תוספות הרא”ש על ברכות קלא

מכאן שאסור לישב בתוך ד' אמות של תפלה בין מלפניו בין מן הצדדין צריך להרחיק ד' אמות, עמכה בז"ה בגמטריא י"ב דהיינו ד' אמות לג' רוחות. וכתב בתשובת הגאונים דוקא כשהוא יושב בטל אבל אם עוסק בתפלה כגון ק"ש וברכותיה וכיוצא בה אפילו יושב שפיר דמי. עמכה משמע בתוך ארבע אמות, וקאמרה הנצבת עמכה משמע שהיה נצב כמותה שלא היה רוצה, לישב בתוך ד' אמות שלה, וי"א עמכה מלא שלא היה יושב בתוך ד' אמות שלה כי אם בחמישית

מורה הלכה בפני רבך את. ואע"פ שלא למד לפניו מ"מ גדול הדור היה ובא ללמוד לפניו

כל היושב בתענית בשבת. פר"ח בתענית חלום ופירש בה"ג שאומר עננו באלהי נצור, ואע"פ שקובע ברכה לעצמו כיון שאינו בתוך י"ח ברכות אין לחוש או שמא כוללו באלהי נצור, ובירושלמי דתפלת השחר ר"ח שחל להיות (בו תענית) בתענית] היאך לוא מזכיר תענית במוסף ר' זירא אמר בהודאה ר' אבא בר ממל אמר בעבודה ר' אבינא אמר אומרה ברכה רביעית ר' אבא אמר מה מצינו בכל מקום אומרה] ברכה רביעית אף כאן ברביעית וכן נפקא עובדא כהדא דר' אבא, ונראה שיש טעות סופר בירושלמי והכי יש לגרוס ר' אבינא אומר אומרה ברכה חמישית, פי' שיאמר עננו אחר ברכה של קדוש היום ר' אבא אמר מה מצינו בכל מקום ברכה רביעית כלומר שאומר קדושת היום בברכה רביעית אף כאן אומר קדושת היום בברכה רביעית ועננו יאמר בחמישית, ובש"ץ מיירי שקובע ברכה לעצמו וכמו שאומרה בין גואל לרופא בחול אבל ביחיד יכול להיות שאומרה באלהי נצור כמו שפי' בה"ג ואם הלכה כר' אבא בר ממל דירושלמי שאומר עננו בעבודה יכול להיות שגם יחיד בתענית חלום אומר בעבודה ודלא כפי' ה"ג, ובירושלמי שפוסק כר' אבא אין לעמוד עליו אם פוסק כר' אבא בר ממל דאמר בעבודה או כר' אבא דמסייע ליה, לר' אבינא דאמר בברכה חמישית

[ע"ב] כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב פי' שמצפה מתי תבא בקשתו לפי שהאריך בתפלתו בכוונה והיינו עיון תפלה דאמרינן בפ' בתרא דף נ"ה ע"א] שלשה דברים מזכירין עונותיו של אדם וחשיב עיון תפלה, אבל ההיא דגט פשוט [דף קס"ד ע"ב] דקאמר ג' דברים אין אדם ניצול מהם בכל יום ואלו הן הרהור עברה ועיון תפלה ולשון הרע היינו שאין אדם יכול לכוין בכל שעה וכדאמרי' בירושלמי פ' היה קורא התפלל ומצא עצמו בשומע תפלה חזקה כיון ר' ירמיה בשם ר' אלעזר התפלל ולא כיון לבו אם הוא יודע שחוזר ומתכוין יתפלל ואם לאו אל יתפלל א"ר חייא רובא אנא מן יומוי לא כוונית אלא חד זמן בעית מכוונא והרהרית בלבי ואמרית מאן עליל קומי מלכא קדמוי אי ריש גלותא אי ארקפתא שמואל אמר אנא מנית אפרוחיא ר' אבין ב"ר חייא אמר אנא מנית דימוסיא א"ר מתניא מחזיק אנא טיבו לרישי דכד הוה מטי למודים כרע מגרמיה

קודם תפלתו מנין שנאמר אשרי יושבי ביתך. לפיכך תקנו לומר, זה הפסוק קודם תהלה לדוד

[דף ל"ג ע"א] אבל עקרב פוסק. בירושלמי קאמר אם היה [מרתיע] נחש ובא כנגדו פוסק, לפי שבא בכעס כנגדו ומתכוין להזיקו, ואם פסק חוזר לתחלת הברכה שפסק בה ואם פסק בג' ראשונות חוזר לראש בג' אחרונות חוזר לעבודה

מתני' מזכירין גבורות גשמים. בריש תענית קא דייקי מאי גבורות גשמים א"ר יוחנן שיורדין בגבורה, וראוי היה שרב אשי יקבע ההיא מימרא אמתניתין דהכא, דמסתמא ברכות נסדרה קודם תענית שהיא מסדר זרעים שנאמר והיה אמונת עתך חוסן אלא שאותה משנה עיקרה בתענית לפיכך קבעה שמה

כי אל דעות ה'. בירושלמי קאמר איכא דשמעי' לה מהכא אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא, והכי נמי הוה מצי למימר גדולה תחנה שנאמר [תהלים ו'] ה' תחנתי ה' תפלתי יקח

אלא אימא הואיל ואומרה על הכוס. פסק רב סעדיה גאון שאם אין לו כוס חוזר ומתפלל

טעה בזו ובזו מאי תימא לי מאי בזו ובזו והלא להבדיל יש לו שהות (עד] אחר ג' ימים אחר השבת. ונראה לפרש כגון שאכל ועשה מלאכה קודם שהבדיל על הכוס, וי"מ ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת ולא אמר ותודיענו בתפלה ועל הכוס אחר קדוש לא אמר הבדלה. ותירוץ זה לא שייך למה שאמרתי דמאי נפקא מנה אם לא אמר הבדלה עם הקדוש עדיין הוא יכול להבדיל אלא משום ששתה

[ע"ב] ההוא דנחית קמיה דר' חנינא אמר האל הגדול וכו'. ובתפלה מיירי שאין להוסיף על מה שתקנו אנשי כנה"ג אבל בינו לבין עצמו לית לן בה

הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. פי' כל מדותיו של אדם שיש לו להתנהג בהם כל ימיו גוזרין עליו בשעת לידה חכם או טפש גבור או חלש עשיר או עני אבל צדיק או רשע לא קאמר, והא דאמרי' בפ' המקבל [דף ק"ז:] ובפ"ק דעבודת כוכבים דף ג':] הכל בידי שמים חוץ מצנים ופחים היינו מאורעות הבאות לאדם בכל יום: