאמר לישתבח, וא"ת אמאי ברכה שלאחר קריאת התורה פותחת בברוך כיון שפסוקים לא הוי הפסק, וי"ל דכי אמרינן דפסוקים לא הוי הפסק ה"מ פסוקים הקבועים תמיד ככל הני דאמרינן אבל בקריאת התורה הוי הפסק אי נמי משום דבימיהם לא היו מברכין אלא ראשון ואחרון הילכך צריך לפתוח האחרון בברוך כיון שהוא אחר קריאת הספר נראה שהיא כתחלת מעשה, ולהאי טעמא ניחא נמי בברכה שאחר קריאת המגילה וברכה שלאחר הפטרה צור כל העולמים. ומה שרגילין להפסיק לכשמגיעין עד שכל דבריו אמת וצדק ואח"כ מתחיל נאמן אתה הוא ה' אלהינו לאו משום דשתי ברכות הם דא"כ הוה ליה לראשונה לחתום בברוך אלא הכל ברכה אחת היא ומה שמפסיקין בה משום דאמרינן במס' סופרים שהיו רגילין הכל לומר שם דברי שבח