תוספתא כפשוטה על תרומות ח:ד

מאה לגינין של תרומה וכו'. וכ"ה בד ובפי' הרש"ס לערלה (כ"ג רע"ב). ובכי"ע: מאה לגין וכו'. ובמשנתנו (פ"ט מ"ה): מאה לגנה של תרומה ואחת של חולין כולן מותרין וכו', ועיין בתיו"ט שם. ובריבמ"ץ שם: ובתוספתא תניא ק' ליגנין של תרומה וכו'. אבל בר"ש וברא"ש שם: ובתוספתא תני ק' לוג וכו'. ובמלא"ש שם: מאה לגינה 16 כ"ה במשנה שבירושלמי, בכי"מ, בר"ש וברא"ש שם, עיין דק"ס. ובכ"י קויפמן: ליגנה. ובכ"י פרמה, הוצ' לו ועוד: לגנה. פי' בערוך לגינה לשון לגין, ובתוספתא קתני מאה לוג, משמע דלגינה לשון לוג ע"כ. 17 לפנינו בערוך (ערך לגין) ליתא כ"ז, ואינו בשום כת"י שבדקתי. וכנראה שהרב העתיק ע"פ הר"ש, ושינה את סדר הדברים. והנכון הוא בפי' הרש"ס (כאן צ' ע"א): ולי נראה שהוא לשון ערוגה שתרגם יונתן וכו' (ישעיה כ"ח, כ"ה) כזרעי חיטין על לגנין. 18 כ"ה בדפוסים ישנים. וכן בהוצ' לגרד: ליגנין. וכ"ה בסורית, עיין ברוקלמן מלון סורית, ערך לגתא, ובתוספות לעה"ש ערך לגין, ר"מ סע"ב.

9. אבל דבר שאין זרעו כלה וכו'. במשנתנו הנ"ל: אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו מאה של חולין ואחת של תרומה כולן אסורין.

10. שאין קרקע עולה באחד ומאה. וכ"ה בריבמ"ץ, ר"ש ורא"ש הנ"ל. ולברייתא זו רמז הירושלמי בערלה (פ"א ה"ה, ס"א ע"ב): אף בקרקע כן ספק קרקע מעלה, וקרקע אינו מעלה 19 כפירוש מהר"ש סיריליאו שם, כ"ג רע"ב, עיי"ש. ועיין בפירוש הגר"א לירושלמי שם. וכו'. ועיין במשנת ערלה פ"א מ"ו ובבבלי גיטין נ"ד ב' ובפירש"י שם. וכבר הקשו האחרונים מן הבבלי על שיטת הר"ש מקינון (ס' כריתות בסופו) שסובר שאף קרקע בקרקע בטל. ובחקרי לב 20 יו"ד ח"א סי' ק"ז (ליו"ד סי' ק"י), ק"נ ע"ד ואילך. האריך בעניין זה בדברים ישרים והביא גם את התוספתא שלנו (עיי"ש קנ"א ע"ג) ואת דברי הבבלי בסוכה (ט' ב') ופירושי הראשונים שם. ועיין באחרונים שציין הרז"ו לייטר בספרו מתורתן של ראשונים לגיטין נ"ד ב'. ובפיה"מ להר"מ כאן: ולא נדון אותן בדין מדומע לפי שהתרומה מופרשת היא ולא נתערבה בחולין. ועיין בחקרי לב הנ"ל ובאו"ש פט"ז מה' מאכלות אסורות הכ"ה, ולעיל פ"ה שו' 75–76.

תלש יעלה ובלבד וכו'. בד: תלש ועלה וכו'. וכן בריבמ"ץ (פ"ט מ"ה): תלש ועלה, פי' בדיעבד יעלה. ובפי' הרש"ס (ערלה כ"ג רע"ב הנ"ל): תעלה וכו'. ובכי"ע כאן האות הראשונה של "יעלה" היא ספק יו"ד, ספק וי"ו. ובר"ש שם: יעלה, כגי' כי"ו. ובח"ד העיר: "ומדקתני תלש ולא קתני נתלש (כצ"ל) משמע דאפי' אם עבר ותלש במזיד כדי לבטלו, דאע"ג דלכתחילה אסור וכו', אי עבר לא אסור וכו', אלא שראיתי להרמב"ם ז"ל פי"ג דין י"ב דשינה מלשון המשנה ונקט ואם נתלש". וע"פ דברי רש"י (גיטין נ"ד ב') נראה לפרש שכל מלקט הוא בחזקת שוגג, מפני שסובר שכבר בטלו במחובר. ובירושלמי ערלה (פ"א ה"ה, ס"א ע"ב): נבילה אין לה עלייה (כלומר, אין חזקת חתיכה חשובה של איסור להחתך ולעלות) קרקע יש לו עלייה (כלומר, חזקת מחובר האסור להתלש ולעלות, כפי' הגר"א שם), וכת"ק שם וכאן.

10-11. ר' שמעון או' אף יתכוין ויתלוש וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: ר' יהודה אומ' אם יתכוין ויתלוש יעלה וכו'. וצ"ל: אף וכו' ויעלה. וכן בריבמ"ץ ובר"ש הנ"ל: ר' יהודה אומר אף וכו'. ובפי' הרש"ס (ערלה כ"ג רע"ב. ועיין גם בפי' לתרומות צ' סע"א) מעתיק מכאן: ר' יוסי אומר אף יתכוין לתלוש 21 בפי' לתרומות העתיק: אף יתכוין וילקוט ויעלה וכו'. ויעלה וכו'. וכן תיקן ע"פ גירסת הר"ש בס' משנה ראשונה כאן (פ"ט מ"ה) וערלה (פ"א מ"ו). ולפ"ז ר' יוסי לשיטתו במשנת ערלה. אלא שמידי ספק לא יצאנו, ואפשר שהרש"ס תיקן כן מדעתו. וברור שהבבלי (גיטין נ"ד ב') לא הכיר דעה זו של הסיפא. והר"מ (פי"ג מה' תרומות הי"ב) פסק כאן כת"ק שלכתחילה לא יתלוש, ובערלה פסק (פט"ז מה' מאכלות אסורות הכ"ה) כר' יוסי שילקוט לכתחילה, וזהו מפני טעם הבבלי הנ"ל שאין אדם אוסר את כרמו בנטיעה אחת, וטעם זה אינו שייך כאן, שהרי תרומה מותרת באכילה לכהנים, כמו שתירץ בס' משנה ראשונה הנ"ל, עיי"ש.