תוספות הרא”ש על ברכות קו

בריוני לסטים ישראל על שהיו עומדין במדבר ללסטם את הבריות קרי להו בריוני לשון ברא תרגום של חוץ

הוה [קא בעי ר' מאיר] רחמי דלימתו, אע"ג דאמרי' גם ענוש לצדיק לא טוב ואפילו בצדוקין, שמא היו מצערין אותו יותר מדאי או שמא היו רשעים יותר מדאי

מעשה דשאול הוה ברישא אע"פ שהרב' יש בתורה מוקדם ומאוחר בהני תרתי עובדא דהוה בחד ענינא קא בעי, ורשב"ם פירש [דבעי[ לפי הפשט דסמך מעשה דאבשלום ללמה רגשו גוים שלפי פשוטו היה בתחלת מלכותו דכתיב דה"א [י"ד ח'] וישמעו פלשתים כי משחו את דוד ויעלו פלשתים לבקש את דוד שהיו רוצים להעבירו ממלכותו אבל בימי שאול לא היה מלך

כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה וכו'. דכתיב בדה"י א' [כ"א ט"ז] וישא דוד את עיניו וירא את מלאך י"י עומד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם וכתיב ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים על פניהם ובקשו רחמים

[ע"ב] ולא ראתה קרי עליהם. תימא מאי האי דקאמר לעיל שהאשה מכרת באורחין יותר מהאיש דילמא היינו שראתה הסדינין, וי"ל דמ"מ נתנה לב לדקדק במעשיו ולראות יותר מבעלה

רגל ישרה. פרש"י מדכתיב רגל משמע תרוייהו כחד רגל, א"נ י"ל מדכתיב ישרה דמשמע שמתכוין ועומדין ומיישרין רגליהם

מכאן ואילך לא, הפסיד כאדם שקורא בתורה יש להסתפק אם ר"ל עד חצות כשיעור תפלה לרבנן או עד ארבע שעות לר' יהודא או אפילו כל היום כולו לא הפסיד, ורב האיי גאון כתב אף כל שעה רביעית ואע"פ שאינה עונתה מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. משמע דוקא שעה רביעית שהוא זמן תפלה לר' יהודא אבל מכאן ואילך הפסיד הברכות ויקרא בלא ברכה

גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מן הקורא בתורה וא"ת מאי איריא ק"ש אפי' תפלה נמי דקיי"ל פ"ק דשבת [דף י"א.] כגון אנו מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה, וי"ל דהאי דנקט ק"ש לרשב"י וחביריו שלא היו מפסיקין לתפלה כי אם לק"ש לפי שתורתן אומנתם, א"נ ה"פ גדול קריאת שמע בעונתה מת"ת פעם אחרת דת"ת בעידן ק"ש אין זה חידוש דאפילו תפלה נמי עדיף דזמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד

בערב [כל אדם] יטה ויקרא. אע"ג דאמרינן לעיל בריש פרקין אדקאי בשחרית מפרש מילי דשחרית א"כ הוי ליה למימר בבקר תחלה, וי"ל כיון דערב ובקר נפקי מקרא דבשכבך ובקומך נקט סדר דקרא

(דף י"א ע"א) אי הכי אפילו כונס את האלמנה נמי דלא גרע מהולך לדבר מצוה

אי משום טרדא אפילו טבעה ספינתו בים נמי. תמיה לי במאי טעה לפטור אפילו בטרדא דרשות היאך מצי למדרשיה מבלכתך

חוץ מן התפילין שנאמר בהן פאר. פרש"י ואבל מעולל בעפר קרנו, ובפי' בתרא דמועד קטן דריש ליה מדאמר רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך מכלל דלכ"ע אסירי, וא"ת מ"ש דלגבי ת"ת ילפינן מיחזקאל וקאמר התם אבל אסור בד"ת מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום ואמאי לא אמרינן מדאסר ליה רחמנא ליחזקאל מכלל דלכ"ע שרי, וי"ל דאבלות דיחזקאל רחמנא לא אחמיר עליו יותר משאר אבלים אלא הקל עליו הילכך מאי דאסר ליה כ"ש לשאר אבלים אבל מאי דשרי ליה ודאי לשאר אבלים אסור דאי לאו הכי לא היה צריך למשרי ליה, י"מ דה"ק האנק דום אבל מתים לא תעשה לך, כלומר בד"ת לא תדום לא תעשה אבלות של מתים בזה כי אתה מותר בדברי תורה השתא הוי דומיא דתפילין

זקנך מגודל א"ל יהיה כנגד המשחיתים. כלומר לקנתר נגד המשחיתים זקנם

עשה כדברי ב"ש עשה עשה כדברי ב"ה עשה תימא היכא מיירי אי בתר בת קול מאי קאמר עשה כדברי ב"ש עשה ואי קודם בת קול מאי קאמר רב יוסף לא עשה ולא כלום, ועוד אמאי לא מוכח מהך בריתא דעשו ב"ש כדבריהם, ועוד ממתניתן מעובדא דר' טרפון דעבד כב"ש הוי מצי לאוכוחי, ועוד מאי שייכא האי פלוגתא הכא טפי מבכולי תלמודא, ותירץ הר' יהודה דוקא הכא שייכא הך פלוגתא טפי מבכולי תלמודא ואפי' לאחר בת קול משום דב"ה נמי מודו שיכולין לקרותה מוטי' (ועומדין) ואינו נראה כחולק. ורב יוסף אומר דאפ"ה לא עשה ולא כלום ולא יצא ידי קריאה כדאשכחן גבי ר' יוחנן בן החורנית שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה וקיים מצות סוכה מן התורה ואפ"ה אמרו לו ב"ש לא קיימת מצות סוכה מימיך משום גזירה שמא ימשך. אחר שולחנו הכי נמי איכא [למיחש] לפעמים שלא יוכלו להטות וימנע מלקרות להכי לא מייתי ראיה דעשו ב"ש כדבריהם דהרואה אותו מוטה אינו אומר שעשה כן לעבור על דברי ב"ה וכי האי גוונא משנינן התם בפ"ק דיבמות [דף י"ג:] הרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה, הרואה אומר לאפושי אוירא הוא דעבד

ב"ש פוסלין וכו'. בפ"ק דסוכה [דף ג' ע"א] מפרש דבתרתי פליגי בסוכה גדולה (שמשני) [והוא יושב] סמוך לפתח ובסוכה קטנה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו מדנקט לשון פוסלין ולא לשון אוסרין ומתירין: