תוספות הרא”ש על ברכות קלח

יוחנן בן נורי ולהשמיענו דאין לו דין חטה דקתני ברישא, וכן משמע בההיא דלעיל הביאו לו פת אורז ופת דוחן מברך עליו תחלה וסוף כמעשה קדרה, והכי מסתבר משום דמיזן זיין כמו אורז, וכן די"ש כיון שסועד הלב נראה שמברכין עליו בורא מיני מזונות

בורא נפשות רבות וחסרונן. כלומר בורא הנפשות וכל מה שהם חסרים על כל מה שברא להחיות בהן] נפש כל חי כלומר על כל שאר דברים שברא בעולם שלא היו הנפשות חסרים כ"כ ן לא בראם כי אינם אלא להתענג, ובירו' מסיים ברוך אתה ה' חי העולמים

דף ל"ז ע"א הכוסס את החטה מברך בורא פרי האדמה. ולא פי' בתלמוד אי זו ברכה יברך לאחריה, ונראה שיברך בנ"ר ולא ברכה אחת מעין ג' דקאמר לקמן [דף מ"ד ע"א] דעל חמשת המינים אומר על המחיה ועל הכלכלה ושאינן מין דגן על העץ ועל פרי העץ ולא מצינו בשום מקום שתקנו ברכה אחת מעין ג' על האדמה ועל פרי האדמה והא דאמר כל שהוא מין דגן ולא עשאו פת ר"ג אומר שלש ברכות וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלש היינו בדשלקו והוא דעבדינהו כגון דייסא אבל כוסס החטה או שלקהו ואיתנהו בעינייהו אינו מברך לאחריו אלא בורא נפשות רבות וכן משמע מדקתני בסיפא אין הפרוסות קיימות וכו' ולבסוף מברך ברכה אחת מעין ג' ואי אפילו בחטה שאינו מברך לפניה אלא בפה"א ומברך אחריה מעין ג' מה הוצרך לומר באין הפרוסות קיימות שמברך עליהן בורא מיני מזונות לברך אחריהם מעין ג' אלא ודאי בחטה אין מברך אחריה אלא בנ"ר ולהכי הוצרך לומר באין הפרוסות קיימות שמברך אחריהם] מעין ג', ודוחק הוא לומר ששנה ברכה אחת מעין שלש לאשמעינן אע"פ שהוא מין פת אין כאן המוציא וג' ברכות כיון שאין הפרוסות קיימות, ויש ליתן טעם אע"פ שחטה כתיב בקרא כיון דאין אכילתו חשיבא כ"כ לא חשיב אכילה לברך עליה מעין שלש, מיהו מדכייל בדברי חכמים כל שהוא מין דגן ולא עשאו פת משמע אפילו אכלו חי דומיא דשבעת המינים דרישא, ובמחזור ר"ת היה כתוב בכוסס את החטה ברכה אחת מעין שלש על האדמה ועל פרי האדמה ובחוץ הגיהו מברכין אחריו בנ"ר, וכן כתיב בה"ג בורא נפשות בכוסס חטה אי שלקינהו [ואיתנהו] בעינייהו ונכון להחמיר שלא לאכול חטין חיין או שלוקות בעינייהו אם לא בתוך הסעודה משום ספק ברכה אחרונה, ואמרי' בירושלמי דפרקין דר' ירמיה בעי הדין דאכל סלת מהו מברך בסופה א"ר יוסי לא אכל ר' ירמיה סלת מיומוי, לפי שהיה מסופק בברכה אחרונה שאם אדם מסתפק בברכה ראשונה מברך שהכל שנתקנה על הכל ותנן אם אמר על הכל שהכל יצא, אבל ברכה אחרונה אין לברך אלא ברכה שנתקנה

נתן ר"ג לר' עקיבא רשות לברך רצונו שיברך ג' ברכות ויזמן עליהם וקפץ ר' עקיבא וברך ברכה אחת מעין שלש ולעצמו ברך ולא להוציא אחרים ידי חובתן דקיי"ל בפ' כל הבשר דף ק"ו.] דאין מזמנין על הפירות, וא"ת והא ר' עקיבא קאמר במתניתין אפילו לא אכל אלא שלק והוא מזונו מברכין עליו שלש ברכות ומפרש בגמרא בקלח של כרוב שנינו וא"כ למה לא ברך ג' ברכות, וי"ל דר' עקיבא דוקא קאמר באוכל כל שובעו וכן משמע הלשון שלק והוא מזונו והכא לא אכל תמרים כל שובעו, ותימא לר"ג דאמר מברך ג' ברכות על שבעת המינין אי ס"ל דברכה טעונה כוס א"כ צריך לעולם להביא כוס, וי"ל שלא ישתה מן הכוס כשיעור שיתחייב ברכה אחרונה א"נ ר"ג לא אמר אלא היכא דאוכל או שותה בקביעות דדבר חשוב [אבל כשאינו שותה אלא] כמלא לוגמיו מודה דלא הי' צריך לברך ג' ברכות

ע"ב האי חביצא פרש"י שמבשלין לחם בתוך האלפס, וא"ת א"כ מאי מייתי רב יוסף ראיה מפירורי מנחות שלא נתבשלו, וי"ל כיון דטגנו בשמן כנתבשל דמי. ואי אית ביה כזית מברך עליו המוציא, וא"ת והא אמרינן לעיל אם אין הפרוסות קיימות מברך במ"מ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, וי"ל דרב יוסף פירש דפרוסות קיימות הוי בכזית ואין פרוסות קיימות הוי בפחות מכזית וכן משמע בירושלמי דקאמר עד כמה יהו הפרוסות קיימות ר' יוסי כהנא בר מלכיא בשם רב עד כזית

היה עומד ומקריב מנחות וכו'. פרש"י בישראל שלא הקריב מנחה מימיו, ולישנא דהיה עומד משמע דאכהן קאי וכן נטלן לאכלן, ועוד פרש"י במנחות דמיירי בכהן שלא הקריב מנחה כל אותה שנה, ולא נהירא דאי איירי בהכי היה לו לתנא לפרש הילכך נראה דבכל מנחה שכהן מקריב וכן כל זבח מברך שהחיינו וכן שנוי בתוספתא לפי שהיו שם כ"ד משמרות מתחלפות פעמים בשנה וכיון שיש להם זמן קבוע מברך שהחיינו

א"ל אביי אלא מעתה לתנא דבי ר' ישמעאל תימא לאביי דבעי למימר דאפילו לתנא דבי ר' ישמעאל דמחזירן לסולתן מברך עליהם המוציא א"כ מאי קאמר לעיל אין פרוסות קיימות וי"ל דאביי הקשה לרב יוסף לפי סברתו דמדמה נתבשלו למנחה שנטגנה אלא על כרחין אין לך לדמות מנחה שנטגנה בשמן לפרוסות שנתבשלו

לקט מכלן כזית פרש"י אמנחות קאי. ולא נהירא דהא במנחות ליכא חמץ ועוד היכא קאמר אם מצה היא אדם יוצא בה יוצא בה ידי חובתו בפסח