תוספתא כפשוטה על תרומות ח:יג

28. שאר של תרומה ושל שביעית וכו'. ירושלמי ערלה פ"ב ה"ט, ס"ב ע"ג. ומדברים כאן בשאור של שביעית לאחר הביעור או בשאור שבא מספחי איסור, עיין ירושלמי שם ה"י. 49 וסי' ההלכה שם הוא בטעות, והכל הוא המשך של ה"ט, כמו שהוא בד"ח.

29. אסור לזרים. אבל מותר לכהנים, מפני שאין באיסור שביעית כדי לחמץ, וכת"ק במשנת ערלה פ"ב מי"ד. ועיין לעיל פ"ו שו' 45 ומש"ש. ועיין להלן. ובירושלמי הנ"ל מפורש: אסור לזרים ומותר לכהנים.

29-30. ר' לעזר בי ר' שמעון מתיר לזרים. כ"ה בכל הנוסחאות, אבל צדק בעל ח"ד שהגיה ע"פ הירושלמי הנ"ל: ר' שמעון מתיר לזרים, 50 ושם הגירסא מוכרחת, כפי שמוכח מן הסוגיא שם. ופשיטא שאם הוא מתיר לזרים מכ"ש שמותר לכהנים. ובירושלמי הנ"ל מפורש: ר' שמעון מתיר לזרים ולכהנים. ור' שמעון לשיטתו במשנה שם שסובר ששני שמות אינם מצטרפים.

30. היה בזה כדי לחמץ וכו'. בירושלמי הנ"ל (וכן בבבלי ע"ז ס"ח סע"א, בעניין שאור של חולין ושל תרומה) מעמידים אותה כשנפלה שביעית בסוף, וסובר התנא קמא שנותן טעם לפגם אסור, ולפיכך אסור לכהנים ומכ"ש לזרים. ובירושלמי מפורש: אסור לזרים ולכהנים.

31. מתיר לכהנים. בירושלמי הנ"ל: ר' ליעזר בר' שמעון מתיר לזרים. ובפ"מ שם: "ר' ליעזר בר' שמעון מתיר לזרים ולכהנים, וכ"ה בתוספתא". וקרוב לוודאי אצלי שט"ס הוא בפ"מ, וצ"ל: מתיר לכהנים, וכן הגיה הרא"ף והגר"א. 51 ולא מסתבר כלל שהרב הגיה ע"פ הכ"י שלו (וכאן היה הכת"י משונה מנוסח כי"ו) שהרי לפי גירסת הדפוסים של התוספתא מתפרש הירושלמי בלי שום דוחק. יתר על כן לפי הנוסח המשוער של הכת"י שלו אין צורך להגיה בירושלמי כלל, שהרי אם הוא מתיר לזרים מכ"ש שהוא מותר לכהנים. ולפיכך ברור שנפלה ט"ס בדברי בעל פ"מ, וצ"ל: מתיר לכהנים, וכ"ה בתוספתא, והוא כנוסח הדפוס וכי"ו. ולפי גירסא זו גרידא מתפרשת סוגיית הירושלמי כפשוטה, שהסיקו שם: רבנין דקיסרין אמרין אחת בשיטת אביו ואחת בשיטת חכמים. בשיטת אביו, משום נותני טעם לפגם מותר, 52 כלומר, ולפיכך מותר לכהנים, שהרי שביעית נפלה לבסוף ופגמה, ותרומה מותרת לכהנים. בשיטת חכמים, משום שמות מצטרפין. 53 כלומר, ולפיכך אסור לזרים, ואין טעם לפגם של שביעית מסייע לבטל את איסור התרומה. ובחנם השיג בח"ד על פירוש הרא"ף בירושלמי ערלה, ונעלמו ממנו לפ"ש דברי הבבלי בע"ז ס"ח ב' שלר"ש גרידא כי האי גוונא מותר לזרים, מפני שהוא סובר ששני שמות אינם מצטרפים. 54 ואף מ"ש בח"ד שיש כאן זה וזה גורם, סמך, כנראה, על דברי התוספ' פסחים כ"ז רע"א ונעלמו ממנו לרגע דברי התוספ' בע"ז ס"ח ב' ד"ה לר"ש. ועיין בשער המלך פ"ה מה' חמץ ומצה הכ"ה מ"ש בעניין נותן טעם לפגם בדבר שאיסורו במשהו, והוא מפני שנגרר אחרי פירושו של בעל שדה יהושע בירושלמי, אבל לפירוש הרא"ף והגר"א אין מקום לקושייתו.