תוספתא שביעית (ליברמן) ג

לא יפתח אדם מחצב כתחלה בתוך שדהו, עד שיהו בו שלש מרביות, שהן שלש על שלש על רום שלש. אמ' ר' יהודה במי דברים אמורי' בזמן שמתכוין לעשות שדה, אבל בזמן שאין מתכוין לעשות שדה אפי' דבר מרובה מותר.

אמ' רבן שמעון בן גמליאל במי דברים אמורים בזמן שאין מתכוין לעשות שדה, אבל בזמן שמתכוין לעשות שדה אפילו כל שהו אסור.

סלע שצף על גבי הארץ ואיגד יוצא ממנה, אם יש בו כשיעור הזה מותר, ואם לאו אסור.

אבנים תושבות שהמחרישה מזעזעתן, אם יש בהן שתים של מסוי שנים שנים, הרי אילו ינטלו. ר' נחמיה או' בונין מדריגות על פי גאיות בערב שביעית, ובשביעית סומך להן עפר, ונותנן על פי גאיות.

מסקלין דרך רשות הרבים דברי ר' יהושע. ר' עקיבא אומר כשם שאין לו רשות לקלקל כך אין לו רשות לסקל. ואם סקל, יוציא לים או לנהר או למקום הטרשין. מסוקלין מפני דרך היחיד, ומפני דרך הרבים, ומפני הספד.

ועושין ספחים בראשי גגות ומקיימין [אותן], ואין חוששין לא משם שביעית, ולא משם עבודת הארץ.

זיתי ערב שביעית שנכנסו לשביעית, מסקלין, מקווצין, ממלין נקעין שתחתיהן עפר, ועושין עוגיות מזו לזו, ולא עוד אלא אף זיתי שביעית שיצאו למוצאי שביעית מותר לעשות כן.

בראשונה היו או' מלקט אדם זתים מתוך שלו כדרך שמלקט מתוך של חבירו, את הגס הגס. חזרו להיות נותנין זה לזה בטובה. התקינו שיהו מביאין מן המצוי ומן הקרב, והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות.

בראשונה היו אומ' מלקט אדם צרורות וחרסין מתוך שלו כדרך שמלקט מתוך של חבירו, את הגס הגס. משרבו עוברי עבירה, חזרו לאסור.

שדה שניטיבה, אין זורעין אותה במוצאי שביעית. אי זהו שדה שניטיבה, כל זמן שבני אדם חורשין חמש, והוא חורש שש. שש, והוא חורש שבע. שמיי הזקן או' אלו היתה שעה פנויה גוזרני עליה שלא תזרע. בית דין של אחריו גזרו עליה שלא תזרע.

אין חוכרין נירין מישראל החשוד על השביעית, אבל לוקחין הימנו שדה זרועה, שלא גזרו אלא עד מקום שהן יכולין לזרוע.

המקבל שדה מן הגוי, פוסק עמו על מנת שהגוי זורעה.

הנכרי והכותי שחרשו, אין עושין אותן בית הפרס, שלא גזרו אלא עד מקום שיכולין לגזור. אין מגדלין בהמה דקה, אבל מגדלין בהמה גסה, שלא גדרו אלא גדר שיכול לעמוד.

הקוצץ קורה של שקמה, הרי זה לא יחליק ולא ידריג, אלא מכוין כדי שתהא קיצתה שוה. ר' יהודה או' מקום שנהגו לדריג יחליק, לחליק ידריג. הרי זה מגביה טפח וקוצץ. וכן היה ר' יהודה או' הלוקח בתולה של שקמה מחבירו בשאר שני שבוע, הרי זה מגביה עשרה טפחים וקוצץ. נמצאת או' שלש בתולות הן.

בתולת אדם, בתולת אדמה, בתולת אילן. בתולת אדן, כל שלא נבעלה מימיה. בתולת אדמה, כל שלא נעבדה מימיה. רבן שמעון בן גמליאל או' כל שאין בה חרס. בתולת אילן, כל שלא נקצצה מימיה.

אין עוקרין גדר שבין שתי שדות, אחד גדר של עצים ואחד גדר של אבנים. במה דברים אמורים בזמן שמתכוין לעשות שדה, אבל לעצים מותר.

המשרש עיקר חרוב וסדן שקמה, לעצים מותר, ולשדה אסור.

מחפירות שניטל מהן אילן, הרי זה לא יחפה בעפר, אבל מכסה באבנים או בקש.

הקוצץ בקנים, הרי זה מגביה טפח וקוצץ. רבן שמעון בן גמליאל או' מקום שנהגו לקוץ יתוך, לתוך יקוץ. הרי זה מגביה טפח וקוצץ. אין מטילין את הקנים בחישת הקנים, מפני שהיא מלאכתן, רבן שמעון בן גמליאל מתיר. וכן היה רבן שמעון בן גמליאל או' מותר לאדם ליטע אילן סרק, כדי לעשות סייג בשביעית.

אין מלמדין את הפרה אלא בחולית בלבד. רבן שמעון בן גמליאל או' אף בתוך שדה חבירו מותר, ובלבד שלא יסמוך לה מענה. אבה שאול [אומר] מגרר בחרשין וגוממו מעם הארץ, ובלבד שלא יקוץ בקורדום.

פגין של שביעית, אין חולקין אותן בשביעית, בסייפות מותר, מפני שהיא מלאכתן. בקיר ובכפניות מותר.

מאימתי אדם רשיי לקוץ את האילן בשאר שני שבוע, משיבא לעונת המעשרות.

אין מוכרין שדה אילן לחשוד על השביעית, אלא אם כן פוסק עמו על מנת שאין לו באילן. ר' שמעון מתיר, מפני שהוא אומ' לו אני מכרתי את שלי, צא ותבע את שלך.