תוספתא שבת (ליברמן) ח

הגוזז מן הבהמה, מן החיה, ומן העופות, אפי' מן השלח, מלוא הסיט כפול, הרי זה חייב. יש חולקין בחזיר בין חטרתו לשאר גופו.

המיסיך שלשה חוטין כתחילה, הרי זה חייב. ר' יהודה או' אף השוביט, והמדקדק, על גבי אריג כל שהוא, הרי זה חייב. הצד חלזון והפוצעו הרי זה חייב שתי חטאות.

כל אבות מלאכות שבתורה עשאן כולן בהעלם אחד, חייב על כל אחת ואחת.

כל המקלקלין פטורין, חוץ מן החובל והמבעיר בשבת.

גר שנתגייר בין הגוים, ועשה מלאכה בשבת, ר' עקיבא מחייב, ומונבז פוטר. והדין נותן שיהא פטור, הואיל ושוגג חייב חטאת, ומזיד חייב כרת, מה מזיד אינו חייב עד שיבא לכלל ידיעה, אף שוגג לא יהא חייב עד שיבא לכלל ידיעה. אמ' לו ר' עקיבא מוסיף אני על דבריך, מה מזיד אינו חייב עד שיבא לכלל ידיעה בשעת מעשה, אף שוגג לא יהא חייב עד שיבא לכלל ידיעה בשעת מעשה. אמ' לו כל שכן שהוספת, אם בא לכלל ידיעה בשעת מעשה אף הוא אינו שוגג אלא מזיד.

השוכח את התורה ועבר עבירות הרבה, חייב על כל אחת ואחת. כיצד, היה יודע שיש חלב, ואמר אין זה חלב שחייבין עליו, היה יודע שיש דם, ואמר אין זה דם שחייבין עליו, חייב על כל אחת.

ר' שמעון בן לעזר או' כל שהוא כיוצא בו ואי איפשר לו להצניעו (יכול להוציאו), ואיפשר לו להצניעו ומצניעו, ובא אחר והוציאו הרי זה חייב.

המוציא מורסן לאכילה, כגרוגרת. לבהמה, כמלוא פי הגדי. לצבוע, כדי לצבוע בו בגד קטן. לולבי זרדים והחרובין, עד שלא ימתיקו, כגרוגרת. משימתיקו, כמלוא פי הגדי. אבל הלוף והחרדל, והתרומסין, ושאר כל הנכבשין, בין משימתיקו, ובין עד שלא ימתיקו, כגרוגרת.

שמן, כדי סיכת אבר קטן. ר' שמעון בן לעזר אומ' קטן בן יומו. חוצין, כדי לעשות אוזן לקפיפה מצרית. סיב, אחרים אומ' כדי ליתן על פי משפך, לסנן בו את היין.

המוציא יין, כדי גמיעה. ר' יהודה או' כדי מזיגת הכוס. יבש, כזית דברי ר' נתן. חלב, כדי גמיעה. ר' לעזר אומ' אם של בהמה, כדי גמיעה, אם של אשה, כדי שיתן על פי קילור. מים, כדי גמיעה. ר' יהודה או' כדי לשוף בהן את הקילור. דם, ושאר כל המשקין, ברביעית. רבן שמעון בן גמליאל או' דם כדי לכחול עין אחת, שכך כוחלין לברקית. ר' שמעון בן לעזר או' משם ר' מאיר דם, כדי לכחול עין אחת, שכך כוחלין לחוורוד.

המוציא קשר המוכסין, עד שלא הראהו למוכס חייב, משהראהו למוכס פטור. ר' יהודה או' אף משהראהו למוכס חייב, מפני שמשמרו להראותו לבעל המכס.

המוציא שטר פרוע, ויש בו במקום הלובן כדי לכתוב שתי אותיות, ובכולו כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פליטון, הרי זה חייב. ר' יהודה או' אף המוציא שטר פרוע כל שהוא הרי זה חייב, מפני שמשמרו להראותו לבעל חובו.

שטרי מקח וממכר, שטרי דיתקאות, הפתקאות, ומתנות כל שהן, חייב. קלף ודכסוסטוס, כדי לכתוב עליו את המזוזה. יריעה, כדי לכתוב עליה פרשה קטנה.

