תוספות הרא”ש על ברכות קכז

משום דכתיב זכור את יום השבת דמשמע סמוך לכניסתו מדלא כתיב זכור ביום השבת

רב אמר תפלת ערבית רשות. פסק ר"ח דהלכתא כרב באיסורי ותפלה איסורא הוא ולהכי תקנו פסוקים ויראו עינינו וקדיש בין השכיבנו לתפלת ערבית להודיענו שהיא רשות, ומ"מ בחנם אין לבטלה כדפי' לעיל וגם אין להפסיק בין גאולה לתפלה אלא מה א שתקנו לומר

בעלי תריסין ת"ח הממונים על הדור

[דף כ"ח ע"א] ה"ג אמרה ליה דילמא מעבירין לך אמר לה גמירי מעלין בקודש ולא מורידין. שאם יעלוני לא יורידוני אם לא בפשיעתי, והכא נמי הות ליה שלא העבירוהו אלא גם הוא היה נשיא עמו ודילמ' עניש לך אמר לה יומא חדא לשתמש בכסא דמוקרא ולמחר לתבר, ואין צריך למחקו כמו שמחקו רש"י

כל שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש. משום דאמרינן כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאלו זורק אבן למרקוליס ור' אלעזר בן עזריה ה"מ היכא דקים לן דאינו הגון

אמר ר' יוחנן הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף. ה"ג וכך היא שנוייה בזבחים פ"ק [דף י"ב ע"א] ובפ' כל התדיר (דף צ"א ע"א] והלכה כרבנן דר' יהודה דהכא וא"כ יש ליזהר כשמאחרין בי"ה תפלת יוצר עד לאחר ז' שעות שיש להתפלל תפלת המנח' קוד' תפלת מוסף ובירושלמי דפירקין גריס ר' חייא בשם ר' יוחנן תפלת המנחה ותפלת המוסף תפלת המנחה קודמת הוון בעין מימר בשאין שהות ביום להתפלל שתיהן אבל יש שהות ביום להתפלל שתיהן תפלת מוסף קודמת ר' נתן, בר טובי אמר אמר אפילו יש שהות ביום להתפלל שתיהם תפלת המנחה קודמת והא תניא הקדים תפלת המנחה לתפלת המוסף יצא לשעבר אין לכתחלה לא הוא פתר לה בשלא הגיע זמן התפלה כהדא דריב"ל הוה מפקד לתלמידיו אי הוו לכו אריסטון ומטי יומא (לתשע) [לשית] שעי ועד כאן לא סליקתון תהון מצלין המנחה עד דלא תשרון, משמע שכך ר"ל דבשעת מנחה קטנה שהוא עיקר זמן המנחה אז יש להקדים תפלת המנחה קודם תפלת מוסף אבל מנחה גדולה דשבע שעות אין לחוש. ומיהו תלמודא דידן לא סבר הכי דאפילו בשעה שביעית פסקינן כרבנן שצריך להקדים תפלת המנחה, ויש מפרשים דהא דקאמר היו לפניו ב' תפלות מתפלל של מנחה תחלה היינו (כגון שרוצה להתפלל שתיהן) (דוקא שצריך עתה להתפלל שתיהם] כי ההיא דירושלמי שרוצה ליכנס לסעודה גדולה ואי אפשר לו להתחיל עד שיתפלל הילכך כיון שצריך להתפלל שתיהן תפלת המנחה קודמת שהיא תדירה וגם עיקר זמנה אבל אם אינו צריך להתפלל תפלת המנחה יכול להקדים תפלת המוסף ולאחר תפלת המנחה עד סמוך לדמדומי חמה

כל המתפלל תפלת שחרית אחר ד' שעות לר' יהודה אליבא דר' יהודה נקט משום דקיי"ל כותיה ל

כל המתפלל תפלת המוספין לאחר ז' שעות לר' יהודה. אבל לרבנן אע"פ שנקרא פושע אינו נענש על כך

[ע"ב] אסור [לו] לאדם שיטעום כלום. ואפילו התחיל בהתר צריך להפסיק כדמשמע בפ"ק דשבת [דף ט' ע"ב] וכן משמע לישנא דאסור לטעום כלום

ולית הלכתא כריב"ל ומותר לאכול כשיגיע זמן תפלת מנחה, וכן פסק ר"ת בפ"ק דשבת דמוקי מתניתין דלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה גדולה ולא לאכול בסעודה גדולה ובמנחה גדולה אבל סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה מותר להתחיל וכן נמי סמוך למנחה קטנה דלא חיישינן לאמשוכי כלל בסעודה קטנה דבשל סופרים הלך אחר המקל וסתמא דתלמודא דקאמר התם האי לישנא קמא ולישנא בתרא דרב אחא בר יעקב קאמר לה אע"ג דהאי דקא משני תלמודא בלישנא קמא אליבא דריב"ל קא משני ולא קיי"ל כותיה משמע הא אליבא דידן (אין אנו צריכין להעמיד המשנה במנחה גדולה מ"מ כיון דאוקמי הכי ולא קא משני מידי אליבא דידן] ש"מ דהלכתא הכי

שלא תארע תקלה על ידי. שלא יטעו תלמידי בדברי לעשות מעשה שלא כהלכה. ולא אומר אפילו אמירה בעלמא

עד שיראה איסר, כנגד לבו. פי' רב האי גאון שיכוף את ראשו כאגמון שאז רואה איסר שהוא מונח כנגד לבו ולא שישחה גופו וראשו זקוף

אמר רבא והוא דמצער נפשיה. כגון חולה וזקן וכרבא קיי"ל דהוא בתראי כנגד אל הכבוד הרעים. ומתחלה לא קבעו כנגדו לפי שאינו שם המיוחד

[דף כ"ט ע"א] כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים. והם במזמור הבו לה', ובמתן תורה היו קולות, ומזמור זה נמי איירי במתן תורה דכתיב ביה קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש, ותורה ניתנה בשבת

כנגד תשע אזכרות שאמרה חנה בתפלתה. וכתיב ביה ה' ידין אפסי ארץ והיינו בר"ה

אלא אידי ואידי ביחיד אבל בצבור אפילו נזכר