תוספתא כפשוטה על תרומות ח:ז

15-16. המנכש את הכותי בחסיות וכו'. בד: המנכש עם הכותי וכו'. ובכי"ע בטעות: המנכש עם חנוני בחנות וכו', וצ"ל: עם הכותי בחסיות וכו'. וחסיות הן פירות שאין זרעם כלה (עיין להלן פ"ט שו' 12 ומש"ש), וגידולי טבל שלהם הם טבל (עיין במשנה פ"ט מ"ו). והברייתא שלנו הובאה בבבלי נדרים נ"ח ב', ועיין בירושלמי שנביא להלן. ובמשנתנו (פ"ט מ"ז): המנכש עם הנכרי בחסיות אעפ"י שפירותיו טבל אוכל מהם עראי. כלומר, התולש עם הגוי חסיות כדי להרחיב לנותרות, מותר לאוכלן עראי, שהרי ניכוש הוא דבר שלא נגמרה מלאכתו. ואעפ"י שהגוי בוודאי זרע טבל, מ"מ כיון שהטבל שלו מדרבנן לא גזרו על אכילת עראי. 23 ירושלמי בסוגיין. ועיין בבלי מנחות ס"ז א' ובר"ש למשנתנו. ובמלא"ש שם מביא בשם ר' משה פיזנטי: ואית דגרסי עם הכותי. ואין לגירסא זו שום סמך בנוסחאות המשנה, והגירסא "נכרי" במשנתנו בטוחה ומקויימת, וכן בטוחה הגירסא "כותי" כאן ובבבלי נדרים הנ"ל. 24 ועיין בשטמ"ק נדרים נ"ח רע"ב. ברם דברי הר"ש מתייחסים למשנתנו ולא לברייתא שם. ועיין מ"ש להלן.

16. אע"פ שפירותיו טבל לא יאכל מפירותיהן עריי. הלשון מגומגמת, שאם אינו אוכל עראי, מאי אעפ"י, אדרבה, מפני שפירותיהם טבל לפיכך אינו אוכל מהם עראי. ובנדרים הנ"ל גורס: אוכל מהן אכילת עראי ומעשרן ודאי. וברי"ץ (שטמ"ק שם): דתניא במס' תרומה 25 כן דרכן של הראשונים לקרוא למס' תרומות, עיין לעיל פ"ה הע' 87. המנכש עם הכותי בחסיות וכו' אעפ"י שפירותיו טבלים אוכל מהן ארעי ומעשרן ודאי וכו'. ומכאן נראה לכאורה שהיתה לפניו הגירסא כאן: אוכל מהן ארעי. אבל מסתבר שלא העתיק את לשון התוספתא, 26 אע"ג שהעתיק "אעפ"י שפירותם טבלים" שאינן בברייתא שבבבלי. אלא ציין למקור הבבלי, והתאימו לגירסת הבבלי. ועיין גם בפירוש הרא"ש שם. ונמצאנו למדים שאין לנו הוכחות להגיה בתוספתא: אוכל מהן ארעי. ולא עוד אלא שבירושלמי שנינו (פ"ט ה"ח, מ"ו ע"ד): תני המנכש עם הכותי מותר בדמאי. הא בודאי לא וכו'. הרי לך מפורש שבטבל וודאי אינו אוכל עראי כשמנכש עם הכותי, כגירסא שלנו בתוספתא. ולפיכך נראה שאין להגיה, והברייתא שלנו מדברת בזרע הכותי חסיות ממכנסו, ומשום הכי אינו אוכל עראי, מפני שחזקת כותי שאינו מעשר את פירותיו לזריעה (ועיין בתוספ' רי"ד נדרים נ"ח רע"ב), וכבר נטבלו בידו, ודינו כדין ישראל שזרע טבל בדבר שאין זרעו כלה. והדיבור "אע"פ שפירותיו טבל" הוא באשגרה מלשון משנתנו, ובאמת היה צ"ל: הואיל ופירותיו טבל וכו'. 27 ועיין בבלי מגילה ד' סע"ב ומלא"ש כלים פי"ז מ"ב וידים פ"א סמ"ג. ועיין מ"ש הר"ש אברמסון בקרית ספר שכ"א, 242 ע"ב; שם שכ"ב, עמ' 172.

16-17. ר' שמעון בן לעזר או' וכו'. בבלי נדרים הנ"ל. ופירש הר"ן שם: מותר לאכול העלין שגדלו בשמינית, דודאי גידוליהן רבין על עיקר איסור המעורב בהן. ובח"ד העיר שהר"מ פירש את הברייתא ביודע שרבו הגידולין (כפירוש אחרים שהביא הר"ן שם ועוד), וממילא אין כאן שום חידוש בדברי ר"ש בן אלעזר (עיין ר"מ פ"ד מה' שמיטה הכ"א), ולפיכך השמיטה הר"מ.