אי זהו פרשה קטנה, זו שמע.

שיער, כדי לגבל בו את הטיט.

טיט, כדי לעשות פי כור של צורפי זהב. פחמין, כדי לעשות מהן צינירה קטנה. ר' יהודה אומ' כדי ליתן על פי מולירא קטנה.

המוציא כלין מקופלין ומונחין על כתיפו, וסנדליו וטבעותיו בקומצו, הרי זה חייב, ואילו היה מלובש בהן פטור.

המוציא אדם וכליו עליו, וסנדליו ברגליו, וטבעותיו בידיו, הרי זה פטור, שאילו כמות שהן חייב.

חול, עפר, ואפר, שעורן בכזבל. ר' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקה או' עפר, כדי לכסות בו דם צפור קטנה. אי זו היא צפור קטנה, זה דרור.

חול הגס, כדי ליתן על פי כף סיד. אמ' ר' נראין דברי ר' עקיבא בחול דק, ודברי חכמים בחול גס. סיד, כדי לסוד קטנה שבבנות. ר' יהודה או' כדי לעשות כילכול. ר' נחמיה או' כדי לעשות אנדפי. אמ' ר' נראין דברי ר' יהודה בזמן שהוא כביצה, ודברי ר' נחמיה בזמן שהוא חבוט.

קנה, כדי לעשות קולמוס, מגיע לקשרי אצבעותיו. בילס, כדי לעשות ממנו צנירה קטנה. סכוכית, אחרים אומ' כדי לפצע בה שתי נימין כאחת.

צרור, אבן, ר' ליעזר בן יעקב אומ' משקל עשרה דינרין. ר' לעזר אומ' כדי לעשות מסיפס.

מנין למאדים בשבת שהוא חייב, שנ' ועורת אלים מאדמים. אי זו היא חבורה, כל שיצא ממנה דם. נצרר הדם, אע"פ שאין יכול לצאת, הרי זה חייב. מנין לדם שהוא משקה, שנ' ודם חללים ישתה.

מנין ליין שהוא משקה, שנ' ודם ענב תשתה חמר.

מנין לדבש שהוא משקה, שנ' ויניקהו דבש מסלע. מנין לשמן שהוא משקה, שנ' משתה שמנים משתה שמרים.

מנין לחלב שהוא משקה, שנ' ותפתח את נאד החלב ותשקהו.

מנין לטל שהוא משקה, שנ' וימץ טל מן הגזה. מנין לדם נדה שהוא משקה, שנ' ממקור דמיה, ואומ' ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליש' ירוש' לחט' ולנידה. מנין לדמעת העין שהוא משקה, שנא' ותשקמו בדמעות שליש.

מנין למי האף שהוא משקה, שנ' ועפעפיו יזלו מים.

מנין לזרוע שהוא יד, שנ' ותהיינה העבותים אשר על זרועותיו כפשתים וימסו אסיריו מעל ידיו.

מנין למי שאחזו בולמוס שמאכילין אותו דבילה, שנ' ויתנו לו פלח דבלה וגו'.

המוציא שני נסרים כאחד, הרי זה חייב. תורי דקל, אחד. זמורה לנטיעה, אחת. לבהמה, כמלא פי הגדי. לעצים, כשיעור עיצי'. חבילי אזוב הסואה והקורנית שהכניסן לאכילה, כגרוגרת. לבהמה, כמלא פי הגדי. לעצים, כשיעור עצים. להזאה, כשיעור הזאה. גרענין לנטיעה, שתים. לבהמה, כמלוא פי חזיר. כמה מלוא פי חזיר, אחת. אחרים אומ' לחשבון חמש.

המוציא מאבני בית מנוגע, מעציו, ומעפרו, כל שהן, הרי זה חייב.

כוחל, ר' שמעון בן לעזר אומ', אם לרפואה, כדי לכחול עין אחת, אם לתכשיט, כדי לכחול שתי עינים.

המוציא מן בהמה, מן חייה, מן עופות, בין חיין בין מתים, הרי זה חייב. ר' נתן אומ' מתים חייב, חיין פטורין.